רגע האמת של הכלכלה האמריקנית

בכירי הקונגרס האמריקני, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, התרוצצו בסוף השבוע כמו עכברים במבוך, בניסיון נואש להגיע להבנות שיאפשרו את העלאת תקרת החוב הלאומי של ארה"ב עד יום שלישי הקרוב - 2 באוגוסט. כולם יודעים שחייבת להימצא פשרה שתאפשר לארה"ב להמשיך ללוות כספים כדי לעמוד בהתחייבויות לנושיה ברחבי בעולם ובראשם סין. על כף המאזניים מונח מעמדה הכלכלי של ארה"ב. לערעורו יהיו השלכות חמורות על הכלכלה העולמית.

לוח הזמנים צפוף למדי. הסנאט יצביע היום בצהריים (שעון מקומי) על תוכנית שינסו לגבש מנהיגי שתי המפלגות בתקווה שניתן יהיה להחזיר אותה לבית הנבחרים להצבעה יממה לאחר מכן. אם זה יושג, יוכל הנשיא ברק אובמה לחתום על חוק שיאפשר להעלות את תקרת החוב הלאומי, העומדת נכון להיום על 14.3 טריליון דולר. זוהי התחזית האופטימית והיא נראית לפי שעה רחוקה מהישג יד לאור טירוף המערכות הפוליטי שבו שרויה וושינגטון.

מנסים לפתור את המשבר על מגרש הגולף (צילום ארכיון: AP)

גם אם לא תושג פשרה, עדיין יזרמו לממשל האמריקני כספים שיאפשרו לו לעמוד חלקית בהתחייבויותיו. הממשל אינו חושף את קלפיו בעניין זה, אך נראה כי החובות החיצוניים ישולמו וחדלות הפירעון תבוא לידי ביטוי בעיכוב תשלומים שאמורים להגיע לזכאי הביטוח הלאומי.

 מהלך כזה הגיוני הן מבחינת רצונו של הממשל לעמוד בהתחייבויותיו הבינלאומיות והן כאמצעי להפעלת לחץ פוליטי לפתרון המשבר הכלכלי.

בינתים, העולם כולו עוצר נשימתו מול הדרמה בוושינגטון. במשבר הכלכלי ובחוב הלאומי יש תוכניות לטפל, אך איך מטפלים בחברי קונגרס שנראה כי אינם מבינים את חומרת המצב? ארה"ב תמיד התגאתה במאזן הכוחות שבין הבית הלבן לקונגרס וביכולת המערכת הפוליטית שלה להגיע לפשרות חרף מאבקים אידיאולוגיים. האם זה גם מה שיקרה הפעם?

מי הכפיל את החוב?

בבית הנבחרים של אחרי בחירות אמצע הקדנציה יש 87 רפובליקנים חדשים, נתמכי תנועת "מסיבת התה", שהבטיחו במערכת הבחירות להפסיק את הבזבוז בוושינגטון באמצעות חוק תקציב מאוזן. אלא שההצבעה כעת אינה נוגעת לבזבוזים עתידיים אלא על עמידה בהתחייבויות שהקונגרס כבר הצביע עליהן. אותם צירים משוכנעים שאובמה הכפיל את החוב הלאומי בתוך שנתיים וחצי מ-7 ל-14 טריליון והם חוזרים על המנטרה הזו בראיונות פעם אחר פעם.

אך האמת היא שהיה זה דווקא הנשיא לשעבר, ג'ורג' בוש, שהכפיל עוד בעשור הקודם את תקרת החוב מ-6 ל-12 טריליון כדי לעמוד בהוצאות האדירות של ארה"ב על המלחמות באפגניסטן ובעיראק. בוש היה גם זה שפגע בסעיף ההכנסות באמצעות הורדת מסים, ממנה נהנים העשירים ביותר. נכון שבתקופת אובמה נוספו לחוב הלאומי כשני טריליון דולרים. אלה הוזרמו מיד עם כניסתו לבית הלבן בניסיון להמריץ את המשק, הבנקים ותעשית הרכב שהיו על סף קריסה. אפשר להתווכח על יעילות המהלך של אובמה, אבל לא עם העובדות ההיסטוריות בנוגע לתפיחת החוב.

לא השיג רוב והעביר הצעה קיצונית, ביינר (צילום ארכיון: AP)

אובמה מצדו התגלה כמנהיג בעייתי בכל הנוגע לטיפול המשא ומתן עם הרפובליקנים. הוא ניהל מה שמכונה בבית הלבן "מנהיגות מאחור". הוא לא הציג תוכנית משלו, אלא המתין לתוכנית של הרפובליקנים כדי להיכנס אתם למגעים ואיבד חצי שנה יקרה. כעת, הוא נדחק אל מחוץ למשא ומתן המתנהל בגבעת הקפיטול, ולא נותר לו אלא לקבל עדכונים מראשי הדמוקרטים בקונגרס ולפנות ישירות לבוחרים בבקשה שיפעילו לחץ על נבחריהם.

ההשפלה של ביינר

אז על מה בעצם המחלוקת? הרפובליקנים מתנגדים להעלאת מסים (סעיף ההכנסות) ואילו הדמוקרטים מתנגדים לפגיעה בתשלומי המדינה לנזקקים באמצעות הביטוח הלאומי וביטוח בריאות לגמלאים (סעיף ההוצאות). עד-כה התקפל אובמה בסעיף ההוצאות, דבר שהרתיח את האגף הליברלי במפלגתו. הרפובליקנים, לעומת זאת, לא זזו מעמדתם. מנהיג הרוב שלהם בבית הנבחרים, ג'ון ביינר, אמנם סיכם עם אובמה על פשרה לקיצוץ של 4 טריליון דולר מהחוב בתוך עשור, אבל במפלגתו מסרבים לכל פשרה.

בצר לו החליט ביינר להציג ביום חמישי בבית הנבחרים הצעה רפובליקנית אחרת, אבל גם אותה הוא לא הצליח לאשר. הוא התבזה במשך 24 שעות ונאלץ להקצין את תוכניתו כדי לרצות את האגף הסהרורי של מסיבת התה. כך שלביינר יש אמנם רוב תיאורטי של 240 צירים, אבל בפועל הם אינם עומדים מאחוריו. אחרי מאמצים קשים הוא הצליח לגייס 218 אצבעות להחלטה קיצונית שנתקבלה שלשום, אבל זו טורפדה בתוך כשעה בהצבעה בסנאט בעל הרוב הדמוקרטי. כדי שחקיקה כלשהי תתקבל בסופו של דבר היא חייבת לעבור בשני בתי הקונגרס בטרם היא מגיעה לחתימתו של אובמה.

הכדור נמצא עכשיו בסנאט. מנהיג הרוב הדמוקרטי שם, הארי ריד, ומנהיג המיעוט הרפובליקני, מיץ' מקונל, הם שני פוליטיקאים משופשפים ופועלים מאחורי הקלעים להביא לפשרה שתובא להצבעה ב-20:00 (שעון ישראל). כדי למנוע פיליבסטר זקוקים הדמוקרטים ל-53 אצבעות ממפלגתם ולסיוע של שבעה רפובליקנים וכך יוכלו להשיג את הרוב המיוחס - 60 סנאטורים מתוך 100.

אך גם אם נניח שתושג הסכמה בסנאט וזו תובא להצבעה בבית הנבחרים מחר, האם יצליח ביינר לכפות משמעת סיעתית ולהביא לאישור החוק ממש ברגע האחרון? זהו סימן השאלה הגדול כרגע. יום שלישי יכול להפוך ליום הכיפורים של הכלכלה האמריקנית, אבל הוא גם לא יום קדוש. הקונגרס יכול להצביע באופן זמני על העלאת תקרת החוב לתקופה קצרה כדי לאפשר להם זמן נוסף להשלמת העסקה. כמה זמן? לא ברור. הרפובליקנים מוכנים לשישה חודשים אך אובמה מתנגד לפתרון כזה. הוא רוצה שקט לקראת שנת הבחירות ואילו הרפובליקנים - משוללי מועמד חזק - רוצים למשוך את הזמן ולהפוך את הבחירות האלה לקרב בין אובמה לבין הכלכלה.