ג'ו דאנטה: "סרטי הטראש הפכו למיינסטרים"

בשלהי שנות ה-70, ראשית השמונים ניצב הבמאי ג'ו דאנטה על גג העולם. סרטיו "פיראנה", "אזור הדמדומים", "גרמלינס" ו"יום במלכודת" זכו להצלחה קופתית גדולה והוא נמנה על מקורבי סטיבן שפילברג. אבל במהלך השנים שחלפו מאז אותם ימי תהילה, איבד דאנטה את מגע הקסם וסוד ההצלחה. הוליווד הממוסדת הרחיקה אותו והוא התקשה להרים פרויקטים ולהשיג מימון.

• רוצים עוד? כתבות, ביקורות וידיעות נוספות על סרטים וקולנוע
  

דאנטה אמנם שמר על רצף עשייה סביר, אבל בעיקר יצר סרטים זניחים ודלי תקציב, שלא זכו לתהודה. הסרטים שהוא הנפיק בשנים האחרונות לא הופצו כלל בישראל. כך למשל "הבור", סרטו האחרון - הפקה עצמאית, בה הבמאי הוותיק מצטרף לטרנד התלת מימד וישודר ב-HOT FUN (שני ב-22:00, שישי ב-17:10 וכן ב-YES 2, ב-18.8).

זוכרים את ה"גרמלינס"? הלהיט הגדול ביותר של דאנטה

"הבור" עוסק באם ניו יורקית ושני בניה שעוקרים לעיירה קטנה ושלווה. הבנים מגלים בור מסתורי נטול תחתית במרתף ביתם ומתברר שהוא שורץ רוחות רפאים. שורה של אירועים טורדים מערערת את שלוות המקום והתגלית מטלטלת ומשנה את חיי השלושה ומעמתת אותם עם הפחדים והסיוטים שלהם.

בין בור לגוֹר

"אני מחשיב את הסרט כסרט אימה לכל המשפחה", אמר דאנטה (64) בפסטיבל ונציה, שם זכה "הבור" בפרס סרט תלת המימד הטוב ביותר. "למרות שאני מחשיב את הסרט כמפחיד, הוא אמור להתאים גם לנערים, ובכוונה לא מלאתי אותו יותר מדי בדם".

מה משך אותך בפרויקט הזה?

"נשלחים אליי הרבה סרטים מהז'אנר הזה, אבל ברוב הפעמים הם לא כל כך טובים. וכשקיבלתי את התסריט של 'הבור', הבנתי מייד שהוא הוא חריג בין תסריטי האימה. יש בו דמויות נהדרות והוא כתוב בצורה שאנשים באמת מדברים. 'הבור' הוא מחווה לשנות ה-80, עשור בו כידוע יצרתי סרטים מהסוג הזה.

"הבור". השם נדוש, הסרט לא

"יש כל כך הרבה סרטים ששמם 'הבור', 'החור' או 'חורים', ולכן הצעתי שנקרא לסרט שלנו בשם אחר. אבל לצערי לא יכולנו לחשוב על משהו יותר טוב, כי הסרט באמת עוסק בבור. הוא מצטרף לרשימה המפוקפקת של סרטים שעשיתי לאורך השנים, שלא התברכו בשמות כל כך טובים. בכל מקרה, פחד הוא רגש בסיסי וזו אחת הסיבות שסרטי אימה תמיד היו פופולאריים. מה שנמצא בתוך הבור הוא מה שאנחנו מפחדים ממנו. מה שיוצא מהבור הוא הפחד הנורא ביותר שלנו".

ומהם הפחדים שלך?

"אני מניח שהפחד שלי עכשיו, הוא שלא אוכל לעשות יותר סרטים. במהלך העשור האחרון, הפחד הכי גדול שלי היה הממשל של ג'ורג' בוש. כשברק אובמה נבחר לנשיאות, בהתחלה מאוד הוקל לי, אבל אני מוצא שממשל אובמה דומה במקצת לממשל של בוש, ואני לא שמח לגבי זה. בכלל, נראה כאילו האמריקאים מפחדים מיותר מדי דברים לאחרונה.

גרמלינס, דגים וארנבים טורפים וגם חיילים זומבים. סרטי דאנטה

"אם תסתכל ותראה מה קורה באמריקה, תגלה שיש הרבה שנאה, והאנשים כועסים. כולם ציפו מאובמה לגדולות ונצורות, ולכן הם מקשים עליו מאוד. אני לא יודע מה הפתרון, אבל זה מצב מאכזב. הרבה אנשים טיפשים, ואם תשים הרבה אנשים יחד, אחוז גדול מהם יהיה טיפש, והמדינה שלנו אינה שונה בהיבט הזה".  

אתה מאמין ברוחות?

"כן, בהחלט. אני מרגיש בנוכחות שלהם".

אימה משולשת

למרות שהתסריט לא נכתב במקור בתלת ממד, דאנטה החליט לממש את חיבתו לטכנולוגיה החדשה ולהפיקו ככזה. "הרגשתי שזהו סיפור מאוד אינטימי ויש לנו מספר קטן של דמויות ומעט מאוד תפאורות. חשבתי שהוספת התלת ממד תשפר את העניינים, ותגרום לצופים להאמין שהם בתוך הסרט. כילד בשנות ה-50, אני זוכר את סרט תלת המימד הראשון שראיתי – 'זה הגיע מהחלל החיצון'. הסצנה הראשונה הייתה מטאור שיוצא אל הקהל, וזה בהחלט תפס את תשומת ליבי. מאוחר יותר ראיתי את 'היצור בלגונה השחורה', ובגלל שהוא מתחת למים, התלת ממד עבד נהדר.

"יום במלכודת". הבור כאן, בתוך גוף האדם

"היום הטכנולוגיה טובה מאוד ורואים את זה ב'אווטאר'. אני חושב שבשנים הקרובות, תלת ממד יהיה כלי סיפור עיקרי. אם ישתמשו בו בחכמה הוא יהווה כלי נהדר ליוצרי קולנוע, ויותר ויותר במאים גדולים ישתמשים בו. יחד עם זאת, אני לא חושב שכל הסרטים צריכים להיות בתלת ממד. לא מעניין לי לדחוף את הדברים לצופים היישר לתוך העין. אצלי אין למשל אין עיניים שנוזלות לשורה השלישית".

דאנטה נולד וגדל בניו ג'רזי. אביו היה שחקן גולף מקצועי. דנטה הבן לעומת זאת חיבב סרטי אימה. "בילדותי לא פחדתי מיותר מדי דברים, עד שראיתי סרט בשם 'טרנטולה' שהיה סרט עכבישים ענקיים", נזכר, "בשלב מסוים, העכביש בסרט היה גדול כמו שולחן. זה כל כך השפיע עלי, שחששתי שעכביש כזה יכנס לי מתחת למיטה, ובבקרים לא רציתי להוריד את הרגליים מהמיטה. ההורים שלי הציעו שאני לא אראה יותר סרטי אימה, אבל פשוט אהבתי את הסרטים האלה וראיתי כל אחד שיכולתי, והורי נאלצו להתמודד עם החיבה הזאת שלי".

איזה פחד. טרנטולה ענקית

כמו הרבה במאים מפורסמים אחרים, מפרנסיס פוקד קופולה ועד מנחם גולן, גם דאנטה התחנך בראשית דרכו אצל רוג'ר קורמן, המפיק-במאי אגדי, מלך הסרטים דלי התקציב, ומנטור נערץ. האולפנים הגדולים חטפו את בוגרי קורמן וגם דאנטה מצא את עצמו בתוך הוליווד הממוסדת. אחד הסרטים הראשונים שלו היה "פיראנה" (1978) על מעללי הדגים הטורפניים (לאחרונה שיחק דאנטה בסרט תלת ממד בשם זהה שהיווה מחווה לסרטו), שזכה להצלחה וקידם את מעמדו.

"פיראנה" בגרסה המקורית של דאנטה

שפילברג התרשם מיכולותיו, אחרי שהם שיתפו פעולה בסרט האפיזודות "אזור הדמדומים", והפיק לו סרטים אחדים, כולל שני סרטי "הגרמלינס" על מעללי הגיזמו – יצור מקסים שאסור להשקות, לחשוף לאור ולהאכיל אחרי חצות, ואם חלילה מפרים את ההוראות הם הופכים ליצורים דוחים וזדוניים.

דאנטה בפסטיבל ונציה. כורה לעצמו בור (צילום: gettyimages"

"היה לי הרבה מזל, כי בדיוק בזמן שהתחלתי לעשות סרטים, הבי-מוביז, הפכו פתאום לסרטים הכי נחשבים", מעיד דנטה. "כל הדברים שנחשבו טראש כשהייתי ילד, ונעשו בתקציב נמוך לילדים, נעשו מיינסטרים. כסף גדול הוצא על כל תרבות הפופ הזאת שנדחתה כשהייתי ילד. לפתע התגלגל הרבה כסף ומאמץ על סרטים שלפני עשרים שנה, לא היו מסתכלים לעברם בכלל. וכך יכולתי לעשות את המעבר מסרטי 'דרייב אין' לסרטים בעלי תקציב גדול עם אותם החומרים. והודות להצלחה לסרטים שעשיתי בראשית השמונים, בעיקר 'גרמלינס', נהייתי משום מה מלך סרטי הילדים והסכנה".

התופת של דאנטה

דאנטה התפרסם בזכות השליטה שלו באפקטים מיוחדים, והפיתוחים הטכנולוגיים שאפיינו את סרטיו. "האנשים שעבדו איתי באותן שנים, כמו קמרון ושפילברג, כל הזמן הביאו דרכים חדשות וכל מיני שיטות שונות לעשות דברים. כולנו דחפנו את גבול היכולת ובדקנו איזה דברים חדשים עוד ניתן לעשות".

הסרטים של דאנטה מצטיינים גם בהומור הארסי והציני. ודנטה השנון חובב הסאטירה, הוא הראשון שיודה בכך. "הסרטים שלי לא כאלה מפחידים. יש בהם באמת הרבה הומור. זה כדי לגרום להפחדות להתקבל יותר בקלות".

"Homecoming", הקטע של דאנטה ל"אשפי האימה"

בשנות ה-90 ובראשית המילניום, דאנטה נדחק הצידה, לשולי התעשייה. אחד הפרויקטים היותר מעניינים בהם הוא נטל חלק בשנים האחרונות הוא "אשפי האימה" ("Masters of Horror"), סדרת טלוויזיה שזימנה קטעים של יוצרי אימה מוכרים, מכל העולם, מג'ון קרפנטר האמריקאי ועד דאריו ארג'נטו האיטלקי.

"התקופה בה עבדתי בסדרה הזאת הייתה תענוג", מספר דאנטה. "היינו חבורה משוחררת שעשתה סרטים זולים במהירות רבה. המפיקים לא הפריעו לנו, ואף אחד לא אמר לנו מה לעשות.

ולא היינו צריכים גם להתמודד עם קבוצות מיקוד של נערים מקניונים שיבקרו את העבודה שלנו. הרעיונות יכלו לעבור מהראש שלנו היישר אל המוצר המוגמר".

איך אתה רואה את העתיד של סרטי האימה?

"אני חושב שהז'אנר נמצא בצומת דרכים מעניין, מכיוון שיש המון דרכים להשמיד את גוף האדם וראינו כבר כמעט את כל הדרכים. סרטי האימה האהובים עליי, לא באים מהכיוון של גועל ואלימות, אלא דווקא מהפן הפסיכולוגי. בכלל, אני חושב שבעתיד האינטראקטיביות בסרטים, לא רק אימה, הולכת להתגבר, וזה ייצור דילמה לבמאים, כי יהיה מאוד קשה לספר סיפור אם לקהל יש אפשרות לבחור מה יקרה".