הפוטש נגד נתניהו

ארגוני השמאל הקיצוני הצליחו לכלוא את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במצב בלתי אפשרי. הם הרימו מחאה שהמטרה האמיתית והסמויה שלה היא פוטש להפלתו, מאחורי מסר ערמומי - בעיית מחירי הנדל"ן, המשותפת לכל אזרחי המדינה - ובכך הצליחו לזכות באהדה עממית.

הטכניקה הזו של שימוש במצוקות חברתיות להפלת נתניהו פעלה כמכונה משומנת בבחירות 99' במסגרת עמותות הקש של אהוד ברק. הארץ הוצפה אז בזעקות שבר חברתיות ופיקטיביות וגם אז נתניהו נותר אובד עצות והפסיד את הבחירות.

מומחים, אנשי שטח והגולשים מדברים על המצב בערוץ הדעות

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet  

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

אין מחאות לא מאורגנות. ההפגנה בתל-אביב (צילום: ירון ברנר)

הטקטיקות הללו מוכרות היטב בעולם. אין מחאות בלתי מאורגנות. מאחורי הדמויות הייצוגיות תמיד עומדים האסטרטגים שעיקר מאמצם הוא להעניק לפוטש הפוליטי מראה אותנטי. הם יגייסו עוד ועוד ארגונים, עוד ועוד ועדי עובדים שמלינים על מצבם העגום. הניסיון יהיה לייצר רושם של כאוס, של אבדן יכולת ביצוע של השלטון ושל איבוד שליטה מצד השלטון.

את מה שלא עשו הבחירות, תעשה האנרכיה בעזרת חבורות אנרכיסיטים מקצועיים, המוכרות לנו בעיקר כחברי להקה נודדת בבילעין ונעלין ובכל מקום שבו ניתן להתעמת עם צה"ל. עכשיו הם פה, ברוטשילד בתל-אביב.

כמו ב-99', כך היום, נתניהו נותר לבדו, ללא תומכים - משום שזנח את הימין הדתי-לאומי. גם ב-96 היה זה הציבור הלאומי ובעיקר הדתי-לאומי שהעלה אותו לשלטון. אלה היו פעילי השטח שלו. הם היו שגריריו בכל עיר ובכל כפר והם אלה שעברו מדלת לדלת לשכנע אנשים שהגיע הרגע למהפך. המהפך הגיע, נתניהו ניצח והם נשכחו. הם היו אבן ריחיים על צווארו של נתניהו, שרצה באהדת המרכז והשמאל. הוא רצה להיות מנהיג האליטות הישראליות, אהוב התקשורת, מביא השלום. המציאות התפוצצה בפרצופו והוא הפסיד.

כך אז וכך גם הפעם: הקדנציה הזו החלה בהצהרות לאומיות ובהבטחות מפליגות, אבל רגע אחרי הניצחון, נתניהו שוב בז לימין וחיפש את הקרבה החמימה של מפלגות השמאל. יחד עם אהוד ברק הקפיא ומקפיא נתניהו את חייהם של מאות אלפי המתיישבים היהודים ביו"ש. והנה הגיע הרגע שבו הוא מחפש את קרבתם ותמיכתם והם מפנים לו כתף קרה. קשה לצאת נגד מחאת הדיור כשתושבי יו"ש מתחננים לשווא לפתרון דיור לבניהם.

בעירי אפרת לא אושרה בניית יחידת דיור אחת כבר 10 שנים. אז כשנתניהו מדבר על חסמים ביורוקרטיים, התושבים באפרת מעלים חיוך מריר. הרי החסם היחיד שיש כאן היא חתימת נתניהו ומיד למחרת יעלו הדחפורים לבנות 1,500 בתים ובניית כ-3,000 נוספים יכולה להתחיל תוך שנה.

ולא הזכרתי כאן את אריאל ומעלה אדומים ומרחב השומרון ובנימין ולא את גוש עציון. נתניהו יכול היה להרוויח שתי ציפורים במכה: גם לשחרר את מועקת תושבי יו"ש וגם לפתור את מצוקת הנדל"ן בישראל. לא בעוד שנה ושנתיים. מחר בבוקר.

עו"ד סא"ל (מיל') עודד רביבי, ראש מועצת אפרת

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il