שכבת עם בעלי - והעמדת פני חברה שלי
ידעת להקשיב ולדובב ולייעץ. וכך שמעת על הקשיים שיש לנו, על הפסקת ההריון שנאלצתי לעבור, על קשיים שהיו לי בעבודה. בטחתי בך וראיתי בך חברה אמיתית. את לא מתביישת?
בואו לדבר על בגידה גם בפייסבוק שלנו
היינו חבר'ה של כמה זוגות שחולקים אהבה לטיולים בארץ, למסעדות, לבילויים בחוף הים. לכולנו ילדים בגילים קרובים. החבורה התקבצה מכל מיני מעגלים, כשהמעגל המרכזי הייתם אַת ובעלי, שחיברו את המעגל שלי למעגל של החברים של שניכם במקום העבודה.
כן, עבדתם יחד. רומן במקום העבודה הוא הדבר הבנאלי ביותר. שניכם הייתם מיודדים בעבודה ולאחריה, ואני מעולם לא חשדתי בדבר. את כל כך לא הטיפוס שלו, לא חיצונית ולא אינטלקטואלית, כך שהייתי רגועה.
שש שנים יצאנו לחופשות ביחד, לפאבים, לסרטים
גם אני התיידדתי איתך. ידעת להקשיב ולדובב ולתת עצות. וכך שמעת על הקשיים שיש לנו בנישואין, על הפסקת ההריון שנאלצתי לעבור, על קשיים שהיו לי בעבודה. בטחתי בך וראיתי בך חברה אמיתית. שש שנים בהן יצאנו לחופשות ביחד, יצאנו לפאבים, לסרטים. ממש זוג חברים מושלם.
יום אחד סיפר לי בעלי שהתפטרת מהעבודה ונתן לי להבין שמדובר בבעיות בריאותיות של בעלך. חשבתי להתקשר, אבל הוא אמר שביקשת שלא ייצרו איתך קשר, שאת רוצה להתנתק מהכל ולהתמקד בבית. כיבדתי את בקשתך.
בעלך החליט לספר לי שהיה בינך לבין בעלי רומן
חצי שנה לאחר מכן התחילו להגיע המיילים האנונימיים. בעלך החליט לאחר חצי שנה לספר לי שהיה בינך לבין בעלי רומן, שהסתיים לפני כשנתיים. הוא סיפר שגילה את הרומן תוך חיטוט במיילים שלך ואילץ אותך לעזוב את מקום העבודה ההוא.
מה שבאמת משגע אותי זה שבתקופת הרומן ואחריו המשכתם, אַת ובעלך, לצאת איתנו לחופשות. בעלי אמר שהבנתם שעשיתם טעות והפסקתם את הרומן כי לא רצית לפגוע בי. לדבריו, גם כשהוא רצה להתוודות בפניי, ביקשת שלא יעשה זאת, כדי שלא אפגע. אמרת שאת מתביישת במה שעשיתם.
נשארתם ידידים אחרי כן, מה שנשמע עוד יותר הזוי. מכל סיפור הבגידה, זו הפגיעה הכואבת ביותר שפגעתם בי שניכם – העובדה שהמשכתם את הידידות הזו.
באחת החופשות האחרונות, ישבנו שתינו על המרפסת של הצימר ואמרתי לך שאני חושדת שיש או היה לבעלי רומן בעבודה. בלי למצמץ לרגע אמרת לי שאין מצב ועוד גערת בי איך אני מעזה לחשוד בבעל כמו בעלי. בכיתי, אמרתי שאני חושבת שהנישואים מתפרקים, ואת לא אמרת כלום.
איך לא רעד לך הקול כשהיית מתעניינת בשלומי?
אחרי שהכל התפוצץ שאלתי את בעלי אם אמרת לו משהו על זה. לא אמרת. אילו באמת רצית למנוע ממני כאב, והיית ידידה שלו, לא חשבת שאולי את צריכה לספר לו שאשתו מתייסרת? אם באמת התביישת וחששת שאגלה, איך המשכת לצאת איתנו לטיולים? אני במקומך הייתי כל כך מתביישת, כל כך פוחדת שמשהו ייצא החוצה, שהייתי מתרחקת מיידית. מנתקת כל מגע ומוצאת תירוץ לזה. מה זה – ביטחון עצמי מופרז? רוע לב? אדישות ואטימות? איך לא רעד לך הקול כשהיית מתעניינת בשלומי ושואלת מה המצב? איך יכולת להמשיך ולהיות חברה שלי, אם כל כך התביישת במה שקרה? היית בתוך ביתי אחרי שהרומן נגמר, אכלת על שולחני, שיתפתי אותך בפחדים שלי, בכאביי. איפה המצפון, המוסר?
יש ביטוי במקורות, "מעשה נבלה". זה מה שעשית.
הנישואים שלנו ישרדו את זה, אנחנו אוהבים, ואנחנו עוברים תהליך לא קל, ללמוד לתת אמון מחדש. סלחתי לו. איך המצפון שלך?
לפנייה לכתב/ת 
