למה יצאנו מהאדישות? 'המדינה כבר לא משפחה'

"למה דווקא עכשיו התפוצצה המחאה הזאת? זו שאלת השאלות", אומרת הסוציולוגית פרופ' שפרה שגיא, ראש התוכנית ליישוב וניהול סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון, שבילתה בסוף השבוע האחרון שלושה ימים עם אנשי מאהל המחאה ברוטשילד. לפני שבועיים וחצי, כשהוצב האוהל הראשון בשדרה התל-אביבית, נשברה לפתע משוואה היסטורית. במשך שנים התחנכו הישראלים על האתוס שלפיו עליך לשאול לא מה המדינה יכולה לעשות עבורך, אלא מה אתה יכול לעשות עבורה, והנה פתאום, יש מי שמעזים לתבוע.

מחאת האוהלים - סיקור מיוחד ב-ynet

• פעילים נגד עיני: לא דואג לעובדים, אין בו אמון
• בלי סושי ונרגילות: "מסיימים את החודש בדוחק"
• נתניהו: ז'בוטינסקי אמר שאסור להילחם בעושר
• סערה בליכוד: "אין מחאה, כולם עם נרגילה וסושי"
• הכנסת דנה באי אמון: "די לעושק החברתי" 
• בן אליעזר: תחריר זה כאן, אנחנו לפני אסון
  

מדברים על המאבק - בפורום מחאת האוהלים

"בקרב הצעירים יש היום הפרדה בין המונחים 'המדינה שלי' ו'החברה שלי'. הצעירים עדיין תורמים לקהילה ומשרתים את המדינה, אבל יש בקרבם תחושת זרות הולכת וגוברת, והם מרגישים שהממסד לא איתם, אלא רק מנצל אותם", גורסת פרופ' שגיא. לדבריה, מחאת אנשי המילואים אחרי מלחמת לבנון השנייה הייתה צעד בכיוון הזה, וכך גם מחאות שקראו לשיוויון בנטל על מגזרים שונים.

"בדור הישן, המדינה הייתה המשפחה, ואילו כעת בקרב הצעירים יש תחושות שמופנות נגד המדינה כמוסד ונגד הפוליטיקאים", היא סבורה. "בעבר היה ברור שהמנהיגים דורשים את טובתי ורוצים לגדל אותי, אבל כעת התחושה של הצעירים היא שהפוליטיקאים ולצדם הטייקונים עושים לביתם, ולא לציבור". המצוקה ההולכת וגוברת, לדבריה, והעובדה שלמרות העובדה שישראל חברה ב-OECD ומצבה הכלכלי כמדינה טוב, לפרט עדיין קשה יותר לחיות בה חיים רגילים, גרמו להתקוממות.

פרופ' שגיא מדגישה כי היציאה לרחובות הפעם הייתה לא של אנשים כמו ויקי קנפו הזכורה מהמחאה של תחילת העשור הקודם או של אנשי המעמד הנמוך שקרסו ושמחאתם לא המריאה משום שנותרו בה לבדם. "הפעם מדובר בצעירים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר, שהגיעו מסביבה רחבה ובטוחה בעצמה, גם מבחינת היכולת שלה לנסות לשנות. מדובר באנשים משכילים ועובדים, שאמורים היו לחיות יפה את חייהם".

את המחאה הישראלית היא מציבה על אותו ציר של מהפכות - שלטוניות ואחרות - שהתחוללו בשנים האחרונות ברחבי תבל, גם באדיבות הפייסבוק. "זה התחיל עם ברק אובמה, שסחף בדיוק את הקהל הזה והצליח לעשות שינוי גדול בתפיסה האמריקנית. ה-Yes We Can של אדם חסר סיכוי דחף את הצעירים". היא מסבירה שכך התחוללו גם המהפכות בעולם הערבי: "התחושה שאפשר לעשות משהו מתבססת בכל מקום. האופי והקהל אחרים, גם התגובות של השלטון והתוצאות שוות, אבל התחושה של 'אנחנו יכולים' רווחה בציבור".

עכשיו תורי לקבל

ד"ר דני קפלן מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, שחוקר את הרשת החברתית פייסבוק והשפעתה, מסכים עם פרופ' שגיא כי זו - יחד עם דחיפה של אמצעי התקשורת שאינם רוצים להישאר מאחור - אפשרה לגייס אנשים רבים ולשמר את המושגים "חברות" ו"סולידריות". "זה מה שהביא לשיא המחאה בעולם, וכעת גם בישראל", הוא אומר.

לדברי קפלן, הסיבות התרבותיות שהביאו למחאה בישראל שונות לגמרי מאלה שהביאו למחאות האחרות בעולם, ועיקרן התחושה של "נתנו למדינה, ועכשיו תורנו לקבל ממנה". הוא מסכים עם הקביעה שמועד ההתפרצות ייחודי, משום שהכלכלה נמצאת "אולי במצב הטוב ביותר בתולדות המדינה".

"מדובר במרד של בני היאפים. המהפכות מתרחשות תמיד בקרב המעמד הבינוני. המהפכה הצרפתית התחילה בקרב מעמד הביניים, כך גם המהפכה המצרית, וכך גם עכשיו", הוא אומר. קפלן מזכיר כי האדם מטבעו נוטה להשוות את עצמו אל האנשים הקרובים ביותר אליו: "זה מה שקורה גם כאן. המהפכה הזו באה מיד אחרי המהפכות בעולם הערבי, והצעירים אכן מחקים את הסיסמאות של כיכר א-תחריר בקהיר. אבל מה שבולט הוא שהם לא באמת יודעים מה קורה עם הטייקונים, אלא רק מה קרה וקורה עם ההורים שלהם".

קפלן מדגיש את טענת המפגינים שהם אינם ילדים מפונקים, ושבעוד שהוריהם הצליחו מאוד - הם לא עומדים ביעד אף שהם עובדים לא פחות קשה. "הצעירים מפסיקים לקנות את זה שהם לא עושים מספיק, כמו שאחת מהם אמרה - 'אני לא ממשפחה חורגת, המדינה חרגה'. הם מוציאים את הסיסמאות שאוחסנו על ידי ההורים אנשי מפלגת העבודה, סוציאליסטים במקור, שעברו ליאפיות ולכלכלת שוק חופשי, אך מעולם לא נטשו לגמרי את בית המפלגה".

לדבריו, הוריהם של המפגינים היום מעולם לא נזקקו לאידיאולוגיה: "קרוב לוודאי שגם הדור הזה דווקא צריך לגייס סיסמאות

של שוק חופשי, נגד הריכוזיות, אך במקום זה הוא מושך סיסמאות שאוחסנו במרתף בית הוריו". קפלן אומר כי הוריהם של צעירי המחאה היו בזמן הנכון ובמקום הנכון, ולכן לא השתמשו בכלים שעליהם גדלו.

"הם הצליחו בזמן ההפרטות השונות, הם המעמד הבינוני-גבוה - אנשי ההייטק שההצלחה שלהם הובילה לעלייה של הכלכלה הישראלית ולכושר הקנייה", הוא מסביר. הם גם אלה שהביאו לדבריו לעליית מחירי הדיור באופן חלקי, כשקנו דירות יקרות להשקעה: "פתאום הילדים שיודעים שההורים שלהם לא קיבלו שקל מהדור שלפניהם, חייבים לקחת מהם כסף בשביל לסיים את החודש, חייבים דמי מחיה. ההצלחה של הוריהם היא הסיבה שהביאה אותם למחות בכלל, והרקע שלהם הוא הסיבה שמביאה אותם להציג את דרך הסוציאליזם, גם אם היא לא מתאימה כפתרון".