לפוליטיקאי הכי חשוב בארה"ב לא קוראים אובמה
הוא שנון, בעל פרצוף של דג, ומשרת כבר 26 שנה בסנאט. כשכבר נראה היה שכלכלת ארה"ב הולכת לאבדון, קיבלו הרפובליקנים והדמוקרטים את הסכם הפשרה שלו ואישרו את העלאת תקרת החוב. מיטש מקונל הוא המנצח הגדול של היום. ואובמה? הוא ימשיך בלוליינות מילולית עד הבחירות ב-2012
הקרב על תקרת החוב הלאומי - המנצחים והמפסידים: מי ניצח, מי הפסיד בסאגה הפוליטית המכוערת של תקרת החוב, שכמעט הורידה את ארה"ב על ברכיה? למנצח הגדול יש פרצוף של דג קר והוא פוליטיקאי שנון, אולי הכי טוב בוושינגטון. הוא בן 69, שירת כבר 26 שנים בסנאט האמריקני וכבר ראה את הכל. כמעט הכל. אבל אפילו הוא לא חזה את המתקפה של תנועת "מסיבת התה" על גבעת הקפיטול. קוראים לו מיטש מקונל, מנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט.
- המנצחים והמפסידים בקרב על תקרת החוב: דעתכם בפייסבוק של ynet
התכונן לרגע האחרון שבו יזדקקו לשירותיו. מקונל, המנצח הגדול (AP)
בסופו של דבר, מקונל תפר את העסקה יחד עם מנצח נוסף, אדם שלעולם אינו מקבל את הקרדיט על ביצועיו מאחורי הקלעים ועל עצותיו השוות זהב בנושאי חוץ ופנים - סגן הנשיא ג'ו ביידן.
ביידן ותיק אפילו יותר ממקונל בסנאט, בו שירת 36 שנים לפני שנשלף על ידי אובמה להיות לסגנו. שני השועלים הללו, מקונל וביידן, תפרו את העסקה שהצילה את ארה"ב מאי עמידה בהתחייבויותיה הכלכליות ומנזק בל ישוער לארה"ב ולכלכלה העולמית. האתר "פוליטיקו" קבע שמקונל הוכיח שוב שהוא הפוליטיקאי הכי חשוב בגבעת הקפיטול.
סיבה למסיבת תה
מנצח נוסף בקרב על העלאת תקרת החוב הוא תנועת "מסיבת התה" הימנית.
חברי התנועה היו ההפתעה הגדולה של מערכת הבחירות האחרונה לקונגרס לפני תשעה חודשים, שבאו לגבעת הקפיטול בהצהרה חצופה שלא יאפשרו להעביר תקציב לא מאוזן.
אנשי "מסיבת התה" תומכים בממשלה קטנה, מתנגדים למיסים ולהעלאת מיסים קיימים. ואכן, בשלב הראשון של עסקת הפשרה, כל דולר של העלאת תקרת החוב שהם אישרו, קשור לדולר שיקוצץ בעשור הקרוב. כמו כן, בשלב הראשון של התוכנית אין העלאת מיסים - בדיוק כמו שרצו ב"מסיבת התה".
לעולם לא מקבל קרדיט על ביצועיו מאחורי הקלעים. ביידן (צילום: AP)
בשיחה סגורה שקיים עם חברי הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, במאמץ לעודדם לתמוך בהסכם הפשרה, הגדיר ביידן את אנשי "מסיבת התה" כמי ש"פועלים כמו טרוריסטים". הוא אמר עוד שהעסקה להורדת החוב תיטול מ"מסיבת התה" את "הנשק להשמדה המונית" שלה - האיום שארה"ב לא תפרע את חובותיה.
"ההסכם? כריך מצופה סוכר מהשטן"
"אם הייתי רפובליקני, הייתי הולך לחגוג הלילה", אמר עמנועל קליבר, עמיתו של ביידן בבית הנבחרים לאחר ההצבעה על העלאת תקרת החוב. בראיון שהעניק לרשת MSNBC, דחה קליבר את הסכם הפשרה שאושר וכינה אותו "כריך מצופה סוכר מהשטן".
המפסידה הברורה בכל הסיפור היא ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים. פלוסי התנגדה להסכם שמשמעותו מהלומה לשמאל ולצעדים סוציאליים שהיא מובילה. היא גם תמכה בצעד שהיה מאפשר לאובמה, על פי התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית, לחתום על צו להעלאת תקרת החוב מבלי צורך באישור הקונגרס. ביל קלינטון היה הראשון שהציע לעשות זאת, ושורה של משפטנים בממשל ומחוצה לו בדקו את העניין והיו חלוקים בדעתם אם הנשיא יכול לעשות בו שימוש. אובמה הכריע נגד הצעד הזה.
גם ג'ון ביינר הפסיד. יו"ר בית הנבחרים ניסה להעביר ביום חמישי שעבר החלטה חד-צדדית שמרנית ולא הצליח לגייס את הרוב המינימלי הנדרש של 216 מתוך רוב של 240 רפובליקנים בבית. ביינר יטען כי בסופו של דבר הוא סיפק את הסחורה ועסקת הפשרה עברה, אבל הוא עשה זאת בתמיכה של 174 רפובליקנים בלבד שנזקקו לתמיכה של 95 ידיים דמוקרטיות.
לא הפגין מנהיגות גדולה במשבר תקרת החוב. אובמה ב-2008 (צילום: EPA)
פעם היתה לרפובליקנים סיעה ממושמעת ו"מסיבת התה", שחדרה לפוליטיקה האמריקנית, אינה אשמתו של ביינר. אבל ברור שמנהיגותו נסדקה באירועים האחרונים.
הנשיא שהעדיף "להנהיג מאחור"
השאלה הגדולה היא איך ייצא הנשיא אובמה מהסיפור הזה? מנהיגות גדולה הוא לא הפגין ואת סוגיית תקרת החוב הוא היה צריך להסיר מסדר היום לפני חודשים רבים. בחודשים האחרונים, הנשיא האמריקני לדרבן את הדמוקרטים והרפובליקנים בקונגרס לנסות לפתור את הבעיה.
הרפובליקנים קראו לאובמה להציג תוכנית, אבל הוא העדיף "להנהיג מאחור" ולהמתין להצעה רפובליקנית כדי להתווכח עליה מאחורי הקלעים. וכך נגררה ארה"ב אל קצה המצוק. לאובמה יש אמנם עצבי ברזל, אבל הוא ניצב מול חבורה קיצונית שלא לוקחת שבויים. בסוף הוא מצמץ.
פעלו כמו טרוריסטים? עצרת של גלן בק ו"מסיבת התה" אשתקד (AFP)
אובמה יכול להציג את הפשרה בלוליינות מילולית מרהיבה, אבל לא להתחמק מהעובדה שהוא לא הצליח להביא לגביית מיסים מהעשירים ביותר. וכך, הנטל ייפול - איך לא - על הנזקקים והגימלאים.
אך בסופו של דבר, לא תקרת החוב תקבע את עתידו של אובמה בבית הלבן.
ניצחון או הפסד בבחירות בנובמבר 2012 תלויים ביכולתו להציג התאוששות של הכלכלה האמריקנית, בעיקר בנושא מקומות עבודה, ולשכנע את השמאל החברתי ממנו הוא בא, להפשיל למענו שרוולים במערכת הבחירות למרות האכזבה הגלויה שלהם ממנו.
לפנייה לכתב/ת 
