דוקטור, מה קורה לעור כשנשרפים בים?
שכבתם שעה בחוף הים וחזרתם הביתה אדומים וכואבים. עברו כמה ימים ואתם מתגרדים ומתקלפים. מדוע זה קורה ומה הנזק שהשיזוף גורם לגוף? "דוקטור, אני רק שאלה", הדור הבא, חוזר
מי לא מכיר את התופעה השכיחה של כוויית שמש ביום קיצי לוהט. רק נשכבתם לשעה קלה על חוף הים ושבתם הביתה עם עור אדום ושורף שאחרי מספר ימים הופך מגרד, עד שהוא מתקלף. חשיפות חוזרות לשמש אף יגרמו נזק בלתי הפיך לעור, לקמטים ולסיכון מוגבר לסרטן העור. אז מה מעוללת השמש לעור שלכם?
העור: האיבר הכי גדול בגוף האדם
תחילה, קצת על העור. העור אינו רק כיסוי, אלא נחשב איבר של ממש. למעשה, הוא הגדול באיברי הגוף: שטחו אצל אדם ממוצע מגיע עד כדי שני מ"ר ומשקלו כ-20 ק"ג. העור בנוי משתי שכבות עקריות של תאים, אפידרמיס ודרמיס, ומתחת שכבה תת עורית המכילה בעיקר תאי שומן.
האפידרמיס, השכבה החיצונית, כוללת כמה תתי-שכבות, כשהתחתונה עשויה
מתאי בסיס המתחלקים במהירות. באיזור זה מצויים תאים הקרויים מלנוציטים המייצרים כמויות גדולות של הפיגמנט מלנין והוא האחראי על צבע השיזוף. תפקידו העיקרי של המלנין הוא להגן מפני הקרינה העל-סגולית של השמש.
מספר המלנוציטים אינו שונה בין הגזעים השונים של האדם. גם אצל לבנים וגם אצל כהי עור קיימים בין אלף לאלפיים מלנוציטים לכל מילימטר רבוע של עור. אולם קצב פעילותם שונה מגזע לגזע, עקב חשיפה לקרינת השמש ובשל גנטיקה שונה. בעור כפות הידיים והרגליים כמעט ואין מלנוציטים והתוצאה היא רמות נמוכות של הפיגמנט מלנין - הגורם לשיזוף.
מה קורה בגוף?
קרינת ה-UV מהשמש מכילה שלושה ספקטרומים: A (באורכי גל 320 עד 400 ננומטר), B (באורכי גל 290 עד 320 ננומטר) ו-C (באורכי גל 200-290 ננומטר). קרינת ה-UVB מגיעה לשטח העור במינון גבוה, חודרת את האפידרמיס ונספגת כמעט במלואה על ידי שכבת הדרמיס. קרינת ה-UVA, לעומתה, חודרת לשכבות הדרמיס העמוקות יותר. עם זאת, קרינת ה- UVB נחשבת ל"אלימה" יותר וגורמת ליותר שינויים משמעותיים, אף שהיא נמוכה פי מאה מעוצמת קרינת ה-UVA.
התגובה השכיחה ביותר של העור לקרינת ה-UV היא כוויית שמש. למה זה קורה? בשל שרשרת מורכבת מאוד של שינויים הנגרמים מפגיעת הקרינה: אודם, תהליך דלקתי מורכב והרס תאי העור שנחשפו לשמש.
הופעת האודם היא, כאמור, השלב הראשון בשרשרת. הקרינה גורמת תחילה להרחבה של כלי דם, הגורמת להופעה של האודם (אריתמה) על העור בתוך שלוש עד ארבע שעות מזמן החשיפה, ועד שיא האודם שמופיע בתוך 24 שעות. רבים סבורים שהאודם קשור לרחצה במקלחת לאחר החזרה מהים או מהבריכה. ברור שאין כל קשר למקלחת והאודם יופיע בכל מקרה.
לאחר כשעה של חשיפה לקרינת ה-UV משחררים תאי מאסט מתווכים שונים הכוללים היסטאמין, סרוטונין ו-TNF וגורמים ליצירת מתווכים נוספים: פרוסטגלנדינים ולויקוטריינים. התוצאה היא תהליך דלקתי סביב איזור החשיפה לשמש וחדירת תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים ולימפוציטים מסוג T.
בתוך שעתיים מהחשיפה לקרינת השמש נראית כבר פגיעה בתאי האפידרמיס: שני סוגי תאים המרכיבים את האפידרמיס, קרטינוציטים ותאים הקרויים לנגרהנס, מתים כתוצאה מהנזק לחומר התורשתי DNA.
קרינת שמש פחות עוצמתית מביאה להגברת הפיגמנטציה, הוא השיזוף. תהליך זה מתרחש בשני שלבים: תחילה קיים שינוי בתאי המלאנין, הגורמים לצבע הכהה של השיזוף. גוון זה נותר על העור למשך מספר ימים. מאוחר יותר קיימת יצירה של תאי מלאנין הגורמים לשיזוף נוסף, המופיע בתוך 72 שעות.
חשיפה לשמש מביאה גם להתעבות של העור, לאובדן האלסטיות והופעת קמטים ולדיכוי של תאים שונים בעור. דיכוי התאים תורם, יחד עם הרס החומר התורשתי DNA, לתהליך דלקתי, להזדקנות מוקדמת של העור ולהופעת נגעים סרטניים ולא סרטניים.
ומה לגבי ויטמין D?
אכן, קרינת השמש מסוכנת מאוד וגורמת לנזקים בלתי הפיכים לעור, אך האם אין יתרון בכך שהיא גורמת לגוף לייצא ויטמין D, ויטמין הנחוץ לגוף ומיוצר רק לאחר חשיפה לשמש? מחקרים הראו כי די בחשיפה של 10 דקות לשמש כדי לייצר עשרת אלפים יחידות בינלאומיות של ויטמין D, כמות המספיקה לעשרה ימים אצל מבוגר ולחמישים יום אצל תינוקות. מכאן שבארצנו שטופת השמש ההמלצות הן חד משמעיות: הימרחו בקרם הגנה והפחיתו את החשיפה לקרני השמש המזיקות.
לפנייה לכתב/ת 
