נשלח מהאייפון שלי
שמתם לב כמה מכותבי הסטטוסים והטוקבקים הדורשים "צדק חברתי" מחזיקים סמארטפון יקר? מעמד הביניים התרגל לחיות ברמה גבוהה מדי. זו לא מחאה, זו בכיינות
אני מוכן לחתום על זה שלרובכם המוחלט יש אייפון או סמסונג גלקסי, פריט אופנתי שמצריך התחייבות של לפחות 200 שקל בחודש בכל חברות הסלולר. איך אני יודע? פשוט מאוד. לצד רבים מהסטטוסים ומהטוקבקים שדורשים "צדק חברתי", מופיע הלוגו החביב שמצהיר - "נשלח מהאייפון שלי" או לחילופין via Facebook for iPhone וגם for Android.
גולשים, מומחים ואנשי שטח כותבים - בערוץ הדעות
מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet
מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים
בכל ביקור שערכתי באחד ממרכזי הקולנוע הגדולים בתקופה האחרונה אני מגלה שכמעט כל הכרטיסים אזלו, כן אפילו לתלת מימד. 70 שקל לזוג. לפני פופקורן ושתייה, כן? ולא, לא ראיתי שם את תשובה או דנקנר אלא את ישראל ישראלי. ומה עם הפאבים באזור הנמל שמפוצצים כל סוף שבוע? מחירי האלכוהול נעים בין 50 שקל וצפונה לכל בליין. אה, רגע, בשבוע שעבר רציתי ללכת עם אשתי להופעה, אבל מחיר כרטיס בודד נע בין 150 שקלים לזמר בינוני, ל־200 שקלים ומעלה לזמר מוכשר קצת יותר. אני יכול להמשיך ברשימה הזאת עד שיכאבו לי האצבעות שמקישות על המקלדת.
יש סמארטפון, יש מחאה (צילום: ירון ברנר)
ובכן, הן כואבות, אבל אמשיך בכל זאת - זוג ישראלי שמתחתן היום מוציא לפחות 100 אלף שקלים על האירוע, וכל ישראלי שמשתחרר מהצבא נוסע לטייל בעולם, סיפור של 20־30 אלף שקל בממוצע. הלאה: כל סנדביץ' במסעדה סוג ד' עולה לפחות 30 שקלים, וכמעט שלא ראיתי בתי קפה ריקים בתל-אביב או בירושלים בזמן האחרון. אז שחיקת מעמד הביניים? איפה בדיוק? כל הדוגמאות הנ"ל מתייחסות לבילויים של מעמד הביניים. לא תיארתי כאן מציאות של מסיבות פרטיות על יאכטה במרינה.
וזה עוד לפני שהתייחסתי למבול העוברים ושבים בנתב"ג הקיץ - שיא של כל הזמנים. הגדיל לעשות טוקבקיסט אקטיביסט במיוחד, שהודיע קבל עם ורשת חברתית, שהוא לא עומד בקשיי היום יום בארץ, אז הוא נוסע להירגע קצת באמסטרדם. הבנתם את הנקודה, נכון? אסקפיזם בגרוש, אבל מחאה אותנטית או עניינית? לא ממש. ואני בכוונה לא מערב פוליטיקה, כי אני מבקש שלא תשייכו אותי למחנה כזה או אחר, רק שתקראו ותבינו שאני לא קונה את המחאה הזאת.
נכון, יש בה הרבה מן האמת. מחירי הדירות מרקיעים שחקים ולזוג צעיר בהחלט קשה לקנות דירה באזור המרכז, אבל - ויש כאן אבל גדול - מעמד הביניים התרגל לחיות ברמת חיים גבוהה. גבוהה מדי. ואחרי זה הוא בוכה שהוא לא מצליח לגמור את החודש. תרבות הצריכה המערבית שהשתלטה עלינו, גורמת לאנשים להתמכר להנאות החיים ולבזבז את כספם על שטויות, ללא כל הבחנה בין עיקר ותפל. את העוגה הזו אי אפשר לאכול, להשאיר שלמה ואחר כך עוד להתלונן על כאבי בטן. רק אם נראה שינוי מהותי בתרבות הישראלית, רק אם הקניונים יתרוקנו, אפילו רק קצת, אולי נוכל לדבר על שחיקת מעמד הביניים.
ולפני סיום, הבהרה - אני לא דוגל בסגפנות אלא בהחזרת השפיות. לא יכול להיות שמשפחה מהמעמד הבינוני תוציא על חופשה באילת יותר מ־5,000 שקלים ובדרך הביתה תקפוץ להפגנה בכיכר רבין "להחזרת הצדק החברתי". עד שזה לא יקרה, אני לא קונה את זה. בעיני זו פשוט בכיינות.
רפאל יאנה (27), סגן במיל'. סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית, ירושלים.
גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i