בדרום סופגים את המסר של חמאס לאבו מאזן

מתחילת החודש שעבר ניכרת הסלמה איטית בשיגור הרקטות מרצועת עזה. מאפייני הירי והקצב הגובר שלו יש בהם כדי להעיד שלמישהו ברצועה, כנראה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי, יש רצון וכוונה לחמם את החזית העזתית בתקופה הנוכחית אך בצורה מבוקרת ומדודה שלא תביא לתגובה ישראלית מאסיבית ולהתלקחות רבתי.

אנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי אינם מעורבים ישירות בירי. אך הם מעלימים כעת עין מארגונים "סוררים" כמו "ועדות ההתנגדות העממית" וארגונים סלפיים הפועלים בהשראת הג'יהאד העולמי (אל קאעידה). לפי כל הסימנים - גם רקטות הגראד (קטיושות בקוטר 122 מ"מ) שנורו אמש לעבר חבל לכיש ואזור אשקלון, כמו גם הקסאם שרסיסיו פצעו בתחילת השבוע רועת צאן בדואית בנגב המערבי, נורו על ידי ארגונים אלה.

מתחילת יולי נורו כ-20 רקטות לעבר ישראל, אחרי רגיעה בולטת מאז סבב ההסלמה הגדול באפריל. באותו סבב ספג חמאס אבידות והרס רב למתקניו ולמנהרות ההברחה והלחימה שלו, בשעה שסוללות "כיפת ברזל" בדרום יירטו את רוב הרקטות. כך אירועי אפריל ברצועה יצרו הרתעה שגרמה להנהגת חמאס להפסיק את האש ולכפות רגיעה גם על הארגונים הסוררים.

זמן קצר אחר כך, במאי, נוספה סיבה מדינית לרגיעה. בקהיר נחתם הסכם עקרוני שאמור היה להביא לפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית ולפתח בהנהגת אבו מאזן. הנשיא הפלסטיני ביקש להופיע באו"ם כמנהיג המייצג את העם כולו,

 כדי שיוכל לדרוש בשמו הכרה במדינה פלסטינית שוחרת שלום בגבולות 67' (הכוללים גם את עזה).

התכתשות בין חמאס לישראל בגזרה העזתית חותרת תחת מצג זה ומדגישה את הפיצול הפלסטיני. לכן דרש אבו מאזן בתמיכת המתווך המצרי רגיעה בחזית העזתית. מנהיגי חמאס שהיו - ועודם - מעוניינים מאוד בפיוס, שיאפשר להם לחזור לגדה ולהשתלט מחדש על הרחוב הפלסטיני, קיבלו את הדרישה והסכימו לשמור על רגיעה לפחות עד סוף ספטמבר. זאת חרף העובדה שחמאס, אידיאלוגית, מתנגד למהלך באו"ם והנהגתו סבורה כי מדינה פלסטינית תושג רק במאבק מזוין. אלה שתי הסיבות שהביאו לרגיעה היחסית ששררה מאפריל עד תחילת יולי.

המטרה של חמאס: לא לעצבן מדי את המצרים

אלא שבינתיים, כפי שחזו באמ"ן, עלו על שרטון המאמצים להגיע להסכם פיוס פנים-פלסטיני מפורט. לא הושגה הסכמה אפילו על סעיף אחד מסעיפי ההסכם העקרוני. דרישות חמאס נדחו אחת לאחת על ידי אבו מאזן ואנשיו, ונשיא הרשות הורה לכוחות הביטחון בגדה להמשיך את המאבק נגד חמאס ואת התיאום הביטחוני עם ישראל כאילו לא קרה דבר.

נראה שהנהגת חמאס המתוסכלת החליטה לשבור את הכלים ולאותת לאבו מאזן כי בהיעדר הסכם, אינה רואה עצמה מחויבת לסייע לו במאמציו להכרה באו"ם. לכן החלה להעלים עין מהפרת הרגיעה על ידי הארגונים הסוררים. עם זאת, חוששת הנהגת חמאס בעזה ובדמשק מתגובה ישראלית קשה. היא גם נזהרת שלא למתוח יתר על המידה את יחסיה עם המועצה הצבאית העליונה במצרים ולכן דואג הארגון שאנשיו ואנשי הג'יהאד האיסלאמי לא יהיו מעורבים בירי לעבר ישראל וכי ההסלמה תהיה מבוקרת.

הנהגות "ועדות ההתנגדות העממית" והארגונים הסלפיים הבינו את הרמז, והם ממהרים לנצל את עצימת העין החמאסית. חודש הרמדאן שהחל השבוע מלהיט את המוטיבציה הדתית בקרב ארגונים אלה והם משתדלים להרשים את תומכיהם. זו אחת הסיבות שבגללן משתדלים ארגונים אלה לירות לטווח רחוק יחסית, לעבר יישובים וערים בעומק שטח ישראל. ירי כזה מטבע הדברים יוצר הד תקשורתי המשרת אותם וגם, בעקיפין, את חמאס.

מה שמאפשר את הירי ארוך הטווח התכוף (כמו אמש) היא הזמינות הגדולה שלא הייתה כמותה בעבר של רקטות תקניות מסוג גראד. אלו הוברחו בידי הבדואים של סיני לתוך הרצועה דרך המנהרות, כתוצאה מאובדן השליטה הביטחונית המצרית בחצי האי סיני.

אם לפני ההתקוממות במצרים היו בידי חמאס כמה מאות גראדים, ולארגונים האחרים עוד כמה עשרות, כיום יש ברצועה אלפים - כולל מאות מהדגם ארוך הטווח שמגיע ל-40 ק"מ ויותר. לא פלא ששיגור רקטות אלה, שהיה נדיר בעבר, הפך עתה לעניין שגרתי. יתכן אפילו שחמאס מספק גראדים ממחסניו בחשאי לארגונים הסוררים. אפשר גם להעריך כי הפלסטינים יודעים כי סוללות "כיפת ברזל" נמצאות כעת בצפון וכי הם מנצלים עובדה זו כדי לזרוע פחד בדרום.

המטרה של ישראל: לא להוציא את השד מהבקבוק

ועדיין, הם נרתעים ברוב המקרים מירי ישיר ומדויק לתוך יישובים ישראלים. אם מתוך כוונה שלא להגדיש את הסאה ואם מפני שהם חוששים שאמצעי התצפית והמל"טים שמפעיל צה"ל יגלו אותם לפני השיגור או במהלכו ויפגעו בהם, כפי שאמנם קרה מספר פעמים בחודש האחרון. לכן הם מסתפקים בהכנה ושיגור חפוזים וממהרים להסתלק בחסות החשיכה.

סריקות באזור הנפילות, אמש (צילום: זאב טרכטמן)

השאלה עתה היא איך תגיב ישראל על ההסלמה המסתמנת. בעניין זה ניצבת בפני מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ובצה"ל דילמה לא פשוטה: תגובה "חלבית" עלולה להיות לא אפקטיבית ואף לעודד את קצב הירי לעבר, כולל פגיעה בערים כמו אשקלון ובאר שבע. מאידך ברור כי לישראל יש עניין בעת הזו למנוע הסלמה רבתי באזור.

בצה"ל ובמשטרה מתכוננים כעת בקדחתנות לאפשרות של צעדות המונים שאולי אף יצאו משליטה סביב הפניה הפלסטינית המתוכננת לאו"ם להכרה במדינה. אמנם, נכון לעכשיו, נוטים גורמי המודיעין בישראל להעריך כי לא צפויה התפרצות רבתי ביהודה ושומרון בספטמבר.

 אבל בה בשעה די ברור כי התלקחות רבתי בחזית העזתית, שתגרום לאבידות פלסטיניות רבות, עלולה לשבש תחזית זו ולהצית תבערה ביהודה ושומרון שאולי גם תגלוש לגבולות לבנון, סוריה וירדן.

לאור כל זאת, נשקלות בצה"ל אופציות התגובה בזהירות מתוך כוונה שיהיה להן אפקט מרתיע, אך בה בשעה שלא יוציאו את השד הפלסטיני כולו מהבקבוק. סביר לכן להניח שצה"ל יתקוף בימים הקרובים "נכסים" של חמאס ששיבשו את התעצמותו הצבאית והשלטונית ואולי אף יבצע סיכולים ממוקדים באחדים מקרב בכירים בארגונים הסוררים. בנוסף, ייתכן שכדאי להחזיר את סוללות כיפת ברזל לדרום.