שהביאוני עד הלום

האנשים והגופים שאני חייב להם תודה נחלקים לשתי קבוצות: זאת שבלעדיה לא הייתי מסיים את הראלי, וזאת שבלעדיה לא יכולתי בכלל לצאת אליו.

בראש הקבוצה השנייה עומד מנהל מותג KTM אצל היבואן, ד.ל.ב מוטוספורט. הוא נרתם כמעט מיד להרפתקה, ותרם את חלקו - באופן הכי מילולי - בכל הקשור להוצאות הרשמה, לינה ודלק.

על הכנת האופנוע והתמיכה הטכנית לקחה אחריות סוכנות "סטאריק אנג'נירינג", שם מטופל האופנוע שלי גם בחיי היומיום שלו. על העגלה הזאת קפץ משה רוקח מ"טורו", שתרם את ציוד הרכיבה והביגוד. המעורבות של הספונסרים האלה נתנה תחושה שמאחורי עומדת קבוצת מרוצים שלמה. זה יצר תחושה רצינית של משימה.

נכון שדיברתי על חשיבות הראש? אז את המוכנות על קו הזינוק למרגלות החרמון אני חב לראשים רבים, אבל ביניהם יש שניים קריטיים. האחד שייך לחבר וקולגה בשם אביעד אברהמי, אב לשתיים ובוגר שלושה מסעות כאלה. ממנו למדתי לנווט עם ה־GPS, והוא זה שאירגן לי רשימת ציוד וחלפים באורך ארבעה עמודים. אביעד אפילו סיפק "פקודת מבצע" מודפסת שכללה את הלו"ז המלא של שלושת ימי האירוע. היו בה טבלאות עם משימות ומיקומים לרכב הסיוע, הוראות תזונה לקראת ובמהלך הראלי, ועוד חצי מיליון דברים שבתוך התזזית של ההכנות אין סיכוי שתיזכר בהם או תחשוב עליהם לבד.

הראש השני נמצא, לפחות נכון לכתיבת השורות האלה, על הכתפיים של חגי גולדשטיין. ביומיום הוא המכונאי שמטפל באופנוע שלי אצל סטאריק; בעברו הוא חשמלאי ומכונאי מוטס. בכללי אפשר לתאר אותו כמגדל ארוך ורזה של טוב לב ומסירות, ולקבוע שאם אתה מחפש איש צוות סיוע לראלי, אתה רוצה אדם כמוהו.

קצרה היריעה והסבלנות שלכם מלתאר את כלל הפעולות שעשה חגי לקראת המסע התובעני הזה - החל בהפיכת אופנוע בן ארבע למפלצת ראלי מאובזרת, וכלה בזיווד רכב הסיוע לרמה שתאפשר את בנייתו מחדש בשטח - אז אסתפק בלציין שהגביע הוא שלנו. חמישים־חמישים.