יוון עם הילדים: חופשה בקצב שלהם

בחצי האי פיליון (Pilion) התאהבתי בקפה היווני. טוב שאמא שלי, עליה השלום, לא רואה ולא שומעת. אמי, טורקיהּ בת טורקים, ידעה את רזי הכנת הקפה ואת המניירות שבהגשתו - על בוריין.

הו אלוהים, כמה שאני נהנה מהקפה היווני. מתחת לעץ הזית שעל שפת הים האגאי, בטברנות, בכיכרות הכפרים המוצלות בענפי עצי הדולב ענקיים - ואיפה לא?

הקוראת בקפה אומרת שאמא סולחת. לטייל עם ילדים זאת אומרת "לטייל עם ילדים". תשכחו שהילדים מטיילים איתכם. אתם מטיילים איתם. כשתבינו את זה יהיה לכם כיף. תתחילו ליהנות. בתוך זמן קצר בפיליון הם לא יצטרכו אתכם באופן מיוחד. הם יתרגלו לנוכחות שלכם בטברנה הקרובה, בוהים בהם מבעד לכוס המים הצלולים והקפה המהביל נהנים מהם.

חצי האי פיליון (צילומים: יעל אילן)

תשתדלו להרפות, להתמסר

ילדים לא מתעניינים בדיוק במה שאנחנו, המבוגרים, מתעניינים. הקצב שלהם אחר. לפעמים הם יעדיפו לבלות חצי יום בגן שעשועים מפורק ומכוסה עלים. לא תהיה לכם בררה, אלא לדאוג שלא יפלו מהטרסה שהגשם פסק, להקפיד, שלא יצללו אל המים הקפואים שזורמים בברכת האבן העתיקה שמשקה עזים בדרכן למכלאה כבר כמה מאות שנים. לעמוד על כך שלא יתרחקו מכם יתר על המידה - שיישארו בטווח ראייה.

ילדים יהיו מוכנים להישאר במי הים הצלולים שעות, עד שקצות האצבעות שלהם מקבלות טקסטורה של קליפת קוקוס. מותר להוציא אותם מהמים רגע לפני. צהלותיהם לא מפריעות לאף אחד מהמשתזפים על החוף. אתם - תשתדלו להרפות. תשתדלו להתמסר.

עלמא - עוד מעט בת 5, נגה - תהיה בקרוב מאד בת 3. שתיהן פעלתניות, עקשניות וסקרניות יתר. עלמא תהיה רקדנית, נגה תהיה קבלן הריסות. אני צוחק - נגה ילדה נחושה. היא מסתערת על החיים ועל כל מה שבדרך.

ילדים יהיו מוכנים להישאר במי הים הצלולים שעות. רחצה משפחתית ביוון

לקחנו איתנו מחשב נייד, כמה עשרות סרטים מצוירים, צבעים, פלסטלינה ומחברות שבהן נכתוב כל אחד את יומן המסע שלו. מתנות לילדים שנפגוש בדרך, בובות אהובות מהבית - הכל בתוך תיק מסע קטן שלבטח ילך לאיבוד, אבל כשסוחבים אותו בשדה התעופה מרגישים חשובים. לקחנו איתנו גם את המיתולוגיה היוונית לילדים.

את הדרך מאתונה לוולוס (Volos) גמענו בבת אחת (שעתיים נהיגה). ניצלנו את העובדה שהבנות צנחו לתרדמה עמוקה ואפשרו לנו ללמוד את הנהג היווני. וולוס הינה עיר נמל טבעית. היא שער הכניסה לחצי האי פיליון ויש לה סיפור. זהו המקום שבו חיו, על פי המיתולוגיה, אותם יצורים אגדיים, פראיים ונבונים (קנטאורים) שחציים אדם וחציים סוס. אלה היצורים המדהימים שעלמא כל כך אוהבת מהסרט המוסיקלי "פנטזיה" של וולט דיסני.

חיפשנו אותם מציצים אלינו בפינות רחוב, חיפשנו בדרכים הפתלתלות והמשופעות למקרניציה, ביערות הערמונים - ולא מצאנו אפילו אחד. נכנסנו לחצי האי פיליון. הדרכים מרשימות ומקסימות. בצידו המזרחי של חצי האי המצוקים פראיים, המפרצים קטנטים והטיפוסים שמתגוררים שם מוכרחים להיות מיוחדים במינם.

הקצב של הילדים אחר

לא טעינו. הזדמנו לדמואחורי, ישוב בן שבעה בתים ושלוש משפחות שמתפרנסות מתיירות. אחד מהם, מנוליס, אמן בנפשו, אספן כרוני וטבח חובב - הפך את המקום כולו ליצירת אמנות ולמקום המאפשר תחושות בית. הילדות התערו במקום במהירות ושם למדו את המילים הראשונות בשפה היוונית ואת תנועות הראש הייחודיות ליוונים ולבני פילון.

פיליון תמיד מזמנת אירועים קטנים למטיילים בה. כל מה שצריך שם הוא לשוטט, להפעיל את החושים ולהתמודד עם שאלות הילדות שלנו שרוצות לדעת הכל ועכשיו. אנחנו משוכנעים שאת האירועים והמראות מפיליון יקחו איתן ויזכרו עוד שנים רבות.

אלטעזאכען או מה?

אנחנו שומעים את הכרזות הרמקולים ומנסים לנחש במה מדובר. אולי השלטונות מזהירים מגל צונאמי ענק שמתקרב? אלטעזאכען שמחפש מקררים ישנים לקנות? אולי מוכרי גלידות שמחפשים קונה לארטיקים האחרונים שלא הצליחו למכור.

ירדנו אל דרך העפר לבדוק ומצאנו דייגים בני דייגים מסתובבים על גבי טנדרים, וצווחים בקולי קולות שמות של דגים שהצליחו לתפוס בלילה. Fagkri, Synagrida, Xifias, Astakos, Kalamari ,soupia, Xtapodi. נשות הכפר שומעות את הקריאות ויורדות למשש ולבחור מדגת הלילה האחרון. תיכף ייקבע מה יהיה תפריט הארוחה הערב.

היוונים בפיליון רגועים. שוב ושוב הם מחבקים את הילדים, קמים לכבודם ברכבות ומניעים את הראש בתנועה האופיינית שכאילו אומרת - טוב, בסדר, יופי, אני איתך. יאסו. אפחאריסטו, בראבו, הם אומרים לילדות כשהן מנסות את כוחן במילים יווניות שלמדו להגות כהלכה. "בראוו" הם אומרים, ונגה שואלת אותי אם סבתא נונה תחזור אחרי שכבר לא תהיה זקנה יותר.

כל מה שצריך שם הוא לשוטט, להפעיל את החושים. פיסת ים ביוון

אהבנו את הצנעה. את ההתייחסות לפרטים הקטנים. החפצים שמקבלים כאן כבוד באופן טבעי. השילוט, הגומות שמסביב לעצי התפוח. המפות שעל השולחנות. חיתוך פרוסות הלחם. הסכו"ם שתקבלו בתוך סלסלת הלחם ותמיד המים הצלולים בתור התחלה. בחצרות הבתים, אופנוע משנות החמישים שמשמש כקישוט, עוגן של סירת דייגים צבוע בצבע שמונע חלודה. פגז תותח שמישהו התאכזב להעלות ברשת.

כרמי הזיתים נושקים למי הים המלוחים ואני לא מבין איך הם שורדים. עובדה. העצים נראים כל כך טוב. עמוסי פרי. ממתינים גאים למוסקים שיבואו בתחילת אוקטובר לדפוק בהם באהבה, להוריד את הפרי אל מחצלות הקש והברזנט, ולהביא אותו אל בית הבד.

שקיעה יוונית. הכל בפרטים הקטנים

דימטריו הספן מעדיף לשבת על הבלקון ולהסתכל אל המים הכחולים והיציבים. סבא שלו בנה את הבית על הגבעה ממול. אתמול שטפו שני גלי ענק את המזח הקטן וזה היה לשיחת היום. "אין, אין חזקים מהמים", הוא אומר כמו אחד שיודע על מה הוא מדבר.

סוף הטיול שלנו מתקרב ואנחנו מחליטים לסיים אותו באתונה המחודשת. פיליון עובדת.

• עוד חוויות מהטיול בבלוג של יעל אילן .