תשעה באב שלי

הרב ישראל מאיר לאו

עבורי תשעה באב מסמל את הפורענויות הקשות שחווה עם ישראל בתאריך זה. החל מהוצאת דיבת הארץ רעה על-ידי המרגלים, שהפכה את הלילה לבכייה של דורות, וכלה בחרישת הר הבית וירושלים בימי אדריאנוס קיסר רומא, שניסה למחוק כל איזכור יהודי לארץ ולירושלים. הוא אף כינה את ירושלים – איליה קפיטולינה, ואת ארץ ישראל – פלסטינה.

מאורעות אלה, יחד עם חורבן בית ראשון ושני, הפכו בעיני את תשעה באב לנר הזיכרון שרישומו לא יישכח לעד.

(הרב ישראל מאיר לאו הוא רבה הראשי של תל אביב-יפו והרב הראשי לישראל לשעבר)

יוסי שריד

בשבילי תשעה באב זה יום מלא דמגוגיה על חורבן הבית ועל הסיבות לחורבן. למשל, השנאה שבעקבותיה היה חורבן הבית לא הייתה שנאת חינם, אלא שנאת שכר. היו סיבות טובות ומוצדקות: הקנאים בתקופתם עשו מעשי טירוף - רצחו את המנהיגים היריבים ושרפו את מחסני המזון – מה הפלא ששנאו אותם? יש להם סיבה הגיונית.

(יוסי שריד הוא שר החינוך לשעבר, סופר ופובליציסט)

שרה ב"ק

למה תשעה באב וכל ימי בין המצרים תקועים בדיוק האמצע החופש הגדול? סיבות קוסמיות שאיש כנראה לא חישב מראש, אבל התוצאה היא שבשביל ט' באב צריך להתאמץ. וזה מה שיפה בו. תשעה באב מגיע אחרי שלושה שבועות שכולם בחוץ חופשים נופשים, רוחצים ומשתחררים, בעוד אתה אמור להיזכר בחורבן, באובדן בית המקדש ובסיבות לעובדה שהוא עוד לא נבנה שוב. עם כל הקושי באבל בצילו של יום קיץ, כמעט בכל שנה אני

מוצאת שיש משהו מסביבנו שמזכיר היטב-היטב שיש עוד חורבן, שיש עוד קלקול שצריך עוד לתקן.

לפני שש שנים הייתי בשבת שלפני תשעה באב בגוש קטיף. קריאת מגילת איכה עם תיאורי החורבן הקשים שלה על רצפת בית הכנסת בנווה דקלים, כשכולם יודעים (אם כי לא רוצים ולא יכולים להאמין) שהכל ייחרב בתוך כמה ימים, הייתה חוויה כואבת כל כך, צרובה כל כך בגוף, שלא היה צריך שום תזכורות בדמות איסורים שונים כדי להתפלל בכוונה גדולה ליום שבו הקב"ה יתגלה בעולם, ויגיד לנו מה לעזאזל עושים כדי לבנות פה בית עם עמוד שדרה שלא עף בכל רוח מצויה.

השנה זוהי המחאה החברתית שמדברת כל-כך בשבילי בימי בין המצרים - פסוקי ההפטרה שקראנו השבת מספר ישעיהו, המתארים את ירושלים ערב החורבן, חברה לא צודקת המפלה את החלשים לא צריכים שום פירוש: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". והדרך לבניית הארץ שוב גם היא מוזכרת : "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"

אם השנה נצליח כחברה להבין שזה היסוד האמיתי שלנו. שבלי זה אין כלום, עשינו תיקון גדול.

(שרה ב"ק היא עיתונאית בערוץ 2)

גולן אזולאי

תשעה באב בשבילי הוא צער עמוק ממקומות שאף פעם לא ידעתי שקיימים אצלי, בנפש ובנשמה. הצער הוא באמת על כך שיש כזאת גלות מהאמת, מהטוב, מהשמחה, מזה שאנחנו לא רואים עין בעין. אני בוכה על הקצוות שיש ועל שנאת החינם, על חוסר קבלת האחר בין דתיים לחילונים, בין ספרדים לאשכנזים, בין גולני לצנחנים.

אם היה פה בית מקדש' הכל היה ברור יותר לכולם, היה פחות בלבול. ביום הזה אני מנסה לחשוב איך אני יכול להוסיף לאהבת החינם, להוסיף טוב לעולם הזה, מה לשפר בעצמי כדי שהעולם יהיה יותר טוב וללכת על זה.

(גולן אזולאי הוא שחקן וזמר)

השר דניאל הרשקוביץ

אני זוכר בצעירותי, כשלמדתי במרכז הרב, את האווירה המיוחדת בערב תשעה באב כשהיינו קוראים את מגילת איכה. אחר-כך לפנות בוקר היינו הולכים לקרוא קינות בכותל. היום אני קורא את מגילת איכה בבית הכנסת, ולפעמים גם נותן שיעורים על משמעות החורבן בחוגים הצעירים. אבל כך או כך, תשעה באב היה מאז ומתמיד עבורי יום של חשבון נפש.

(דניאל הרשקוביץ הוא שר המדע)

ד"ר עליזה לביא

עבורי תשעה באב הוא מפגש משפחתי בחצר של סבתא שלי בשכונת הבוכרים בירושלים. כולם - עשרות נכדים בכל גיל - היינו יושבים יחד על הרצפה, ומשם, לאחר הסעודה המפסקת, הינו צועדים לכותל בצעדה עם המוני  

בית ישראל, והיום אני צועדת את אותה צעדה עם הילדים שלי. אני מוכרחה לומר שלא מדובר בסוג אחד של אוכלוסייה שצועד וצעד לכותל, אלא כולם. אלו שצמים ואלו שלא. לדעתי פשוט משום שאנשים אוהבים לגעת.

אחד הביטויים לאותה תופעה של הרצון לגעת הוא המחאה החברתית שמתרחשת היום, שבמסגרתה אנשים מדברים עם קבוצות שעד לאותו יום הם קראו עליהם רק בעיתון. לתחושתי משהו קורה כאן, מתפתח שיח אחר בין הקבוצות השונות בישראל, המבקשות להכיר זה את זו ולשנות את השיח התרבותי באזורנו.

(עליזה לביא היא אשת אקדמיה)

צבי צמרת

תשעה באב עבורי זה יום של חשבון נפש בנושא שנאת חינם וערבות הדדית. אני מאוד מוטרד מזה שיש בתוכנו גישות מאוד סטריאוטיפיות שמודבקות על חלקי ציבור שונים ועל אנשים שונים. הכללות מדאיגות, המרחיקות ומפצלות בן חלקי האוכלוסייה. הייתי שותף בזמנו ב"ועדת צמרת", שהוקמה על-ידי בית המשפט העליון ועסקה באחת המריבות בכביש בר אילן, פרשה שבשנות ה-90 הייתה המאבק הכי קשה בין חילונים לחרדים. בסופו של דבר התברר שקבוצות קיצוניות - גם חילוניות וגם דתיות - ליבו

את האש, והיה צריך לכבות אותה באמצעות פשרה. נוכחתי אז לדעת שמספיקים כמה קיצונים מכל צד כדי שכל הארץ וכל העולם יזעקו. המריבות בכביש בר אילן נמשכו במשך שנים, ועלו למדינת ישראל עשרות מיליונים.

מכיוון שעסקתי פעמים רבות ביישוב מריבות, הנושא של פלגנות ומריבות בתוכנו מאוד מטריד אותי. גם כיום בתפקידי במשרד החינוך, אחת השאלות שמעסיקות אותי, היא איך מתחברים אחד לשני ואיך ערבים אחד לשני.

(ד"ר צבי צמרת הוא היסטוריון ובכיר במשרד החינוך)

עוזי דיין  

תשעה באב הוא בשבילי הוא "יום חשבון הנפש הלאומי". זהו יום הזיכרון לחורבן הבית ההוא, ויום משמעות הבית הלאומי כיום. השנה, ב"הלילה לא לומדים תורה", בחרנו בנושא "ישראל ערבים זה בזה". המשמעות היא מעשית ביותר: האם הכרזת החרמות היא נשק לגיטימי? האם המחאה החברתית סופה לחזק את החברה שלנו או להחלישה תשובתי האישית: ליבון המחלוקת ומימוש מסקנותיה - הכרחי. אובדן הערבות ההדדית - חורבן הבית.

(עוזי דיין הוא מיוזמי "הלילה לא לומדים תורה" ויו"ר מפעל הפיס) 

• הערב (יום ב'), תשעה באב, יתקיימו ברחבי הארץ אירועי "הלילה לא לומדים תורה" שבהם ייערכו פאנלים פתוחים לקהל הרחב בהשתתפות אנשי רוח, סופרים, משוררים, חברי כנסת, שרים ורבנים, ב-26 מוקדים בכל רחבי הארץ. כאן תמצאו את רשימת האירועים המלאה, ביוזמת מרכז תאיר וכנס שדרות לחברה.