לא רק אשתו של ברבאבא: ראיון עם ברבאמא
בסוף הצעדה והעצרת בסוף השבוע האחרון, פגשנו את ברבאמא. פעם כוכבת טלוויזיה ופעילה בפנתרים השחורים, היום גמלאית שלא מצליחה לסגור את החודש. ראיון פיקטיבי ובועט
עוד בסדרה:
"בואי, את רוצה מים?", אני אומר ושולף בקבוק מהתיק. "לך יא ילד של שכנזים, לך, אתה בחיים לא תבין את הבעיות שלנו", היא צווחת. "אתה יודע מה זה לגור בשכונה בצריף עם שבעה ילדים? אתה יודע מה זה ללכת על כדור כל החיים שלך? אתה לא יודע, נכון?".
ציפי שביט שרה "ברבאבא". מה ברבאמא חשבה על זה?
ואז זה קרה. האשה המבוגרת קמה ממקומה, הזדקפה, חשפה את גופה המעוגל ואת הסרט המורכב מפרחים אדומים שלשיערה. "עכשיו אתה מזהה, אה?", היא צוחקת ואני משיב "יו, ברבאמא! איזה קטע". לבקשתה, לא קיימתי איתה ראיון ממושך וגם לא צילמתי אותה כפי שהיא נראית כיום. עם זאת, הדמיון לדמותה משנות ה-70, נשמר היטב.
צעדת פה עם המפגינים ברחוב קפלן?
"כן, קצת. כמה שהצלחתי. אתה יודע, לא קל לי לסחוב את עצמי, אבל היה לי חשוב להגיע. אתה יודע שאני הייתי מהפנתרים השחורים, כן?".
לא, ממש לא היה לי מושג.
"כן, אני בכלל הייתי צריכה להוביל אז את המחאה הזאת, אתה יודע איזה גודל הפגנות אני ארגנתי? מה שהולך פה היום זה כלום לעומת מה שעשינו אז. אבל אז גם בא צ'רלי ביטון, עשה עלי עוואנטה ולקח את כל הקרדיט לעצמו".
ברבא-נוי משאיר שיערות על הרצפה
אבל עם כל הכבוד למאבק הפנתרים ולמחאת האוהלים, לא בכל יום מזדמן לך לפגוש את ברבאמא, מה שמחייב לשאול כמה שאלות עיתונאיות נוקבות. כמו למשל, לאן נעלמו שבעת ילדיה ואיפה ברבאבא בכל התמונה.
ברבאמא, ברבאבא, ברבי-נוי וברבכלשהו מטפס על עץ וקוטף פירות
"אף אחד לא אכפת לו, אני לבד, לגמרי לבד, פנסיונרית של מס הכנסה, חיה מקצבת זיקנה של לא יודעת כמה, כלום. זה לא מספיק אפילו לאוכל. רק עם ברבא-נוי אני בקשר, הוא בא פעם בכמה זמן, מצייר לי, משאיר שיערות על הרצפה והולך".
אם יורשה לי, איפה ברבאבא?
"מי? הבן של... הזה? הלך לפני עשרים שנה כבר. הלך ולא חזר. ככה, יום אחד. בום. יצא מהבית, ברח, השאיר אותי עם שבעה ילדים וגינה לטפל בה. נראה אותך מסתדר ככה".
ניסית לברר איפה הוא? ליצור איתו קשר, להבין למה הוא עזב?
"אני יודעת איפה הוא בגלל המזונות, אתה לא צריך לדעת".
בכל זאת, את יודעת, דמות ציבורית לא פחות ממך, אני בטוח שלא מעט אנשים סקרנים להבין.
"אני רק יכולה להגיד לך דבר כזה, תבין מה שאתה רוצה להבין. ברבאבא הזה, תמיד היה ורוד. אני כנראה הייתי מטומטמת מדי כדי להבין שאת לא יכולה לצפות לכלום אחרי שהתחתנת עם גבר שמן, ורוד, שהופך ומתהפך לכל מיני דברים".
דירות לילדים? חלום רחוק
הטונים הטעונים של ברבאמא כלפי בעלה לשעבר, פתחו דווקא את הצוהר לשיחה על ברבא-נוי, הבן השונה מבין שבעת ילדי המשפחה. "יש לך בעיה עם זה שהוא שעיר?", היא שואלת.
לא, אבל אי אפשר להתעלם מהמראה השונה שלו מהאחרים.
"מה עדיף? ברבא-שריר הזה שנהיה כמו האבא שלו? ברבא-נבון החננה עם הקשקושים של האולימפיאדת מתמטיקה? או ברבי-חן הקחבה שכל היום יושבת במספרה של בעלה? תאמין לי, היית מת לילד כמו נוי".
עזבתי את העניין וחזרנו לימינו אנו. לצד ברבאמא מונח שלט, ממש כמו אחד מאלה שראיתם בימים האחרונים, ועליו הכיתוב המוכר "העם דורש צדק חברתי".
אז מה את אומרת, מה יהיה במדינה שלנו?
"לא יהיה טוב. תשמע, אפילו אני בתור גמלאית של מס הכנסה לא מצליחה לגמור את החודש. בטח ובטח שלא לקנות דירות לכל הברבאיך-שלא-קוראים-להם. ואתה יודע מה עוד? כל האלה מרוטשילד שמתבכיינות שיש להן ילד אחד ואולי עוד אחד בדרך? נראה אותן עם שבעה".
לאן את ממשיכה מכאן?
"עולה הביתה, אמרו לי שיש עכשיו תוכנית עם שלמה ארצי וריטה, אולי אני עוד אספיק לראות חלק".
לסיום אני חייב לשאול, מה חשבת על ציפי שביט והשיר שלה?
"זהו, נגמר הראיון", היא אומרת, מסתובבת, הולכת לדרכה וממלמלת לעצמה "ברבאמא יפה ברבאמא שחורה עאלק. קחבה".
