נפרדים מעדי טלמור: "היה נשוי לגלי צה"ל"
הלם במסדרונות גלי צה"ל ובתקשורת הישראלית עקב מותו של איש התחנה, עדי טלמור. אחיו: "עדי משמש נר לדורות של אנשי תקשורת". רפי רשף: "הוא היה מדור המקצוענים שמעורב רגשית בעבודה". סיון רהב-מאיר: "טרגדיה, גם בחייו"
אבל כבד נפל היום (ב') על תחנת הרדיו גלי צה"ל, עם היוודע דבר מותו של מגיש התחנה הוותיק עדי טלמור, בסוף השבוע האחרון בשווייץ. מיד לאחר קריאת ההודעה על מותו בתוכניתה של יעל דן בתחנה הצבאית, הגיעו למקום רבים מאנשי הרדיו בעבר ובהווה, כדי להתקבץ ולחלוק כבוד אחרון לטלמור, כמו גם להזכיר ולהיזכר במקום שהיה ביתו השני, דסק החדשות.
עוד על מותו של עדי טלמור :
"היינו יחד בדור המייסדים של 'ערב חדש'", סיפר ל-ynet רפי רשף, "הוא כמבזקן ואני כמגיש. תמיד היה סוג של מסתורין בחייו. הוא לא נהג לשתף ולכן גם ההחלטה שלו לשמור את המחלה רק לעצמו, ממה שאני למד, לא ממש מפתיעה".
רשף מספר על טלמור שהיה חלק "מדור המקצוענים שאכפת לו, שתמיד היה מעורב גם רגשית בעבודה וללא ספק אחד מהקולות היותר מזוהים עם גלי צה"ל לדורותיה".
"הוא היה אחד הסמלים היותר מזוהים עם התחנה, גם כעורך וגם כמגיש חדשות".
סיון רהב מאיר, המשדרת בחדשות ערוץ 2 ובגלי צה"ל אמרה: "עצוב מאוד לשמוע. רק לפני כמה שבועות הוא עוד הפנה, כמו בכל שבוע, בסוף היומן שלו בשישי בצהריים אל התוכנית שלי ושל בעלי בגל"צ, בז'רגון הטלמורי המיוחד.
"כילדה, היכרתי את הקול הסמכותי והמוכר כל כך של 'החדשות מפי עדי טלמור'. אבל כשהגעתי לגלי צה"ל הכרתי את טלמור אישית, והיו לי הרבה משמרות בדסק החדשות תחת פיקודו הדומיננטי. גיליתי אדם שהיה הפוך לחלוטין ממה שקולו שידר לי כמאזינה. טלמור היה נשמה בודדה מאוד, רגישה, מבולבלת. סוג של חידה עגומה. נכון שהוא גם היה מעין אייקון או קאלט בתחנה, עם הומור והתפרצויות וטקסטים יוצאי דופן, אבל בעצם גם כחיילים בני 18 הבנו שזו היתה טרגדיה, גם בחייו".
עדי טלמור מגיש מבזק ב"ערב חדש", כחלק מפרק של "קרובים קרובים"
"הוא היה חלק מרכזי בשידורי התחנה. עבדתי איתו בתור כתבת ועורכת ומגישה", מספרת שדרנית גלי צה"ל, ליעד מודריק. "הוא אחד האנשים יוצאי הדופן שיצא לי לעבוד איתם", אמרה בשיחה עם ynet וסיפרה: "המזג שלו, החדשות שלו, חוש ההומור שמעטים הבינו. רוב הזמן - בהחלט הבנתי".
מודריק מספרת על האנרגיות שטלמור הביא איתו לאולפני גלי צה"ל. "בסופו של דבר הסתתר אדם מאוד אנושי, שדווקא היה בו הרבה מאוד חום בעיניי". על מחלתו אמרה: "אף אחד לא ידע, זה הלם מוחלט. מעבר לכל מה שאמרתי, הוא ערך חדשות לפני שרובנו נולדנו בכלל. זו היתה הזמנות נדירה לעבוד עם אחד מעמודי התווך של החדשות בישראל".
"לא אדם שגרתי"
נדב פרי, כתב חדשות 10 שהיה תלמידו של טלמור בקורס בגלי צה"ל בו הדריך, מספר על ההיכרות שלו עם העיתונאי המנוח: "העבודה איתו היתה סוג של חוויה מיוחדת, הוא לא היה בן אדם שגרתי", אומר היום פרי.
עדי טלמור. "לא לקח את עצמו ברצינות אף פעם" (צילום: תמר אלמכיאס)
"הוא לא היה האדם שילדים בני 18 רגילים לראות. העבודה במערכת חדשות יכולה להיות מאוד לחוצה ואינטנסיבית ולמרות זאת היה מאוד קל לחבב אותו. גם כשהוא צרח עליך, זה לא מנע ממך לחוש כלפיו חיבה. הוא היה מאוד משעשע ולא לקח את עצמו ברצינות אף פעם. זה מאוד עצוב ואני משתתף בצער המשפחה".
יועץ התקשורת ומגיש גלי צה"ל במיל', שלמה פרץ, שחלק עם טלמור את הגשת החדשות בסופי השבוע בתחנה הצבאית יותר מ-16 שנים, סיפר על העבודה לצדו: "בכל שישי ב-08:30 הוא התקשר לוודא שאני מגיע להגיש בצהריים. הוא היה אומר שהוא מחכה לי ב'גללאצ', כך הוא כינה את התחנה. הוא תמיד ביקש שאגיע כשעה לפני הזמן, כדי שאכנס ואגיש מוקדם יותר. הוא לא אהב להגיש בשישי בצהריים כי היתה לו את כל השבת. בימי שישי בהם לא הייתי עובד, הוא היה גם כן מתקשר אליי בבוקר ואומר לי "אויש, אתה משאיר אותי פה לבד".
פרץ מספר על חוויות מהשידורים המורכבים שלו בגלי צה"ל, לצד עדי טלמור. "עברנו ביחד את כל הפיגועים של שנות ה-90 ומבצעי שידור מיוחדים כמו 'עופרת יצוקה' ומערכות אחרות. ספגתי הרבה שעות איתו. הוא לא היה איש קל, הוא לא היה קל גם עם עצמו. ככל שהתבגר הפך לביקורתי יותר, ובתחנה עצמה היינו צוחקים ש'אלה המהדורות של עדי'".
בלי חרטטנות
גיא בניוביץ', עורך שעזב את גלי צה"ל ב-2000, מסר: "עדי טלמור היה דמות מיתולוגית בתולדות התחנה, לא רק כי היה עורך ואיש חדשות מקצוען בכל רמ"ח איבריו, אלא כי היה דמות גדולה מהחיים. אין איש גל"צ אחד שלא יכול לשלוף ציטוט שלו - החביב עלי הוא "מה היה לי רע בגליציה", שהיה מפטיר בכל פעם שהיה מתרגז על הנעשה בדסק.
אולפן גלי צה"ל. היה ביתו השני של עדי טלמור
הוא היה חד, עוקצני וסרקסטי. כתבים צעירים ואנשי דסק מתחילים היו רועדים מהזעקות שלו, ובצדק. הוא תמיד שאף להראות להם שאפשר לנסח טוב יותר, שבטלנות וחרטטנות לא מקובלות בדסק החדשות שלו.
באמצע שנות ה-90 הכנתי כתבות צבע ארוכות ל"במצב הנוכחי" שהוא ערך ושודרה בשבתות.
באחת השבתות הוא ביקש ממני להכין כתבה באורך שמונה דקות על חגיגות יום המהפכה במצרים. "יום המהפכה? את מי זה מעניין?" שאלתי אותו בחשש. והוא השיב: "אותי. ואני זה שקובע". הוא אהב לטייל, הוא אהב "לנענע" אנשים בהומור השחור שלו - והוא נשאר תמיד הוא. הוא היה השליט הבלתי מעורער של הדסק. האיש שבזכותו עברתי על הטקסט הזה פעמיים - כדי לוודא שאין בו טעויות".
רונית כפיר, ששירתה בגלי צה"ל כקריינית, סיפרה היום: "במקום שמשתנה כל הזמן, עדי היה עוגן. סביבו היו מפיקות ועורכים לחוצים והוא היה מפרפר את כולם, אבל עם חיוך.
ברגע שהוא פתח מיקרופון, הוא השתנה והפך להתגלמות איש החדשות. היתה לו הוויה שנעה בין הילדותי למבוגר והוא שיחק עם הדימוי שלו: הרי אפילו השם שלו לא היה באמת שמו. כשרצינו לעצבן אותו, קראנו לו יהודה נובמבר. הוא שיחק כל הזמן עם הדימוי של הקריין הממלכתי, אבל חצי מהזמן הוא עשה הרושם שהוא צוחק על זה. הטיפוס שגילם אברי גלעד ב'מה יש', יוחנן הכותרן, היה סוג של משחק על התדמית הזאת של עדי".
מגיש החדשות, איש גלי צה"ל רן יבנאי, סיפר: "קיבלתי ממנו הודעת מייל אחרונה ביום חמישי בערב בלי שום רמז לעתיד לבוא. קיבלתי מספר תמונות שפוזרו לאחרונה גם באולפני גלי צה"ל.
"תמיד הוא דיבר על כך שאין לו למי להוריש דבר - אך הוא דיבר כך בכל העשור האחרון, זה לא היה חריג. הדבר היחיד שאולי יכול היה להצביע על שינוי הוא שלאחרונה הוא נתן לי לערוך את הטקסטים שלו. מדובר באדם מאוד דקדקן", סיפר יבנאי.
בהכנת הכתבה השתתפו: רן בוקר, אור ברנע, ערן בר-און, אילת יגיל, לירון סיני ועמית קוטלר
לפנייה לכתב/ת 
