"הצבע יותר חשוב מהמנוע של האוטו". לוי יצחק

האם מישהו בכלל קונה לפי מחיר המחירון, את שואלת? בשנים האחרונות, מה שאני לא אכתוב תמיד ישלמו פחות. אבל היו זמנים ששילמו יותר מהמחירון, כי לא היו מספיק כלי רכב.

תשמרו על הצבע. זה יותר חשוב מהמנוע. מנוע אפשר לתקן, אבל צבע זה לדאווין. פעם הגיע אלי מישהו שבטעות צבעו לו את הרכב לכתום. זה אוטומטית הוריד את המחיר.

שמאי הוא כמו חוקר. עוסק בהרבה חומרים, ובסוף מגלה את האמת כמו מגלה ארצות.

שמאי צריך להיות ישר. אחרי 40 שנה במקצוע אני יכול להגיד לך שאם מישהו חושב לעשות טריקים, הוא לא יהיה שמאי טוב. יושר הוא אולי מילה שחוקה במדינתנו, אבל אני מאמין גדול בזה. ככה החינוך הבולגרי שלי לימד אותי. וגם התמדה חשובה, כמו בכל דבר.

מה יהיה פה בשוק הרכב והנדל"ן בעוד עשר שנים? זה יופי של שאלה שאני לא אוהב לענות עליה. לעולם לא אתנבא. אני יודע מה המחיר היום, ומה הוא היה בעבר. זה הכל. רק העיקרון זהה: אם יש עודף היצע המחיר יורד, ואם יש עודף ביקוש המחיר עולה. כן, זה כזה פשוט.

"אז אמרתי לו קנטונה, תעשה עם הצווארון ככה" (צילום: אייל טואג)

לא לכל חפץ ישן יש ערך. גם דברים עתיקים צריך לדעת איך לקנות. הקונץ הוא למצוא דברים במקומות מיוחדים, לא בחנויות של עתיקות.

בתחום שלי אין מקום לסנטימנטים. אנחנו מעריכים מחיר שאפשר לקבל עבור דברים, נקודה. לדוגמה, גובלן יהיה שווה סכום מסוים של כסף - בלי קשר לשעות העבודה שהושקעו בו, או לעובדה שסבתך האהובה רקמה את זה לכבוד הבת מצווה שלך. אלא אם כן סבתך היתה אשתו של הקיסר פרנץ יוזף, כן?

טווח הטעות שלי הוא פלוס מינוס עשרה אחוזים. אם מהנדס טועה בשני אחוזים, הגשר שלו ייפול. לי יש מרווח גדול יותר לטעויות.

אין סוחר טיפש. הסיטואציות של מסחר כל כך מגוונות, שזה מפתח את המוח. סוחר טוב הוא סוחר ישר, כמו שהיה אבא שלי.

שתי עצות טובות הוא נתן לי, שלאורן אני חי עד היום: לשמור על שמי הטוב ולא להיות במינוס בבנק.

אני לא חותך קופון מכלום ולא מקבל דמי תיווך. זה אחד הפרנציפים שלי, וככה שומרים על השם הטוב.

40 שנה אני מנהל, ומעולם לא עזב אותי עובד. יש לי כמעט 50 עובדים, ורובם איתי כמה עשרות שנים. אני רואה בזה ברכה גדולה, שהם ככה קשורים אלי ומרגישים חלק מהמשפחה. לפעמים הם אפילו יותר לחוצים ממני.

אחרי הצהריים אני נח. סידרתי לי במשרד חדר קטן שרק לי יש מפתח אליו. אני קורא לו האפרטמנט, ושם אני בצהריים. אני צריך את זה.

אני אספן. יש לי אוסף קטן של מצלמות ישנות שאני מחזיק במשרד, וגם אוסף אדיר של מכשור של אוניות עתיקות. מצפנים, משקפות, קסדות של אמודאים - הכל אמיתי ועתיק. בהודו יש מפעלים שלמים שעושים חיקויים של עתיקות מאוניות, אז צריך להיזהר. התחלתי לאסוף כשראיתי בחו"ל מישהו שעשה לכל ילד חדר כמו לקפטן של אונייה. חזרתי לארץ ועשיתי לילדים שלי שני חדרים כאלה, עם חלונות עגולים. אבל כשהחברים שלהם התחילו לצחוק עליהם ולשאול איפה הפורמייקה, זה פגע בי והחלטתי שזה יהיה ההובי הפרטי שלי.

חוץ מזה אני מפסל מנורות. אני לוקח כל מיני חפצים יוצאי דופן והופך אותם למנורות. אני מת על זה.

• בימים אלה מופיע לוי יצחק ב"היסטוריה עם מחיר", סדרת תוכניות קצרות שעוסקות בהערכת מחיר של פריטים עתיקים בהפקת ערוץ ההיסטוריה