והם אפילו לא צריכים לגנוח

סקס באמת מוכר. תשאלו כל אחד בשואו ביזנס. בהתאמה, במרוצת השנים הפך הטיפול בסקס לבוטה ולחושפני יותר, וכך גדל מקומו בתעשיית הבידור ובכללה במוזיקה. אבל בשעה שהצרכנים נהנים מהמחשופים בקליפים הזולים ומעטיפות האלבומים מלאות הבשר, רוב המוזיקה שנשמעת שם רחוקה מאוד מלהיות מחרמנת.

חפשו מסביב, בייחוד כיום, ותיווכחו שדי נדיר למצוא אמנים שהסקס נוזל להם מהגיטרות. כאלה שמצליחים להחדיר תחושה לאוזניים בלי להציג שום תמונה. אנחנו יודעים שהקול של לאונרד כהן יכול להרעיד אישה במקומות הנכונים, ושבארי ווייט הוא האיש המושלם לכל סיטואציה סקסית שהיא. אבל ב־25 השנים האחרונות הגדירה רק להקה אחת את משמעות הסקס בצלילים ובמילים: הרד הוט צ'ילי פפרז. תכף הם יעשו את זה שוב, עם אלבום חדש ועשירי שיוצא אחרי יובש של חמש שנים שלמות; מהאזנה מדגמית נראה לי שלא התייבשנו לשווא.

מתוך הקמפיין "קסדה ולהוריד ראש טוב"

סקס תמיד היה חלק אינטגרלי מפועלם של הפפרז, מעבר למוזיקה המצוינת שעשו. הם זיעזעו את העולם כשהצטלמו לעיתונים והופיעו על הבמה רק עם גרב על הבולבול (ולפעמים גם בלי הגרב); הם יצרו עטיפות אלבומים חושפניות כמו זאת של Mother's Milk, שבה נראים ארבעת חברי הלהקה כמו גמדים שנישאים על ידיה של אישה שופעת וחשופת חזה; ובכלל, הזמר אנתוני קידיס ניהל עד היום את רוב הקריירה שלו בלי חולצה.

אלא שכל זה הוא רק בונוס. במקרה המאוד ייחודי של הפפרז, הצלילים עצמם הם שדוחפים את המיניות קדימה. ויש לזה הסבר: במוזיקת ה־Fאנק והגרוב, שמעורבבת היטב ברוקנרול של הלהקה, יש ביטוי שנקרא In The Pocket. המשמעות היא שיחידת הקצב בשיר כל כך מתואמת והכלים כל כך מסונכרנים אחד עם השני, שהם יוצרים יחד קצב אחיד וקבוע שמקפיץ את הלב.

חוץ מבאלבום הראשון, הפרוע והפאנקיסטי יותר, הקצב הסקסי הזה הוא חבר קבוע של הפפרז. לא משנה לאיזה כיוון מוזיקלי משכו חברי הלהקה - פאנק, Fאנק, פופ או אפילו מוזיקה לטינית - הוא תמיד היה שם, וכולם ידעו להפיק את הגרוב השמן כאילו הוא פעימות לב שאין לטעות בהן.

המתופף צ'אד סמית הכתיב את המהלומות שמשחררות את האנדורפינים, פלי הבסיסט פרט על המיתרים בחלקלקות כאילו עינג אותם, הגיטריסטים השונים - ביניהם הלל סלובק ז"ל, ג'ון פרושיאנטה, דייב נאברו והיום ג'וש קלינגהופר - הפיקו צלילים מחרמנים ומפוצצים ברגש, ואנתוני קידיס ידע לכתוב מילים רבות על הרפתקאותיו המיניות המופרעות עם מאהבות ומעריצות שונות. התמונה הכוללת יכולה להישמע קצת סוטה, אבל היא פשוט מציאותית.

דוגמאות נפלאות לתכונות המוזיקליות מלאות ההורמונים האלה נמצאות לאורך הקריירה הארוכה של הלהקה. רק בשביל הניסיון תנגנו את השירים, תתרכזו בהם ותראו איך הדם מתחיל לזרום וחום הגוף עולה. שימו שירים כמו Apache Rose Peacock או Sir Psycho Sexy, שניים מתוך האלבום המופתי "בלאד שוגר סקס מג'יק" שיצא בדיוק לפני 20 שנה; נסו גם נציגים מתקופות מאוחרות יותר, למשל את Walk About עם הגיטריסט דייב נאברו או I Like Dirt מתוך "קליפורנייקשן". אפילו בבלדה המפורסמת והטראגית Under the Bridge אפשר למצוא את הפעימות המדויקות והגיטרות המלטפות שמדמות סקס ארוך ואיטי.

והנה, עוד רגע, התחושה הזאת תעטוף אותנו שוב: ב־30 באוגוסט יצא האלבום I'm With You, שהופק גם הוא בידי מפיק־העל הקבוע של הפפרז, ריק רובין. כבר בהאזנה לסינגל הראשון מתוכו, The Adventures of Rain Dance Maggie, אפשר לגלות שהקסם של החבורה מהוליווד לא ברח לשום מקום: למרות הפגרה הארוכה מהכתיבה ומהאולפן, המוזיקה, הקצב והמילים עדיין צמודים צמודים. בדיוק בתוך הכיס.

בניגוד להמוני האלבומים שיוצאים מדי שבוע כשהם מלווים בקמפיינים שיווקיים נוטפי זיעה וזימה, האלבום העשירי של הפפרז צפוי להוכיח שוב שלהיראות סקסי זה לא בעיה גדולה, אבל בשביל להישמע ככה דרוש כישרון אמיתי.