מפרסמים מכוניות: תראו איך עשו את זה פעם

טכנלוגיית כלי הרכב התקדמה לא מעט בשנים האחרונות, אבל הצורך שלנו בכלי תחבורה יעיל לא ממש השתנה. החלטנו לברר האם בכל זאת יש הבדלים בדרך בה ניסו יצרניות רכב למכור לנו את המוצר הנחשק בעבר והיום. התוצאה מאלפת, ומוצגת לפניכם במקבצים שונים. תהנו.

סקס מוכר? לא שאלתם ברצינות

אחד האלמנטים היותר-בולטים בפרסומות רכב, מאז ומעולם, קשור למשיכה בין המינים. במילים פשוטות, לדרך בה המין הנשי (הנאה, הסקסי והמפתה) מפעיל קסמים יעילים על המין הגברי - רוכש הרכב המקובל, המתפתה בקלות והנוח למניפולציות זולות. הבחורות הנאות והצעירות מוקמו בתוך מכוניות, על מכוניות, לצד מכוניות, כשהן מדברות על, נוהגות או נוסעות עם הילדים מאחור. הגברים? ובכן, אלה בדרך כלל הקשיבו, כמו מאז ומעולם.

באופן טבעי, ההתייחסות למיניות בשנות ה-50 הייתה עדינה יותר מזו המקובלת כיום. אבל תתפלאו כנראה לגלות כי הצניעות נשמרה אך ורק לנושא הויזואלי. שכן מבחינת המסר, ולפני עידן הפוליטקלי קורקט, לא בחרו דווקא במסרים מאד מוסווים. העיסוק בעניין הגודל וחשיבותו למשל, היה אפקטיבי ומאד פופולארי גם אז. לשם השוואה ופרופורציות, הוספנו פרסומת עדכנית יותר.

אני אנווט, אבל הוא ינהג

משחר ההיסטוריה האנושית, ניסה האדם להקל על חייו באמצעות פיתוחים טכנולוגיים. כך כמובן גם עם המצאת המכונה והמכונית. קחו למשל את ההגה, זה שמביא אותנו ליעד הרצוי בעזרת תנועות ידיים. אבזר אותו ניתן לכנות אחד המרכזיים במערך המוטורי, אם לא המרכזי שבהם.

מטבע הדברים, במהלך השנים התפתחה מערכת ההגה באופן משמעותי. מגלגל קשיח וכבד לתפעול, לכדי כלי ניהוג המציע אפשרויות מגוונות לתפעול הרכב. בשתי הפרסומות שלפניכם מודגשת ההתקדמות העצומה - החל משילוב משאבת הגה המאפשרת לנהוג מבלי להיות זקוק לידיים של מרים משקולות, ועד ימינו אנו בה מוכח כי הטכנולוגיה התקדמה, אבל אנחנו נותרנו די במקום...

סיסמאות בשקל, או פילוסופיה עמוקה?

עולם הפרסום, בדומה למשטרים טוטאליטריים אפלים, הבין זה מכבר כי בעזרת סיסמאות שההמון מבקש לשמוע, ניתן למכור כמעט כל דבר. ובאופן לא מפתיע, הדרכים של עולם הפרסום להשיג את מטרותיו, נותרו פחות או יותר ללא שינוי מהותי.

קחו למשל את הפרסומת למיני הפופולארית דאז, המוכיחה כי גם בשנות ה-60 ידעו יצרניות הרכב כי כולנו מבקשים להרגיש ממש מיוחדים. ולא במקרה, האנשים שנוהגים במיני, מיוחדים למדי. הציבו מולה את הפרסומת למיני קאנטרימן העדכנית, מכונית הנשענת באופן ברור על המיתוס שהציבה "המכונית ההיא". וראו זה פלא, אנחנו כנראה עדיין מעוניינים לצאת מהמסגרת החברתית המרובעת. 

.

מי אמר שהדלק יקר?

אמונה רווחת גורסת כי אמריקנים של שנות ה-50 לא התייחסו כלל לבזבזנות המחרידה של כלי הרכב הכבדים ובעלי המנוע העצום בהם נהגו יומיום. זה כמובן השתנה לגמרי בשנות ה-70, עם משבר הדלק בו כמובן גם אנחנו היינו מעורבים. אבל לפני כן, תנו הצצה בפרסומת של מרקורי, בה לצד נוחות ואמינות, מוזכר גם נושא החסכון בזהב השחור.

ויש מעט מאד דרכים שייטיבו לבטא את ההתקדמות העצומה שעשתה תעשיית הרכב, מפרסומת למכונית היברידית עדכנית, כזו שמבטיחה להיות ממש-ממש חסכונית. 

ומה מבקשים בתעשיית הרכב האמריקנית כיום - להדגיש בפני קהל הצופים, את הגאווה הפטריוטית שהייתה מרכזית לרוכשים האמריקנים של פעם. היום פחות.

מי אמר שיש קריאטיב מנצח?

ב.מ.וו ייצרה מאז ומעולם פרסומות מצוינות, מושקעות וברורות. דווקא בפרסומת הזו, הלכו אנשי משרד הפרסום רחוק יחסית, ובחרו באנימציה כדי להעביר את המסר. המכונית הקטנה והזולה, שאמורה להוות תחליף לתחבורה ציבורית צפופה ומציקה, קוסמת כאן למי שמחפש תחבורה פרטית מבלי לסבול מהיעדר חנייה.

ועכשיו, השוו את הפרסומת המעודנת והחביבה ההיא, לדרך בה בחרה קרייזלר האמריקנית למכור את תוצרתה. כן, גם אנחנו אוהבים להקשיב לאמינם, ובכל זאת.

היה להם גם הומור

לסיום, לא יכולנו שלא לחלוק עם הקוראים את הפרסומת הבאה, זו בה יצרנית הרכב הבריטית הנוראית והכושלת, "בריטיש ליילנד", מנסה למכור לנו מכונית זוועתית שיוצרה על-ידי "המהנדסים הטובים בעולם". לזכותם יאמר שלא היה להם כנראה מושג, באותה תקופה לפחות, כמה שנים יידרשו עד שתעשיית הרכב הבריטית תוכחד מעשית לחלוטין.