"כוכב הקופים: המרד": קוף לפני בן אדם
ג'יימס פרנקו מככב ב"כוכב הקופים: המרד", המתאר בחן רב את התקוממותם של קרובי משפחתנו האבולוציונים נגד עריצות בני האדם. אבל המהפכה האמיתית בסרט הנהדר היא זו המבשרת על עלייתו של הממד הדיגיטלי בקולנוע
המהפכה כבר כאן! אין הכוונה לזוטות כמו מחאת הדיור הישראלית, הוונדליזם המעמדי-אתני באנגליה, או שפיכות הדמים במצרים לוב וסוריה, אלא לאירוע המשנה סדרי עולם – עליית הקופים הדיגיטליים, גיבוריו של הסרט "כוכב הקופים: המרד" ("Rise of the Planet of the Apes").
- רוצים עוד? כתבות, ביקורות וידיעות נוספות על סרטים וקולנוע
באק הגורילה, מוריס האורנג-אוטנג ובעיקר סיזר השימפנזה הם כמה מהדמויות המורכבות, מעוררות ההזדהות והעניין שתראו השנה על מסכי הקולנוע. מיזוג מהפכני של החי והטבעי – החיה המוכרת מהטבע, העיבוד שלה במלאכת מחשבת של אנימציה ממוחשבת, והשחקן שנותן למסכה דיגיטלית זו את נשמתה באמצעות תנועות פניו וגופו.
כשהישג זה משולב בעבודת הבימוי המרשימה של הבימאי רופרט וויאט, ובתסריט המתפתח באופן מדוד לעבר שיאיו הרגשיים – אנו מקבלים את הפסגה של הוליווד לקיץ 2011.
רבותיי ההיסטוריה חוזרת
חמשת הסרטים בסדרה המקורית של "כוכב הקופים" (1967-1973) הכילו הדים למתחים הפוליטיים וחברתיים של התקופה – בעיקרם העימותים הבין גזעיים וחרדות המלחמה הקרה. הפרובוקציה הסאטירית בעולם "הפוך", שבו קופים מדברים שולטים בבני אדם אילמים, אפשרה לנסח אזהרה חריפה על אחריתו של המין האנושי.
קוף בעל הבעה אנושית. מפלאי העולם הדיגיטלי
טים ברטון נכשל בניסיונו לאתחל את הסדרה ב"כוכב הקופים" (2001), מכיוון שאיבד את הרלוונטיות התמאטית של הסדרה המקורית, ועדיין נותר עם שחקנים מאופרים כקופים. תסריט ירוד במיוחד, ועבודת בימוי מרושלת הסתכמו בתוצאה כה מגוחכת, עד שנראה היה כי נסתם הגולל על אפשרות עיבוד נוספת. לכן, "כוכב הקופים: המרד" הוא הפתעה נעימה שבעתיים.
הסרט הראשון בסדרה המקורית של כוכב הקופים מציג עולם אחר המתגלה, באותו טוויסט ידוע של פסל החירות השבור, כ"עתיד" של המין האנושי. באמצעות תחבולה של מסע בזמן, חלק מהסרט השלישי וכל הסרט הרביעי מתרחשים בהווה שיוביל לעתיד זה. תהליך ההתפתחות של הסדרה, סרט אחר סרט, טלאי על טלאי, יצר לא מעט כשלים בכרוניקה המתפתחת וביחסי הסיבה-תוצאה.
פרנקו. הגרסה המעודכנת של צ'רלסטון האסטון
הסרט הנוכחי מתחיל מנקודת הזמן המוקדמת שבה מתבצע המרד (כלומר, מעין עיבוד לסרט הרביעי "כיבוש כוכב הקופים" מ- 1972), ומהווה נקודת מוצא מסודרת ומבטיחה לפיתוח מחדש של סדרת הסרטים.
פרנקו-קוף-פיליה
במוקד הסרט ניצבת דמותו של סיזר השימפנזה, המגולמת על ידי גדול שחקני ה"performance capture", אנדי סירקיס (גולום בסדרת "שר הטבעות", וקינג קונג ב"קינג קונג"). אימו של סיזר היא חיית מעבדה שהוזרקה לה תרופה ניסיונית לתיקון נזקי מחלת האלצהיימר. תרופה זו מקפיצה באופן דרמטי את מנת המשכל שלה, אך בגלל טעות טראגית היא מחוסלת.
בחלקו הראשון של הסרט סיזר גדל בביתו של ד"ר וויל רודמן (ג'יימס פרנקו), מדען מחונן, שמחלת האלצהיימר של אביו צ'ארלס (ג'ון לית'גו) דוחפת אותו למציאת תרופה. כשוויל מבין כי סיזר ירש את האינטליגנציה של אמו, הוא מחליט לבחון את השפעת התרופה גם על אביו. השינויים שעוברים על סיזר בעודו גדל מינקות לבגרות ועל האב החולה משולבים ומשפיעים זה על זה.
עלילה שבמהלכה אינטליגנציה מתפתחת או מתנדפת (הד ברור לסיפור המד"ב הקלאסי "פרחים לאלג'רנון") מזמינה שימוש מופרז במניפולציות סנטימנטליות, אך הבימוי המאופק של וויאט מצליח להימנע מכך.
פרנקו ולית'גו. המשפחה האנושית מתפרקת
כשהתא המשפחתי מתפרק בסוף חלקו הראשון של הסרט, סיזר מוצא עצמו במכלאה של קופי אדם. עד כה הוא הכיר רק את משפחתו האנושית וכעת הוא מוקף בחיות דומות, אך מאוד שונות. נוכחותו מעוררת איבה בשאר הקופים, אך מסוכנת ממנה היא האכזריות של המטפלים במכלאה - ג'ון לאנדון (בריאן קוקס) המנהל, ובנו המנוול דודג' (טום פלטון – המוכר כדארקו מאלפוי מסדרת "הארי פוטר").
הניכור והכעס של סיזר כלפי המין האנושי גוברים, ובמקביל הוא מוצא את מקומו בקרב בני מינו – אך הפעם כמנהיגם. הוא יהפוך, בחלקו השלישי של הסרט, לספרטקוס של קופי האדם המנסה להובילם אל החופש.
וגר קוף עם אדם? דמותו הדיגיטלית של סיזר עם לית'גו
ניתן לטעון כי אין זה סרט של "רעיונות גדולים" מכיוון שאין בו דיאלוגים רבים המתייחסים לנושאים אלו בצורה ישירה (כפי שהיה בסדרת הסרטים הראשונה).
למעשה, חלקים ניכרים מהסרט מתרחשים באינטראקציה אילמת בין קופים, במחוות פיזיות חיתיות ואנושיות למחצה. אך זו לא נקודת תורפה, אלא מרכיב מרכזי בהצלחתו ותרומתו הנושאית המשמעותית.
כסרט מדע בדיוני, רעיונותיו נמצאים על הרצף התמאטי של אחריות האדם כלפי יצירי כפיו והסכנה בהתערבות בטבע. ייחודו בעיצוב של הזדהות נטולת מילים עם האחר החייתי, כגיבורו המוחלט של הסרט והצדקה, ללא סייג, את מרידתו באדם.
היכולת לטעון ברגש את יצורי הטבע הדיגיטלי מבוצעת בצורה ישירה ופשוטה מזו שהוצגה ב"אוואטר" ולכן גם אפקטיבית יותר. נרצה בכך או לא, המהפכה המחליפה את האדם בקוף, את האורגני בדיגיטלי, כבר כאן והיא משנה את הקולנוע.
