אול סטאר: הכוכבים הגדולים עדיין באנגליה

בזמן שריאל מדריד וברצלונה קונות מכל הבא ליד ושופכות מיליוני אירו, נותרה התחושה כי הפרמייר ליג מתרוקנת ומאבדת את כוחה, אבל הדבר רחוק מלהיות נכון. כמה מהסטארים הגדולים ביותר בכדורגל העולמי ירוצו השנה על המגרשים באנגליה. חלקם עדיין בשיאם, חלקם האחר חייב להוכיח את עצמו מחדש.

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק 
• האקשן עובר למגרש: הליגה האנגלית יוצאת לדרך
  

אנדריי ארשבין (ארסנל): הגאונות של הקשר הרוסי, שיפגוש במוקדמות המונדיאל את ישראל, מפחידה. אומרים את זה על כל כדורגלן ענק, אבל ארשבין באמת עושה דברים שלא ניתן ללמוד, אותם הוא ממציא על הדרך. לפעמים הוא מתבכיין, לפעמים מאותת שבא לו ברצלונה, אבל מבין כל הכישרון שזורם בעורקים של התותחנים, אין כמו היכולת המגוונת של ארשבין.

הגאונות שלו מפחידה, אנדריי ארשבין (גטי אימג'ס) 

פרננדו טורס (צ'לסי): איזה מהפך מדהים בתוך מספר חודשים. מהאיש שכבש את שער הניצחון בגמר היורו וגרם לרומן אברמוביץ' להעיף באוויר 50 מיליון ליש"ט, הוא הפך לחלוץ שלא מסוגל לעמוד בציפיות. המעבר מליברפול היכה קשות בספרדי, אבל עדיין מדובר באחד הסקוררים הגדולים של הדור. 'אל ניניו' רק בן 27, ילד קטן שרק צריך מעט ביטחון כדי לרסס שערים שוב.

לואיס סוארס (ליברפול): הקופה אמריקה היה הוכחה נוספת לגניבה של ליברפול, שמשום מה לא נתקלה ממש בהתנגדות מקבוצות אחרות כשהביאה את החלוץ מאיאקס. יותר מהכל, האורוגוואי הוא גם בדיוק מה שליברפול צריכה – פצצת אנרגיה, שחקן שנותן הכל על המגרש, נשאר עם חיוך ענק וקונה את האוהדים.

לואיס סוארס, הגניבה של ליברפול (גטי אימג'ס) 

סרחיו אגוארו (מנצ'סטר סיטי): יכול להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון עבור המיליונרים של סיטי. 38 מיליון ליש"ט שבמקרה שלו שווים כל גרוש. אם הוא יתחבר לקבוצה במהירות, הוא יאמלל כל שחקן ושחקן בהגנות של הליגה, כי אין הרבה סקוררים כמוהו בעולם. לעומת הבינוניות אליה שקעה אתלטיקו מדריד, יכול לקחת את סיטי לגבהים שהיא חולמת עליהם.

וויין רוני (מנצ'סטר יונייטד): אחרי שנרגע והסכים להמשיך בקבוצה (כן, היה מעורב גם סכום כסף עצום בעניין), שום דבר לא עומד בדרכו כדי לשחזר את היכולת מלפני שנתיים, אז כבש 34 שערים בכל המסגרות. נוגח, מזנק למספרת, דוהר במהירות, נותן טאץ' אלגנטי – אין משהו שהוא לא יודע לעשות.כשהוא בשיאו, אין מצב לבלום אותו.

ההבדל בין הצלחה לכישלון, קון אגוארו (גטי אימג'ס) 

האהבה לאנגליה בישראל: בגלל הכדורגל האמיתי

למה אנחנו אוהבים כל כך את הליגה האנגלית? שאלה טובה. התשובות רבות, אבל למרות שברצלונה וריאל מדריד מכרסמות במעמד, אוהדי הכדורגל הוותיקים בישראל עדיין מרגישים רטט קטן בלב כשהם שומעים את המילים מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, ליברפול וכל הענקיות מהאי הבריטי.

כן, יש הטוענים שהחיבור התחיל מזמן, כשהאנגלים שלטו בארץ ישראל. ייתכן שזו אחת התשובות. אבל זה נראה רחוק מדי, כי גם קשר שורשי כזה לא היה מצליח לשרוד את מבחן השנים. הרבה יותר הגיונית הסברה בנוגע לאותם שידורי טלוויזיה בשחור-לבן בשנות השבעים שחיברו את הקהל הישראלי למשהו חדש.

אוהדים אנגלים. התמכרות ממנה לא ניתן להיגמל (גטי אימג'ס) 

ועדיין, הטירוף הזה רק הולך ונבנה. הוא לא קשור לשום דבר שהיה בעבר, הוא עובר מאב לבן ושורד את הפופולריות של קבוצות ענק מליגות אחרות. זה אומר

מועדוני אוהדים, וצפייה משותפת בפאבים, יציאה המונית למשחקים באנגליה שמדהימה אפילו את המקומיים בעצמם, עשרות אלפי תיירי כדורגל ששותים בצמא את כל מה שיש לפרמייר-ליג להציע.

זו סוג של התמכרות שאי אפשר להיגמל ממנה. הליגה הטובה בעולם, עם הסיפורים המרתקים, עם הקבוצות הקטנות שבניגוד לספרד מצליחות פה ושם אפילו להפתיע את השליטות, עם השחקנים הגדולים. לא פחות מההווה הנפלא, חלק גדול בסיפור הוא העבר המפואר, הנוסטלגיה של הקבוצות הקלאסיות.

ואולי בכלל זו שותפות גורל, בקנה מידה קטן יותר. אותה נבחרת שמנסה ונכשלת פעם אחר פעם, שזוכרת את הרגע הגדול שלה מלפני יותר מ-40 שנה ולא מצליחה לשחזר אותו מאז.

אבל בעיקר, יותר מהכל, זו האהבה האנגלית לכדורגל. כשהיא פועמת באמת, אפשר להרגיש אותה מעבר לכל הסכמי השידור והמעבר בין קבוצות בשביל הכסף. זה אצל השחקנים והאוהדים ברמה כזו שלא קיימת בשום מדינה אחרת, גם אם שם יש יותר רעש. ולכן ישראל היא פריקית של כדורגל אנגלי – כי היא יודעת ששם הכדורגל האמיתי.