כשהפריפריה במרכז, נזכרים להזמין את המזרחים
העצרות השונות בסוף השבוע היוו חותמת רשמית להצטרפותם של הזמרים המזרחיים למחאה, כולל מרגול שכביכול התקפלה. למה זה קרה רק עכשיו? אבי שושן מאשים את מנהיגי המחאה
מחאת האוהלים - הסיקור המלא ב-ynet:
כששאלתי את מרגול מדוע היא לא מצטרפת למחאה, היא דיברה מכאב אמיתי, מבטן של אישה שידעה מצוקה בחייה, מאדם לא צעיר שיודע מתי זה פינוק ומתי זה עוני. היא לא חיפשה להתגרות או לתפוס כותרות, היא דיברה מהלב. ואם יש דבר שאנחנו אוהבים אצל האישה הזאת, אלה הישירות והכנות הבלתי מתפשרת שלה. רק שהפעם, זה עלה לה במהומת אלוהים.
_wa.jpg)
מרגול בבאר שבע. פשרה נוחה לשני הצדדים (צילום: אלי אלגרט)
הסיבה? הדעות האלו פשוט לא פופולריות וכאן, מתברר, אסור להביע שום דעה שאינה חלק מהרוח הציבורית הכאילו כללית של התקופה. אתניקס החרימו אותה ובדרך שיווקו את המופע החדש שלהם, יוסי גיספן ביטא את האכזבה הגדולה של הוד מעלתו ממנה, נתן זהבי שפך את דמה בצורה מחרידה, ועל מה? מרגול אמרה את מה שאנשים רבים חושבים, את מה שמחוץ לבועת תל-אביב טוענים כל הזמן, רק שזה לא היה טרנדי.
ההופעה שלה במאהל בבאר שבע היא ניצחון של מטה המאבק ופשרה נוחה מצד מרגול. העובדה שכעת היא מופיעה במאבק, רק מחזקת לכאורה את ידי מארגניה. אבל תראו איפה היא הופיעה: לא בתל אביב, אלא בלב הפריפריה, בבאר שבע. בתור ספרדי שגר בפריפריה, אני מצטער לומר שבדיוק כמו שמרגול אמרה - המאבק ברוטשילד הוא גם לא המאבק שלי. דפני ליף וסתיו שפיר הן לא המנהיגות שלי. אם בועת התקשורת תצא רגע מניידות השידור בשדרה המפורסמת ותשאל אנשים מהפריפריה מה הם חושבים, כולם יגידו שאלה שם בתל-אביב, זה לא באמת אנחנו.
הסיבות לכך פשוטות: לא משנה עד כמה בתל אביב ידברו על מחאה, בחיים היא לא תצליח להיכנס ללב של האנשים כאן. היא אולי תהיה מתוקשרת, אבל לא אותנטית. אלה לא אנשים רעבים, הם לא יודעים מצוקה אמיתית מהי. ההעזה שלהם לדבר על מצוקה היא יומרנית. בבאר שבע היא לא, בשדרות היא לא, בקרית שמונה היא לא ובבית שאן היא לא. בשדרות רוטשילד היא כן.
כששאלתי אמנים מזרחיים מדוע הם לא הופיעו במאבק, כולם סיפקו תשובות מתחמקות. שלא לפרסום, הם טענו דבר אחד בסיסי - אף אחד לא הזמין אותנו וביקש שנבוא. כששיר נוסצקי ניסתה לגייס אמנים, אף אחד מהם לא היה מהז'אנר המזרחי. לעצרת הגדולה בתל-אביב הם לא הביאו את אייל גולן, שרית חדד או מושיק עפיה, אלא את שלמה ארצי ויהודית רביץ. המסקנה המתבקשת - הם פשוט לא באמת רוצים אותם, וההתנפלות שלנו על הזמרים המזרחיים לא היתה הוגנת. רק בירושלים הם עשו טובה והביאו את אתניקס, אבל זה בגלל שאף אחד לא באמת סופר את עיר הבירה.
עכשיו, כשהעצרות הגיעו לפריפריה, הם נזכרו שיש כאן אמנים מזרחיים וביקשו מהם להופיע: ג'ולייטה (במודיעין), ליאור נרקיס (בנתניה - אחרי שניסיונותיו להופיע במאהל רוטשילד לא צלחו) ואחרים. איפה הם היו עד עכשיו? למה נזכרו בהם רק בנגלה החמישית? מסיבה אחת ברורה - בדיוק מה שמרגול אמרה: מטה המאבק מורכב מאשכנזים שמנים מנחת, יהירים ומתנשאים. זהבה בן, שידעה מצוקה בחייה, לא הוזמנה. היא לא טובה בשבילם. שלמה ארצי כן.
אז מרגול נאלצה להופיע. הרבה אומרים שהתקפלה, וזה גם היה האינסטינקט הראשוני שלי. העובדה שבחרה לעשות את זה בבאר שבע מעידה שהיא לא נשברה עד הסוף, למרות שלל ההתנצלויות שכבר נאלצה לומר. אבל הגיע הזמן שנלמד לקבל דעה של אחר, נפסיק להחרים על כל שטות ולאיים בדמגוגיה זולה, שבסופה אנשים יפחדו לדבר כאן. כי זה באמת יהיה האסון הכי גדול שיש.
