"ג'נטלמן בנשמה": רואים את קצה הקרחון
הקומדיה האפלה והמרירה "ג'נטלמן בנשמה" לא נכנסת לתהיות מוסריות ומסתכלת קדימה, דרך עיני השחקן הנהדר סטלאן סקושגורד, בניהיליזם היום יומי של החברה הנורבגית. ביום בהיר אפשר לראות את הרוצח אנדרס ברינג ברוויק
לפני כשלושה שבועות הפנה אנדרס ברינג ברוויק זרקור אל הצדדים האפלים של החברה הנורבגית, על פניה החיוורות. מילא זרקור, הוא הפנה אליהם גם כוונת רובה וירה ללא הבחנה. להפתעתנו, גילינו כי לא רק בממלכת דנמרק יש משהו רקוב, אלא גם בשכנתה מצפון. את הפנים האלה חושף בחן רב והומור דוקרני הבמאי האנס פטר מולנד ב"ג'נטלמן בנשמה". במקום ברוויק שטוף השנאה והרצחני, יש לנו בסרט את סטלאן סקושגורד טוב הלב והגמלוני.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
סקושגורד הנפלא (תפקיד נהדר, שקובר עמוק את החלטורה שלו ב"תור") מגלם את אולריק, אסיר משוחרר ושובה לב. העובדה שבילה 12 שנה מאחורי סורג ובריח בעוון רצח, לא הופכת אותו, מתברר, לבן אדם פחות נחמד וחביב על הבריות. כשהוא יוצא את שערי הכלא בתחילת הסרט, מעניק לו הסוהר בקבוק יין ומבקש ממנו: "כשתצא מפה, תסתכל תמיד קדימה".
קל להגיד, קשה לבצע. אולריק יוצא אל הכלום שמתחת לשמי סקנדינביה הקודרים ומוצא עצמו במסעדה בה נהג לשבת כאדם חופשי, לפני שהפך ללקוח קבוע בבית האוכל של הכלא. הוא פוגש שם את ינסן (ביורן פרוברג), ארכי-פושע בעיני עצמו, שהיה פטרונו בעבר, וגם את רולף החולמני (גארד איידסוולד), עזר כנגדו. האינטראקציה בין שני עברייני הצעצוע מספקת כמה רגעים משעשעים ביותר לאורך הסרט.
בד אנד ברקפסט ועוד קצת. סקושגורד וקיאלסבי בחדר הכביסה
ינסן מאמץ מחדש את אולריק ומסייע לו להתאקלם באזרחות - לא שיש לה יותר מה להציע: אולריק מתאכסן בחדר הכביסה של אחותו של ינסן (יורון קיאלסבי), שניתן לבלבל אותה עם טרול מסרט נורבגי אחר, ונשכר לעבודה כפועל על ידי בעל מוסך (ביורן סונדקוויסט) שנע בין שתיקה מרוסנת לבין פרצים מילוליים בלתי עצירים. כשזה לוקה בלבו, אולריק מתבקש לנהל את המוסך בהעדרו.
בין כוך לקו"ח
את זמנו החופשי אולריק מבלה בצפייה בטלוויזיה בפינה הקרה והאפלה שסיפקה לו בעלת הבית קארן מרגרט, אישה בודדה וממורמרת ואפשר להבין למה. היא, מצידה, מחפשת פינה חמה בלבו של אולריק ומפנקת אותו במטעמים נורדיים שונים. הוא נדרש לתמורה מינית מכנית - אקט קר יותר מקרחוני הקוטב הסמוכים.
דרך תהליך השיקום המוטרף הזה, אולריק אמור להסתכל תמיד קדימה. והוא מצליח לעשות כן, למרות הקשיים שמציב בפניו ינסן, שדורש ממנו לסגור חשבון ישן ולנקום בברנש שהלשין עליו למשטרה לפני 12 שנה. הוא מוותר על משימת החיסול עליה מתעקש פטרונו, משתחרר מלפיתתו ומתרכז בשיקום יחסיו עם בנו גייר (יאן גונאר רויסה), שעומד להפוך לאב, וברומן המתפתח עם מזכירת המוסך (יאניקה קרוסה). אולם אז הכל משתבש לרעה.
קרוסה וסקושגורד. רומנטיקה עדינה, נסרגת ונפרמת
יש משהו ריקני ואפל באקלים האנושי שמציג לנו מולנד ("אברדין", "אל הארץ היפה"), המשתלב היטב באקלים הקר, הקודר והאפור סביב. הניהיליזם הזה הוא המקור לסיטואציות המוזרות שאנחנו נתקלים בהן במהלך הסרט; אנשים מיואשים וחסרי תכלית מחפשים משמעות לחייהם ברגעים קטנים והזויים - אותנו זה משעשע, לפחות כצופים מן הצד.
יש נשמה, אין מוסר
הניהיליזם הזה מעקר גם דיון שהיה מתבקש אולי במוסר האנושי. הדמויות ב"ג'נטלמן בנשמה" אינן נענות להכתבות מגבוה או להכוונה אלוהית. הן מתנהלות בעולם באופן כמעט אקראי, חיות את היום יום, שבנורבגיה מתמזג בלילות בלתי נגמרים. לא תמצאו פה תהיות דוסטויבסקיות: הרצח שביצע אולריק נתפס כעוד פרט בביוגרפיה שלו. נראה שרק לאשתו ההרה של בנו גייר (יוליה באחה-וויג) אכפת מהרצח. כל השאר מקבלים אותו כפי שהוא מקבל את עצמו: טוב לב וחביב, למרות הכל.
ינסן, אולריק ורולף ב"ג'נטלמן בנשמה". רגע, מאיפה הגיע הגמד?
ההתכחשות למכניזם הכפוי של חטא ועונש מספק לסרט את הקלילות שלו וגם את ההומור השחור המגחיך של מולנד (שמוכיח לאמריקנים שוולגריות יכולה להיות מצחיקה מבלי להיות מגעילה).
המשא הכבד של האשמה הוטמן איפשהו בעבר, ואנחנו, כמו אולריק, הרי רק מסתכלים קדימה, משאירים מאחור את זכרון הרצח, אבל גם את שאיפות הנקם (בדיעבד מתגלה כי ינסן הנכלולי נחוש שהמלשן יחוסל מסיבות אינטרסנטיות בעיקרן).
המבקרים יגידו שהשלת השאלות המוסריות ונקיפות המצפון מסרט ציני שכזה הם בדיוק מה שהביא לתופעות כמו הטבח הנורא שידעה נורבגיה. לא בטוח שברוויק עצמו יסכים. בשם המצפון הוא יצא לעשות מעשה והרג רבים חפים משפע. בניגוד לאולריק ב"ג'נטלמן בנשמה", עכשיו כשהנבל הנורדי מסתכל קדימה, הוא לא רואה דבר מלבד סורגי הכלא.
