קרווילות לפני אוהלים? "שכחו את מפוני גוש קטיף"

לפני מחאת האוהלים . למעלה משלושה שבועות ניצב לו מאהל מחאה בכניסה לאתר הקרווילות בניצן. מפוני ההתנתקות מגוש קטיף, חברי היישוב ניסנית, מוחים על מצבם ומנסים להשתלב בגלי הזעם הציבורי. למרות הצהרות מנהלת "תנופה" על פינוי המאהל, המחאה נמשכת.

כמאה משפחות מתגוררות במאהל מאז פינויין לפני שש שנים. לרובן אין עדיין פתרון דיור ראוי. דמי הפיצויים נוצלו ברובם לקיום ולרכישת קרקע, אך המשפחות מתלוננות שלא נותר להן כסף לבניית בית. חובות גדולים מעיקים על משפחות רבות, וההזדהות הציבורית עם המאבק על יוקר המחייה הותיר אותן בשולי הדרך. "חורה לנו מאוד שנשיא המדינה מזמין את חברי המאהל בתל אביב אליו, ראש הממשלה מקים צוות שרים לטיפול בעניינם ואותנו אף אחד כבר לא מכיר", התלוננו דיירי היישוב.

מחאה סמוך לניצן (צילום: צפריר אביוב)

המחאה החלה לאחר שהממשלה הודיעה באחרונה באופן חגיגי על "מסמך סיום תביעות לפיצויים וסיום פעולתה של מינהלת תנופה במשרד ראש הממשלה". אלא שלדברי אנשי ניסנית, שכחו לכלול אותם בהסדר. בקרוב הם צפויים לשלם דמי שכירות על המבנים הארעיים. "אנו, שנפגענו באופן האנוש ביותר וזרקו אותנו מהבתים שלנו לא מוזמנים לפגישות", אמר אחד התושבים.

"קיבלנו מכתב שכותרתו 'סיום תביעות פיצויים' ותוכנו מהלל את כל העוסקים והעסקנים אשר ליוו את התהליך", מסרו ראשי הקהילה, דרור תנעמי ואביאל אליעז. "רק קבוצות לחץ שונות, המקושרות לעטיני השלטון, קיבלו את מלוא תאוותן בידן, תוך הפקרת אוכלוסיות חלשות ומתקשות. צר לנו על ראשי הקהילות אשר הולכו שולל ולא הבחינו כי סובבו בכחש".

"החלום רק הולך ומתרחק"

מאות המשפחות באתר הקרווילות מתלוננות על קשיי המחייה במקום. התושבים מספרים על סיוע בהלוואות, על נערים שאיבדו את דרכם והתמכרו לאלכוהול ולסמים, חלקם נטשו את בתי הספר. 

גלית מויאל מתגוררת במקום עם בעלה וארבעת ילדיהם, כולם בקרווילה קטנה וצפופה. היא פונתה מניסנית, ומאז אינה מצליחה למצוא עבודה מסודרת. "אחרי הרבה מאבקים, רכשתי שטח באשקלון, לשם עברה חלק מקהילת ניסנית, אבל אז התברר שאינני יכולה לקבל את המענק המובטח למי שיגיע לאשקלון".

מויאל מספרת על התלאות שעברה. "רכשתי שטח קטן יותר, וכל הזמן יש מריבות וויכוחים עם כל הגורמים בכדי לקבל את הכספים שלנו. כשהייתי במינהלת, אמרו לי: 'למה שלא תלכי לדיור הציבורי באשקלון?', הייתי בהלם, אתם הרי גירשתם אותי והבאתם אותי למצב הזה. עכשיו אני עם מגרש, אבל החלום לבנות רק הולך ומתרחק מיום ליום. אין לנו כסף לזה".

סמדי בן חיון, אם חד-הורית לחמישה ילדים, איבדה את ילדה השישי כשהיתה בהריון במהלך הפינוי. היא נדדה בין בתי המלון עד שהגיעה לניצן, שם התגוררה בשכירות במשך שנים. רק עתה, החלה המדינה להכיר בשוכרים. "הייתי בוועדות חריגים, ובהמון דיונים, את הקרווילה קיבלתי אחרי המון מאבקים, יש לי המון חובות ועיקולים, ואני בקושי מצליחה להתקיים", אמרה ל-ynet.

מתנחלים עולים לחורבות ניסנית, לפני כארבע שנים (צילום: אמיר כהן)

יונתן מאורזדה, 41, אב לארבעה, מצליח בקושי לכלכל את משפחתו וגם הוא כבר הבין שלא יצליח לממש את החלום לבנות בית. "רכשתי שטח בכפר הגולף באשקלון, החלטתי להעביר את הקרווילה לשם. הפתרון הזה הוא הכי טוב בשבילנו, למרות שלא פשוט לחיות בקרווילה, אבל אז התברר שבעיריית אשקלון מתנגדים לכך. כאן זה אפשרי, אבל אז צריך למכור את השטח, להחזיר את המענק ולרכוש שטח פה, ובזה אני כבר לא מצליח לעמוד".

לדברי מאורזדה, "אף אחד מהגורמים לא בא ומנסה לעזור לי. הכול מלחמות כל הזמן. הכול עכשיו תקוע ואני עדיין פה. היה לי בית קטן ונחמד בניסנית וזה מה שאני רוצה, לא יותר מזה".

בתגובה לדברים, נמסר ממנהלת "תנופה" כי "לשמחתנו, מפוני ניסנית הודיעו למנהלת כי הם סוגרים את המאהל שהקימו בתחילת השבוע, זאת בעקבות פגישה שנערכה בין ראשי תנופה וראשי המפונים, בהם נציגי ניסנית. בכנס הוצגו בצורה מפורטת עיקרי ההסכם שנחתם בין המדינה לבין ראשי קהילות המפונים, הסכם שמסיים סופית את תביעותיהם של המפונים בעלות כוללת של 300 מיליון שקל. כמו כן, הוצגו פתרונות שיסייעו בידי אנשי ניסנית להקים מחדש את ביתם על מגרשי הקבע שלהם. ראשי מנהלת תנופה ימשיכו בשבועות הקרובים ללוות את אנשי ניסנית. המפונים הודו על המאמצים ומסרו כי יפרקו את המאהל החדש סמוך לניצן".