עשיתם ממרגול רוצחת

משהו כמעט בלתי נתפש מתרחש בשעות האחרונות במערכת המשפט. ללא חמלה, בחרבות שלופות, בנעליים עם סוליות מסומרות, שלוחיה חתומי הסבר של הכת הכי מסוגרת, הכי אטומה והכי חשאית במדינת ישראל, נוהגים במרגלית צנעני, כבאחרונת העבריינים, או כמי שזה עתה לכל הפחות רצחה מאבטח שעמד לתומו ליד בנק. הדלתות נסגרו בקול מצמרר מאחורי גבה, ומי שהייתה לאחד הסמלים הכי אוטנטיים של היציאה מדלות מנוונת אל תהילה מהממת הפכה כהרף עין ל"זבל אנושי".

עוד בערוץ הדעות :

• תודה דפני, את הקופון יגזור הליכוד / שי בזק
• הספין של תקציב הביטחון / אורי בר-יוסף
  

אין איש יודע כמובן מה יש בארגזים המלאים ב"חומר חקירה" שהחוקרים מציגים בפני השופטים או אילו דו"חות סודיים הם מציגים בפניהם, אבל בחינגה המחליאה הזאת יש משהו מטריד מאוד. לא שאין זאת זכותה המלאה של המשטרה לחקור, לאסוף ראיות ולהציע לפרקליטות את ממצאיה - אבל קצת אנושיות לא הייתה מזיקה גם למי שחושבים שכל החוכמה נמצאת בצד שלהם.

מרגול בבית המשפט. בבריטניה היו נוהגים אחרת(צילום: בייגל)

פרשת מרגול - העדכונים האחרונים ב-ynet:

• המחוזי קיצר את מעצר מרגול: 'יש תשתית ראייתית'
• אף מילה על מרגול: לירון רמתי מבלה
  

לשם השוואה בלבד רצוי לראות כיצד חוקרת הסקוטלנד יארד באנגליה ידועני-צמרת בכירים ביותר, עורכי עיתונים, יועצים קרובים של ראשי ממשלה בעבר ובהווה, קציני משטרה בכירים מאוד ועוד כיוצא באלה. רופרט מרדוק ובנו, שנחשדים בהאזנות סתר או בידיעה על קיומן, אלה שהביאו כבר לסגירת העיתון הכי פופולרי שם "ניוז אוף דה וורלד", הם דוגמה טובה. אף אחד מהם לא נעצר. התקשורת לא חגגה על דמם. הליכי השחרור בערבות נעשו בצנעה. עשרות מצלמות לא הבהיקו מול פרצופים נבוכים באולמות בתי המשפט. כך נוהגת מדינה שבה התרבות השלטונית מכתיבה איפוק וכבוד כלפי היחיד.

חיסול מוזמן מראש

אינני חסיד גדול של תורות הקונספירציה למיניהן, אף כי בלא מעט פעמים הן התגלו כלא נטולות בסיס לחלוטין, אבל הפעם יש בלבי הרגשה נורא מוזרה. מרגלית צנעני, כמי שבאה מארגזי החול של שכונות מצוקה, לא אהבה את מחאת "הסושי והנרגילות" של מפונקי רוטשילד. היא ידעה בדיוק על מה היא מדברת. היא ידעה שהמצוקה האמיתית לא נמצאת בצפון תל אביב ושפתרונות הדיור שמבקשים לעצמם כל אלה שזה עתה חזרו מטיול מפנק לא יפתרו לעניים באמת את מצוקתם-הם.

סמל ליציאה מדלות. משהו פה מסריח, לאו דווקא מכיוון צנעני(צילום: אלי אלגרט)

ושוב, כאמור, אינני יודע מה בדיוק הקשר בין "מחאת האוהלים" לבין מעצרה של מרגלית צנעני - אבל זה לא נראה טוב. משהו פה מסריח. משהו פה נראה כמו "חיסול" מוזמן מראש. לא שאני מטיל ספק ביושרם של השופטים או של החוקרים, אבל לדעתי כלום לא היה נגרע מעוצמת החקירה אם מרגלית צנעני הייתה ממתינה בביתה מנוטרלת מכול יכולת ליצור קשר עם אחרים עד לסיומה. למה בעצם מצפים כל אלה שנהגו בה אחרת? לכך שמצוקה נפשית חסרת מזור תטלטל אותה אל תהומות השאול? לסיום שייקספירי?

ד"ר חיים משגב, מרצה למשפט במכללה האקדמית נתניה