שתף קטע נבחר

 

העצמאים עשירים יותר - האמנם?

מי שיתעמק בעיסוקים של רבים מהמפגינים כיום לצדק חברתי, יגלה כי רבים מהם הם עצמאים במקצועות חופשיים שונים. הטענה כי עצמאים עשירים יותר - אינה מבוססת על עובדות. המצב של רבים מהם אינו שונה מזה של אחיהם השכירים – שניהם בקושי גומרים את החודש

האם עצמאי הוא עשיר? בישראל 4,500 עצמאים המרוויחים 452 אלף שקל בחודש. על פי רמת הכנסה זו הם משוייכים למאיון העליון. אך בישראל יש כ-400 אלף עצמאים ולכן, לא ניתן לייחס לכלל המגזר עושר רק על סמך המאיון העליון שלו, המהווה פחות מ-1% מכלל העצמאים.

 

 

לא מעט "מומחים" נוטלים נתונים שונים מעורבבים יחדיו ומבלבלים את הציבור. מי שטוען כי רוב העצמאים עשירים טועה ומטעה - המציאות בשטח שונה בתכלית.

  

כפי שניתן לראות בבירור מדו"ח מינהל הכנסות המדינה, הנתונים לגבי עצמאים כוללים שתי קבוצות: עצמאים ומנהלי חברות, ושתי האוכלוסיות יחד מונות 425 אלף עובדים. בפועל, ניתוח מקורות שונים במדינת ישראל יצביע על כך כי מעשית קיימים בישראל כ-270-350 אלף עצמאים (כולל כאלו שמעסיקים עובדים) – תלוי בהגדרה.

 

אל תתבלבלו עם מנהלי החברות

המשמעות של "בלבול נתונים" הוא כי נתוני ההכנסה של העצמאים הם ערבוב של סוגים שונים של "עובדים" שאינם שכירים. לרבות מנהלי חברות בעלי שליטה שבינם לבין עצמאים אין כל קשר. אלו הם בעלי מניות שליטה בחברות שאינם מדווחים כשכירים ועל כן נכללים ב"עצמאים". כאשר מפרידים בין שתי הקבוצות (עצמאים ומנהלי חברות) הכנסות המדינה משתיהן כמעט זהות - מכאן ניתן להבין כי משקל מנהלי החברות במה שמזוהה עם "הכנסות עצמאים" הוא גבוה ביותר.

 

המסקנה המתבקשת היא כי ה"עושר" של העצמאים, לכאורה, נמצא בעיקר במנהלי החברות בעלי השליטה – ובהחלט יתכן כי אנשים אלו הכנסותיהם גדולות הרבה יותר מאלו של השכירים "הרגילים" ואף צמחו באופן מדהים בשנים האחרונות – אך בין זה לבין המצב הריאלי של העצמאים המרחק רב ביותר.

 

מי שיתעמק בעיסוקים של רבים מהמפגינים כיום לצדק חברתי יגלה כי רבים מהם הם עצמאים במקצועות חופשיים שונים (ולא מנהלי חברות בעלי שליטה). עצמאים אלו מסמנים את מצבו האמיתי של העצמאי הממוצע. נכון, גם בקרב העצמאים ישנם שכבות מבוססות ועשירות (בדיוק כמו בקרב השכירים), אך צריך לזכור כי בשעה שרוב השכירים מוגנים על ידי חוקי עבודה נוקשים, מדיניות פרו-עובדים של בתי המשפט ובמקרים רבים בהגנה של הסכמים קיבוציים וועדי עובדים מקומיים – אין זה המצב לגבי עצמאים.

 

מסתבר כי מצבם של מרבית העצמאים אינו שונה מזה של אחיהם השכירים – שניהם בקושי "גומרים את החודש", רובם גוררים אחריהם "אוברדראפט" בבנק כאשר לשכיר יש לפחות רשת הגנה סוציאלית שלעצמאי אין. באופן אבסורדי ובלתי נתפס הממשלה מכניסה ידה עמוק לכיסו של העצמאי שבחר בדרך של יזמות ועצמאות ורואה בו מעין "שותף" – אך לא כשזה נוגע להגנה סוציאלית.

 

נתוני מדד העוני והפערים החברתיים שפרסם המוסד לבטוח לאומי בנובמבר 2010 מצביעים על כך שאין הבדל משמעותי בתחולת העוני (אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני, מתוך האוכלוסייה הכללית) בין ראש משפחה שכיר (25.1%) לבין ראש משפחה עצמאי (24.2%). גם שיעורי הירידה בתחולת העוני בעקבות תשלומי העברה ומסים נוטים לכוון השכירים באופן בולט.

 

מכאן – העצמאים אינם עשירים. במקרה הטוב מעמדם שווה לשכירים, במקרה הגרוע פחות מהשכירים – אולם בלוויית קשיים רבים וחוסר רשתות הגנה ותמיכה.

 

הכותב הוא נשיא להב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל


פורסם לראשונה 21/08/2011 20:25

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים