פסטיבל הג'אז באילת: המוזיקה מעל הכל
הערב הראשון בפסטיבל ג'אז בים האדום הצליח להשכיח מהבאים את החום הכבד והאבטחה המסיבית עם הופעות מוצלחות של דניאל זמיר, יוני רכטר ו-Israel All Stars
תחת אבטחה מסיבית נפתחו אמש (ב') שערי נמל אילת בפני הבאים לפסטיבל ג'אז בים האדום. נוכחות האבטחה באה לידי ביטוי בעיקר בתור הארוך והמסודר באופן מפתיע שהשתרך בכניסה למתחם הנמל וגרם בהתאמה לעיכובים גם בפתיחת השערים למופעים עצמם. למרות החום הכבד, 39 מעלות כמו כלום, והיקף הקהל, כ-3,000 איש לדברי ההפקה, גילו הבאים סבלנות לא אופיינית לישראל באוגוסט, שהוכיחה את עצמה בסופו של ערב רווי הופעות, כמשתלמת.
- פסטיבל הג'אז: "דווקא מוכרחים להמשיך לנגן"
- ביטולים בפסטיבל הג'אז בעקבות האירועים
- ושינויים גם בפסטיבלים אחרים בדרום
זה התחיל בהתלבטות: באולם אחד הופיעו דניאל זמיר וניתאי הרשקוביץ ובאולם אחר Israel All Stars, הרכב מוזיקאים מרשים שרקח דני גוטפריד, "האיש שהפך את פסטיבל הג'אז למה שהוא", במיוחד לרגל חגיגות ה-25 לפסטיבל. במקום ששכח באופן כללי מאיפה בא, נוטה להשאיר מאחור את אבותיו המייסדים ומעדיף להתנער דרך קבע מעברו, יש משהו מרגש ברעיון המתבקש לאגד על במה אחת את בכירי סצנת הג'אז הישראלית. אלברט פיאמנטה, ממלו גייטנופולוס, ג'ס קורן, אהרלה קמינסקי ודני גוטפריד ג'ימג'מו על הבמה הפתוחה והוכיחו שבביזנס הזה השנים שעוברות פועלות לטובות העניין. בין סטנדרטים מסורתיים לג'אז אתני, ברור היה שעל הבמה נהנים לא פחות מאשר בקהל.
דילוג למופע של דניאל זמיר שהתקיים במקביל הבהיר שמי שלא הגיע מוקדם בכדי לתפוס מקום, ייאלץ לעמוד הרחק מאחור. המופע של זמיר, ששילב כמתבקש בין ג'אז למוזיקה יהודית, היה מלא עד אפס מקום בצעירים ובמבוגרים. זמיר הצליח כהרגלו לסחוף אחריו את קהל הבאים ולשחרר גם מהציניים ביותר את הגרוב. "שיר געגוע", שנעל את המופע המענג הזה, שלח את הקהל אל מתחם הפסטיבל עם חיוך גדול על השפתיים.
מי שחיפש אתנחתא קולינרית בין המופעים במתחם הפסטיבל, עלול היה להתאכזב הן מהמחירים הגבוהים (30 שקלים למשולש פיצה, 40 שקלים למגש קטן של סושי) והן מההיצע. אבל לא האוכל הוא שקבע את הטון אמש. המוזיקה שלשמה התכנסנו האפילה גם על אכזבות קטנות. רוברטו רודריגז והרכב ה-All Stars הקובני-יהודי שרקח סביבו, הקפיצו את היושבים על הרגליים. מי שלא אולץ לשבת בעל כורחו מפאת אנשי אבטחה לחוצים מדי שפוזרו בשטח, נהנה יותר מערב שכולו נשמה. בין השורשים הקובנים של רודריגז לשורשים היהודיים של מרבית הנגנים עמם חלק את הבמה, נדמה שהקהל קיבל שילוב מנצח של רוח וקצב
קצת לפני תחילתו של הג'אם סשן המסורתי של אמני הפסטיבל, שנמשך עד שעות הבוקר המוקדמות במלון "ים סוף" לא הרחק ממתחם הפסטיבל, נפתח בנמל אילת המופע "בתנועה מתמדת" של יוני רכטר. שם המופע, שמעיד במובנים רבים על תוכנו, מציג את פניה המורכבים ורבי הרבדים של המוזיקה של רכטר. ביחד עם מוזיקאים נפלאים כמו יוראי אורון (קונטרבס), אביב כהן (תופים וכלי הקשה) וחגי אמיר (סקסופון), מפליג רכטר אל מחוזות אחרים.
גם כשהוא חוזר אל השורשים או לאבני דרך מוכרות בקריירה שלו, כמו עיבוד מאלף לשיר "מה עושות האיילות בלילות", הוא צובע אותן בצבעים חדשים ומוכיח עד כמה רחב ועמוק הוא הכישרון. הוא יוצא מהמוכר כדי להפתיע וללכת
הלאה, וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש חדש ליצירות של אחרים בהן "שיר העמק" של דניאל סמבורסקי או טייק אוף מטורף על הפתיח של "סיפור הפרברים" מאת לנרד ברנשטיין. זה היה ללא ספק סיום מוצלח לערב פתיחה מבטיח.
המלצה להפקת הפסטיבל: בשל השינויים הרבים בתוכנייה שחלו בעקבות אירועי הימים האחרונים, כדאי היה לשקול להציב שילוט שיציג את לוח ההופעות העדכני לטובת הבאים בימים הקרובים.
