זאת אני, איה קרמרמן

"אף פעם לא הייתי 'המתחנגלת, חיית המסיבות והרכלנית' שאתם חושבים שהייתי, וגם איני החרדית החשוכה ששותה לכם מהכיס. תחשבו רגע לפני שאתם שולחים עוד טוקבק מזהם"

איה קרמרמןפורסם: 23.08.11 , 11:44

אחרי שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת, אלוהים נתן להם עונש שאנחנו משלמים עליו עד היום בריבית דריבית. אבל בנוסף לעונש האישי, שהותאם לכל אחד מהם, הם קיבלו כמה עונשים משותפים. אחד מהם היה להיות מכוסים ב"כותנות עור''. הם כתגובה, הם המציאו את ההוט-קוטור הראשון, עלי התאנה.

עוד בערוץ היהדות:

לחוזרים בתשובה יש שני עורות. עונש כפול. העור הראשון הוא העור החילוני - העור שבו נולדנו, גדלנו והתחנכנו. זה העור שמושך אותנו להישאר בשינה רוחנית, דוממים כמו אבן ולא זזים (אלא אם כן יש מסיבה טובה באומן - זו שבאוקראינה, לא ב-17). העור הזה הוא כל מה שלמדנו בילדות, אם במעשים ואם במילים - הערכים של הבית, של הטלוויזיה, של החבר'ה. הוא לא בהכרח רע, והוא שלנו. אבל לא היינו מגדלים עור חדש, אם היינו חיים בתוכו בשלום.

העור השני שלנו הוא עור התשובה. זה של ה"נעשה ונשמע". זהו עור השתיקה, הדבקות בעבודת המידות, והתפילות. זה עור שאנחנו מגדלים בעצמנו, בעבודה פנימית קשה, ומנסים להפוך אותו לשלנו, אפילו אם כרגע אנחנו לא מרגישים בו לגמרי בבית.

בין העורות

כל מחשבה, כל התלבטות וכל דיבור שלנו יוצאים מתוך שני העורות המנוגדים שעוטפים אותנו. האם להתפלל הבוקר? לא בא לי. בא לי לים. בביקיני. האם אני צועקת על בעלי כשהוא עושה משהו לא לרוחי? או האם אני שותקת כרחל אמנו? האם אני צריכה לשתוק כשמעליבים אותי? נראה לכם? הג'ורה שלי לא כזו טולרנטית...

בקיצור, פינג-פונג אינסופי בין שני העורות. פייר, זה מעייף.

כששואלים אותי שאלה, או כשאני צריכה להחליט החלטה, אין לי מושג מתוך איזה עור אענה. אבל אני משתדלת, בוחרת להשיל עוד פיסת עור ישנה ולגלות אחת חדשה, מתוקנת (נשמע כמו טיפול פילינג כימי אצל רונית רפאל).

יוצאת לעור (1)

גם אתם, הגולשים, מתייחסים לשני העורות שלי בטוקבקים שלכם. רובכם אהבתם את העור הקודם. טוב, בואו נאמר את האמת, ראיתם חלקים נרחבים ממנו.

אבל מה שהדהים אותי, זה את מי אהבתם, ואני מצטטת: "המתחנגלת, חיית המסיבות, הרכלנית, זו שעושה חצי מתל אביב בשירותים, ואחר כך מורידה איתם שורות קוק..."

אבל האיה הזו, שאתם כה ממליצים בחום שאני אחזור להיות, מעולם לא הייתה. בחיים לא התחנגלתי, אני עם בעלי מגיל 18. אני סולדת ותמיד סלדתי מסמים ומאנשים שהפכו את הסמים לדרך חיים. והמועדונים והמסיבות היו עבודה נטו. לא הייתי במועדון לילה מאז ההריון הראשון שלי.

בקיצור - טעיתם בכתובת. אף פעם לא הייתי מי שחשבתם או אהבתם.

יוצאת לעור (2)

ואלה שכתבו שאני חרדית-פרזיטית-חשוכה, גם לא כל-כך קולעים. אני בעלת תשובה, לא חרדית. ואני מודעת לחלוטין שגם החרדים יודעים שאני לא גירסא דינקותא.

אני חסרת זרם, אבל הבת של השם יתברך.

העולם היהודי, עתיק היומין, שממנו כל-כך סלדתי בעבר, היום אני רואה בו יופי, חברות והקשבה. כי למרות שזה מוסתר ממש טוב, יש שם אמת גדולה, קדושה וטהרה. ולשלושת האחרונות הנשמה שלי כוספת.

אני לא חיה על חשבונכם - בעלי עובד וגם אני עובדת, אבל בעיקר מגדלת את הילדים. הם לא מוזנחים ולא מגדלים האחד את השני בלי השגחה. אין להם נזלת כל החורף שמגיעה עד לסנטר, ואני לא עושה אותם כדי לקבל קצבת ילדים (יש עוד סטיגמה שכתבתם שצריך לנפץ? אה כן, רוב החרדים עובדים, ולא עליכם. לא כולם שותים לכם את הכיס עם קש)