חמישה ספרים בלשיים על הסכין
הסיפור הבלשי הוא תוצר מובהק של צורת החיים המודרנית והחרדות שהיא מעוררת בנו: האם יש מי שיודע שבפינת המטרופולין מתבצע פשע? דרור משעני על המתח שבספרים
לפני כמה שבועות קראתי בעיתון בריטי עוד כתבה על השתלטות ספרות המתח והבלשים על מדפי הספרים ברחבי העולם; וכמו תמיד, לא יכולתי שלא לחשוב למה אצלנו זה לא כך. הספרות הישראלית לא קלטה אף פעם באמת את הצורה הספרותית הנפוצה בספרות המערב.
ספרים נוספים על הסכין:
שמעון אדף על פרוזה שירית במיוחד
אילנה ברנשטיין על יחסי הורים-ילדים
ליאת תימור ונילי לנדסמן על פרידות אלגנטיות
מעט מדי בלשים טובים נכתבו בעברית ומעט מדי בלשים גדולים תורגמו. יש לכך סיבות אחדות, העיקרית שבהן היא שהספרות העברית צמחה והתפתחה בתוך המעשה הלאומי, והמחשבה הלאומית ואילו הסיפור הבלשי הוא צורה ספרותית לא-לאומית. לרוב הוא לא שואל את עצמו שאלות על שייכות וזהות לאומית, אלא שאלות הקשורות לציות אזרחי ולפיקוח בחברה אזרחית.
מדוע נעשו סיפורי בלשים ומותחנים לצורת סיפור פופולרית כל כך (גם בקולנוע ובטלוויזיה)? צריך לחפש את הסיבות במקום וברגע שבהם הכול התחיל. יש אמנם מי שטוען ש"אדיפוס המלך" הוא טקסט בלשי ושסיפורי מתח אפשר למצוא גם במקרא, אבל לסיפור הבלשי כדפוס ספרותי ייחודי, עם מאפיינים צורניים וצורות ייחודיות של הפצה וצריכה, יש מקום ורגע של הולדת: זה קרה באמצע המאה התשע-עשרה, בערי המערב העצומות המתרחבות ללא הרף, ערי ההמון (לונדון, פריז, ניו יורק).
הסיפור הבלשי הוא תוצר מובהק של צורת החיים המודרנית והחרדות שהיא מעוררת בנו: האם יש מי שמשגיח על ההמון בכרך הבולע-כל? האם יש מי שיודע שבפינה נסתרת של המטרופולין מתבצע עכשיו פשע?
אני אוהב סיפורי בלשים מן הסיבות האלה אבל מעוד הרבה סיבות אחרות. למשל מכיוון שזוהי צורה המוקדשת לתיאור של אדם בעבודתו וגם במובן זה היא הצורה הספרותית המודרנית ביותר; ומכיוון שזהו ז'אנר שבו נכתבות אותן דמויות על פני שנים ארוכות. ארתור קונן דויל החל לכתוב את שרלוק הולמס ב-1887 וסיים ב-1927.
הרומן הראשון שבו מופיע ז'ול מגרה פורסם ב-1931 ואת האחרון פירסם ז'ורז' סימנון ב-1972. כך, לעתים על פני יותר ארבעים שנה ויותר, חיות הדמויות הללו חיים שלמים - הן מתחילות את דרכן ונכשלות ומצליחות, חוות משברים ומתגברות או לא מתגברות ושוקעות בזיקנה. מעט יצירות מצליחות לרשום כך חיים שלמים. למי שעוד לא נשבה בקסם הבלשי, אני ממליץ להתחיל ביצירות הבאות:
"המכתב הגנוב ואחרים", מאת אדגר אלן פו
אם ובתה נמצאות שחוטות בדירתן ברחוב מורג בפריז. הדלת נעולה מבפנים, החלונות מוגפים. פריז נסערת, לאיש אין מושג מה אירע בחדר הסגור. גם לא למשטרה. ואז מופיע אוגוסט דופין. גאון תמהוני, אציל שירד מנכסיו, אולי אחרי התמוטטות נפשית. הבלש הראשון. כל דמויות הבלשים נבראו מצלעו וכל סיפורי הבלשים נוצרו בצלמו של "הרציחות ברחוב מורג", שפורסם לפני 170 שנה, ב-1841, והוא עדיין מסיפורי הבלשים העמוקים, המזעזעים והמפתיעים ביותר.
"קטע מתוך אנליזה של היסטריה", מאת זיגמונד פרויד
נערה צעירה סובלת מהפרעות גופניות שמקורן אינו ברור וממחשבות אובדניות. אף רופא לא מצליח לטפל בה. ואז מביא אותה אביה לטיפול אצל זיגמונד פרויד. השנה היא 1900 - הסיפור הבלשי נעשה בשנים הללו פופולרי יותר ויותר. תיאור המקרה של פרויד מ-1905 לא היה נכתב - בוודאי לא היה נכתב כפי שנכתב, אלמלא נכתבו לפניו סיפוריו של פו, אלמלא הכיר והעריך פרויד את שרלוק הולמס. הוא אמנם לא נכתב כטקסט בלשי אבל הוא בהחלט צריך להיקרא כאחד הרגעים המרתקים בתולדות הז'אנר.
"מותה של בל", מאת ז'ורז' סימנון
בביתם של ספנסר אשבי ואשתו, בעיירה קטנה בארה"ב, נמצאה גופתה של בל, נערה צעירה שהתארחה אצלם. אשבי נהפך לחשוד העיקרי. המשטרה שבה וחוקרת אותו, שכנים וחברים מתרחקים ממנו, בבית הספר שבו הוא מועסק כמורה מבקשים הורים להשעותו מעבודתו. אבל האם הוא אכן רוצח? לסימנון יש הרבה יצירות גדולות, ואני מעדיף בדרך כלל את הרומנים בסדרת המפקח מגרה, אבל הנובלה "מותה של בל", בתרגום של קנז, היא משיאי הפרוזה שלו.
"האיש ההפוך", מאת פרד ורגאס
החקירות של ז'אן-בטיסט אדמסברג, השוטר הכי נמוך בצרפת, מתחילות בצורה המוזרה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. למשל, בכמה זוגות נעליים משומשות שנמצאות ברחוב לונדוני ובתוכן כפות רגליים יחפות. "האיש ההפוך", הרומן הראשון בסדרה, מתחיל ברצח של כבשים בכפר בדרום צרפת ובשמועות על אדם-זאב ששחט אותן. רוב הרומנים הבלשיים נוטים כיום אל הריאליסטי והפסיכולוגי ואילו פרד ורגאס כותבת מתח אחר, אקסצנטרי, מתכתבת עם דופין ועם הולמס, ולא מפסיקה להפתיע.
"הכלבים בריגה", מאת הנינג מנקל
על כריכת הספר נכתב כי הנינג מנקל הוא "סופר המתח הטוב בעולם". וזה כנראה נכון.
הספרים היפים ביותר בסדרה שגיבורה הוא המפקח ממשטרת ישטאד, קורט וואלאנדר, לא תורגמו עדיין לעברית אבל גם "הכלבים בריגה" הוא יצירה גדולה, איטית, פיוטית, מלנכולית, וכמו רבות מיצירותיו של מנקל, פוליטית מאוד.
ספרו של דרור משעני, "תיק נעדר", ראה אור בימים אלה בהוצאת כתר; תיק נעדר הוא הרומן הראשון שלו והראשון בסדרת החקירות של אברהם אברהם.
לפנייה לכתב/ת 
