לוח, גיר ותעלות מי גשמים - בי"ס אקולוגי בסיאטל

סוף כל סוף הגעתי לסיור בבי"ס האקולוגי ברטצ'י ביום ובשעה המיועדים, מחויבת להחלטה לא לפספס אף סנטימטר מהחוויה. בניין מזכירות ביה"ס צנוע למדי ונראה רגיל לגמרי. שום גג ירוק לא בצבץ מעל וקרוב לוודאי שהייתי מפספסת את המקום לולא אותיות מפורזלות גדולות, ששובצו על קדמת הבניין והבהירו שהגעתי.

קבוצת סטודנטים נלהבים מאחת המכללות בעיר, גראנג'ים במיוחד, התקהלו בכניסה ועל דש חולצותיהם העליזות סטייל שנות ה-60, הוצמדה מדבקה עם שם. הצטרפתי בלי מדבקה ובשקט עמדנו כולם, ממתינים בקוצר רוח למזכירת ביה"ס המחוייטת, שתפתח בפנינו את השער לגן העדן המקומי.

כשהשערים נפתחו, כולנו הובלנו לבניין המדעים החדש שנחשב לגולת הכותרת בתחום הבנייה הירוקה. המבנה כולל שני חדרים, מעבדה, חדרי שירותים ומין חממה מקורה עם קיר מלא בצמחים. בתוך אחת הכיתות בצבצו ראשיהם של כ-20 ילדים בני 6 או 7, שלפני כל אחד מהם היה פתוח לרווחה לפטופ של אפל לבן ונוצץ. איזה יופי. חשבתי. מחשב לכל ילד. כמה יפה שבית הספר דואג ל"תלבושת אחידה" בין כתליו. פשוט כולם שייכים לעשירון העליון וזהו.

חצר בית הספר(צילום: טלי שני)

נציגה עם תג "מנהלת אדמניסטרטיבית" הציגה את עצמה ונתנה סקירה כללית משובצת פניני שיווק על שגרת היום הייחודית של התלמידים. כחלק מהטמעת חשיבות רעיון שימור וטיפוח הסביבה, החליטו בברטצ'י על יום בשבוע בו הילדים יביאו מהבית ארוחת צהריים שאינה מלווה בתוצרי פסולת כמו שקיות ניילון, ניירות, כלים חד פעמיים וכדומה.

בנוסף, הורי התלמידים יזמו יום בשבוע בו הם וילדיהם נעזרים באמצעי תחבורה אחר מאשר המכונית המשפחתית כדי להגיע לבית הספר וחזרה, כמו אופניים, הליכה, אוטובוס או תורנויות להסעה משותפת של כמה ילדים. מיזם נוסף הגה את "הצוות הירוק" המורכב ממורים, הורים ותלמידים שנפגשים בקביעות ודנים בדרכים חדשות לקדם פעילויות לשימור הסביבה במסגרת הלימודים. בזה לא הייתי עומדת, הרהרתי, כמה שעות הורים דרושות לכל המיזמים האלה? האם כל היום נשכון בין כתלי בית הספר?

ממלכה אקולוגית

ואז הגיע המדריך. נאה עם חיוך נוצץ, ציינתי לעצמי, וגם אדריכל. טוב, עכשיו אני קשובה. הוצאתי דפים ועט, מוכנה להרצאה. נראה שלא הימרתי נכון בחלק של שיעורי הבית, כי הסקירה החלה בדיוק בחלק בו אני פיהקתי את דרכי אל חלומות ירוקים.

תוך דקות הסתבר לי שבמו רגליי אני דורכת בתוך מה שסומן ההישג המרשים ביותר של בית ברטצ'י בשנים האחרונות. כמוסד חינוכי מוביל בגידול וטיפוח קהילה בעלת מודעות גבוהה לשימור הסביבה, החליטה ההנהלה כי בית הספר יהיה חלוץ אזורי בתחום הבנייה האקולוגית.

בשנת 2009 הוצגה בפני ההנהלה הזדמנות נדירה להיות אחד הגופים הבודדים באזור סיאטל שיקחו חלק ב-Living Building Challenge - אתגר הבניין החי, שנוסח על ידי המוסד הבינלאומי שהוקם עבורו. זיעה של התרגשות איימה לבקוע את נקבוביות עורי. בזמן שישנתי פספסתי את הפואנטה. בלי להתכונן במיוחד, התמזל מזלי לדרוך במיזם הבנייה הראשון מסוגו במדינת וושינגטון, שנבנה לפי התקן המחמיר ביותר שקיים היום בתחום הבנייה הירוקה. 

מי הגשמים זורמים בתעלות ‏ (צילום: טלי שני)

1

2

3

4

5

ב-ILBI - International Living Building Institute, טוענים כי הבנייה הירוקה הפכה במהלך 20 השנים האחרונות לאחת המגמות המתקדמות ביותר בענף. אך בהשוואה לשיעור השינוי הנדרש כדי למנוע השפעות שליליות בהקשר של אתגרים סביבתיים גלובליים, ההתקדמות היתה קטנה ובסופו של יום, כל סוגי המערכות האקולוגיות על פני כדור הארץ נמצאות בשחיקה שהולכת וגוברת.

אמות המידה של ה-Living Building הן המתקדמות ביותר כיום בעולם לבנייה אקולוגית. הן מספקות מסגרת עבודה בעיצוב, בנייה ומערכת יחסים בין בני אדם לכלל האספקטים בסביבה הבנויה. בנוסף לעמידה בסטנדרטים מחמירים בתהליך הבנייה, המבנה המושלם נדרש להוכיח במשך 12 חודשים את יכולתו העצמאית לייצר, לשמר ולשחזר 100% מהאנרגיה והמשאבים הנדרשים לתפעולו הרציף, מבלי לגרוע, לשנות או לעצב מחדש את פני הסביבה בו הוא ממוקם. רק אז הוא מוכר רשמית כ-Living Building. עד היום, רק שלושה פרוייקטים הוכרו כ-Living Building על ידי ה-ILBI. שניים בארה"ב ואחד בקנדה. אחרים, כמו ברטצ'י, נמצאים עדיין בשלב ההוכחה.

מתי מספיקים ללמוד ספרות?

בשעה הבאה הובלנו דרך החללים השונים ונחשפנו למערכות הפועלות בסירקולציה מופתית ומאפשרות לבניין החדש לספק את כל צרכי האנרגיה, מים ופינוי פסולת באופן עצמאי ללא תמיכה במערכות חיצוניות.

מי הגשמים הנקלטים דרך "גג ירוק" ונאגרים בבורות מיוחדים, הם נקודת ההתחלה במחזוריות. המים משמשים להשקיית הגינה, שטיפת ידיים ומי שירותים. המים המשומשים שידועים בשם "מים אפורים", מוזרמים דרך קיר ירוק בגובה ארבעה מטרים, מלא בצמחיה שמסננת בתהליך טבעי את המים מחלקיקי לכלוך ומאפשרת לעשות בהם שימוש חוזר.

הרצפה במעבדה נפערה לפנינו דרך זכוכית אקרילית (פרספקס), שחשפה תעלה ארוכה מצופה חלוקי נחל, המובילה עד לחצר האחורית אל תוך גינת הירק.

המזכירה הפדגוגית מיד התנדבה להסביר כי הילדים לא רק לומדים על תהליכים ומערכות בתיאוריה, אלא חווים זאת בשגרת יומם כאשר מי הגשמים זורמים דרך התעלות ברצפת הכיתה, או כאשר הם עוקבים אחר צגים דיגיטליים המראים על רמת צריכה לעומת שימוש באנרגיה ומוודאים כי ביצועיו של הבניין עומדים בקריטריונים שהציב התקן. מתי הם מספיקים ללמוד הסטוריה וספרות עם כל המדידות האלה?

מי הגשמים זורמים דרך תעלות ברצפה השקופה(צילום: טלי שני)

חומרי בנייה ממוחזרים

עקבתי מהורהרת אחרי שיירת הסטודנטים העליזה לחדר השירותים, שם הוצגה לנו מערכת טיהור ביולוגית שהופכת את השפכים לקומפוסט ומונעת את הזרמתם לצנרת ביוב העיר.

משמעות הטיפול בפסולת ומי גשמים באופן עצמאי היא חיסכון בקרקע, תשתית, אנרגיה וכימיקלים הנדרשים בכדי להזרים מים דרך ברזים ולטפל במי שופכין, רחצה וכביסה. החלטתי לנסות את השירותים על רטוב, וגיליתי חוויה דומה לזו שבשחקים: הורדת מים מפעילה וואקום כמו בשירותי מטוס, השואב את הפסולת בליווי רעש אימתני.

ואקום - כמו במטוסים. השירותים בבי"ס(צילום: טלי שני)

שבתי בתחושת ורטיגו קלה אל הקבוצה, שהקשיבה בריתוק למדריך שתיאר את נפלאות הפנלים הסולריים המספקים 100% מהחשמל להפעלת המבנה. כדי ששימוש במערכת חימום וקירור יהיה מינימלי, בתכנון האדריכלי דאגו שהחללים ינצלו מקסימום שעות של אור טבעי ושהחלונות המבודדים בתוספת תריסים מיוחדים ישמרו על טמפרטורה קבועה.  

לקינוח, סיפר האדריכל אנקדוטה על חומרי הבנייה - צבע הקירות, רצפות, משטחי עבודה, חלונות ורהיטים, יוצרו ברובם מחומרים ממוזרים במפעלים באזור סיאטל, מתוך כוונה להקטין את פליטת המזהמים לסביבה על ידי קיצור זמן שינוע החומרים לאתר.

יצאתי אל הרחוב מוצפת מחשבות. מכוניות עברו במהירות, משאירות אחריהן ענן פחמי ארוך שעטף אותי במציאות קצת פחות ירוקה. אמנם עוד רחוק היום בו הלב המפעם בבניין מאחוריי יהפוך לנחלת הכלל, אך עדיין נפלא להיווכח בזרעי תודעה לעתיד שכזה, המבשילים מסביבנו כבר עכשיו.