החגיגה מתחילה: הליגה הספרדית חוזרת
התגעגעתם? לאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו וכל השמות הגדולים חוזרים למגרש אחרי השביתה, והאוהדים כבר לא יכולים לחכות. פשוט, איך להסביר את זה - בספרד, החיים הם כדורגל. על האהבה לדשא, הקרב בין בארסה וריאל והקבוצה הכי ישראלית - מאיורקה
כמעט כל פינה בעולם מחולקת בצורה הבאה: יש את החיים, ויש את הכדורגל. אבל בספרד העניינים נראים קצת אחרת: החיים הם הכדורגל.
עוד ב-ynet ספורט:
כשאתה חי בספרד, אין לך ברירה. אתה מיישר קו עם הדשא ועובר לחיות לפי שעון של 90 דקות. על לוח השנה מסומנים משחקי הכדורגל לצד החשובים שבחגי האומה, ממש כאילו היו ימי החופשה של הילדים מבית הספר.
אצלנו לא קובעים פגישה, חוג, ארוחת ערב, יציאה, לפני שבודקים את לוח המשחקים של בארסה. כמו שפיקוח נפש דוחה שבת, כך משחק של קבוצת הבית דוחה כל תוכנית אחרת. ולא רק זה, הוא גם משתלט על שיחות הסלון, אורח קבוע סביב שולחן האוכל המשפחתי וקובע את מדד הגאות והשפל של בני המשפחה, כולל הילדות הקטנות. סוג של תרמומטר שמספר לנו איך אנחנו מרגישים היום – האם אנחנו באופוריה או עם הפרצוף ברצפה.
זה לא רק חיידק, אלא גשר בין ההווה להיסטוריה, בין זרים גמורים באוטובוס שלא מכירים זה את זה, בין סבים לנכדים, בין נשים וגברים, בין העיתונים לקוראים שלהם, בין רוכלים לקונים, בין תיירים למקומיים. קחו מהספרדים את הקאווה ואת הטאפאס, את פיקאסו ואת גאודי, רק אל תיגעו להם בכדורגל.
ושלא תעזו לערבב בין המחוזות. אלה, מן הסתם, אוחזים כל אחד במועדון משלו, כמו מאמינים אדוקים שלא יחליפו את מדי התפילה שלהם. כך הפכה ברצלונה לסמל הזהות הקטלאנית, אוסאסונה לסמל הבדלנות הבאסקית וריאל מדריד מוסיפה מצדה שמן למדורת הלאומנות.
מי שחוגגים על כל קרנבל הכדורגל הזה הם כלי התקשורת, שנתלים במשחקים של הקבוצות השונות כדי לאוורר את הכותרות המעיקות ועוכרות השלווה סביב המשבר הכלכלי שמסרב לעזוב. כמה נעים לשכוח מהאבטלה הגועשת ולהתרכז בביצועים.
עד כדי כך התקשורת הספרדית מכורה לסם הכדורגל, שיש אפילו כאלה שמאשימים אותה ב"גזענות ספורטיבית", בטענה ש-95 אחוז מסקירות הספורט מוקדשות לענף הכדורגל על חשבון ענפי ספורט אחרים. אך זה לא מפתיע במדינה המרכזת את מסי, רונאלדו, צ'אבי, אינייסטה וקאקה. מי שרוצה למכור עיתונים ולהחזיק באוויר מהדורת חדשות יודע איזו סחורה הוא צריך לספק להמונים.
אבל מה עושים כאשר הפגרה בעיצומה, הקיץ בשיאו ורמת הסיקור דועכת ויורדת לחצי התורן? בספרד קוראים לזה "בצורת כדורגל", ויש לתקופה הזו בשנה השפעה ניכרת על הלך הרוח של האזרחים. בצורת הכדורגל מתורגמת לבצורת רגשית, מין חסך מעיק בלב, ומי שלא עלה בידו לצאת לחופשת הקיץ המסורתית, מתגלגל בעיר משועמם וחסר מעש, כמו בקבוק "ריוחה" שנלגם את הטיפה האחרונה.
אבל למרות הפרידה הזמנית הקשה, יש להודות כי בקיץ הזה הפגרה דווקא הגיעה בזמן. אחרי ארבעת הקלאסיקו הרצופים שסיכמו את העונה הקודמת נזקקו הספרדים לקצת בטן-גב. אפילו הקרדיולוגים הצביעו על חודש יוני כתקופה הנידונה למתח גבוה והזהירו מאירועי לב.
והנה היא חוזרת, בעיכוב קל בגלל השביתה, ושני הקלאסיקו בסופר קופה רק הגדילו את התיאבון עם שילוב של כדורגל גדול והרבה אמוציות שלא תועלו בכיוון חיובי. הברים כבר מוכנים, הטלוויזיות מחודדות, ורק צריך להתחיל לבעוט.
ההתחמשות של בארסה וריאל
לא ניתן היה להסיק הרבה לגבי מאבק האליפות בין ברצלונה וריאל מדריד ממה שקרה בסופר קופה. בזהירות רבה אפשר לומר שריאל עשתה זינוק משמעותי בכל הנוגע להתמודדות עם היריבה הגדולה, אבל שני דברים עומדים בדרכה - העובדה שלמרות השיפור, ברצלונה הצליחה לסחוט תיקו בברנבאו ולנצח בגומלין, וזיכרון העונה שעברה, בה הנפילות לא הגיע רק מול בארסה.
ברצלונה רק הפכה את הסגל המדהים שלה לחזק עוד יותר. בוז'אן קרקיץ' נטש לרומא, אבל זה לא ממש משפיע ברגע שלמי שהגיע במקומו קוראים אלכסיס סאנצ'ס. רק כדי ללכת צעד אחד רחוק יותר, גם ססק פברגאס הצטרף ונותן לפפ גווארדיולה אפשרויות בלתי נגמרות.
למרות התוספות האלה (זו תוספת? זו עוד מנה עיקרית!), החוזק של ברצלונה ממשיך לעמוד בניגוד מוחלט לנקודת התורפה של ריאל - הקבוצתיות וההמשכיות בסגל. שחקני החיזוק של בארסה מצטרפים לשיטה, ריאל הולכת על שמות גדולים ולא מצליחה ליצור שילוב וכימיה.
בעיה נוספת של ריאל היא החוד. לא לעולם חוסן, ואי אפשר לסמוך על כך שכריסטיאנו רונאלדו יבקיע שוב באזור ה-50 פלוס. בסגל יש שני חלוצים נפלאים, קרים בנזמה וגונסאלו היגוואין, ואחריהם המבול. חוסה קאייחון שהגיע מאספניול לא נראה כמו מישהו שיכול לתת להם תחרות אמיתית. נורי שאהין, חמיט אלטינטופ, פאביו קואנטראו - הכל טוב ויפה, הסגל התחזק, אבל ריאל עוד לא שיכנעה שהיא יכולה לקחת אליפות.
מלאגה היא השם הבולט של הקיץ. הכסף הגדול של המשקיעים מקטאר הביא למהפכה, והמאמן מנואל פלגריני קיבל את רוד ואן ניסטלרוי, סנטי קסורלה, ז'רמי טולאלאן, יוריס מתאיסן, מרטין דמיקליס, חואקין, נאצ'ו מונריאל, סרחיו סאנצ'ס, חאבי טורס ודייגו בואונאנוטה כדי לטוס למעלה. אליפות היא לא דבר אפשרי, אבל מלאגה תחלום, ובעצם למה לא, על כרטיס לליגת האלופות.
ולנסיה תהיה כרגיל למעלה, בלי חואן מאטה ובתוספת סרחיו קנאלס שהושאל מריאל מדריד ודני פארחו מחטאפה. אתלטיקו מדריד צריכה להתרגל לעזיבה של אחת מחוליות החוד הטובות ביבשת בשנים האחרונות, סרחיו אגוארו שעזב למנצ'סטר סיטי ודייגו פורלאן שנמכר לאינטר. בינתיים היא התחזקה ברדאמל פלקאו וארדה טוראן המוכשרים והרעבים, וזה יעשה לה רק טוב.
ויאריאל וסביליה, חברות קבועות בצמרת, לא עש צעדים דרסטיים לשפר את מצבן, וצריכות להתחיל לחשוב רחוק יותר מאשר השגת כרטיס לליגה האירופית או תפיסה ממוזלת של המקום הרביעי. מבין העולות החדשות, בטיס ערוכה בצורה הטובה ביותר, לגרנדה וראיו וייקאנו יהיה קשה לשרוד.
חמד ואוואט מחפשים הישרדות עם מאיורקה
בעונה שעברה ניצלה מאיורקה מירידה ממש ברגע האחרון. קבוצתו של דודו אוואט סיימה במקום ה-17 ונשארה בליגה הראשונה רק בזכות הפסדה של לה קורוניה, 2:0 בבית לוולנסיה במחזור הנעילה. המועדון סבל אשתקד מבעיות כלכליות, שמנעו ממנו להשתתף בליגה האירופית.
גם לקראת העונה הקרובה אין לקבוצה יומרות מרחיקות לכת, והשאיפה הגדולה היחידה שלה היא להישאר בליגה. המצב הכלכלי השתפר במקצת והשחקנים קיבלו משכורות בזמן, אבל משאבים רבים אין למועדון וירידת ליגה עלולה להביא לקיצו.
התקציב של מאיורקה הוא בין 28 ל-30 מיליון אירו, כאשר מחציתו מתשלומים המגיעים תמורת זכויות שידור בטלוויזיה. אם מאיורקה תרד ליגה היא תפסיד חצי מההכנסות האלה ותתקשה מאוד לעמוד בהוצאות שלה, ומשום כך שמים את הדגש בקבוצה על מאבקי ההישרדות.
שחקנים בעלי שם גדול לא חיזקו את הסגל, אבל הנציגות הישראלית גדלה. חלוץ מכבי חיפה בעונה שעברה, תומר חמד, ישתף פעולה עם דודו אוואט ומקווה לבצע פריצת דרך באחת הליגות הטובות בעולם. חמד הציג משחק הקרבה בתקופת ההכנה והשקיע המון, אבל גם ספג ביקורת ב"דיאריו דה מאיורקה": "הוא מתקשה להבקיע שערים, ברור שהוא משחק בגלל שאין חלוץ אחר ושהכדורגל הישראלי פחות איכותי מהספרדי".
למרות הדברים שנכתבו, במועדון הביעו שביעות רצון מהרכש הישראלי, אשר בועט הרבה לשער ומסתמן כמי שאמור לעזור לפתור את בעיית כיבוש השערים ממנה סבלה מאיורקה אשתקד. המאמן מיכאל לאודרופ אמר: "אני לא מצפה שחמד יבקיע 12-13 שערים בעונה הראשונה שלו בספרד. אי אפשר להשאיר אותו לבד ואנחנו צריכים להביא חלוץ נוסף".
חוץ מחמד, צירפה הקבוצה הקיץ שחקנים נוספים שהגיעו בחינם - המגן השמאלי האורוגוואי פאבלו קאסרס מטיגרה הארגנטינית (החליף את אנריקה קנאלס שעבר לגרנדה ואיוזה דיאס שננד ללה קורוניה) והמגן הימני (מסוגל לשחק גם כקשר) ההולנדי ג'יאני זוויברלון מווסט ברומיץ' (אשתקד הושאל לאיפסוויץ'). הבלם צ'יקו פלורס הושאל מגנואה, בעוד השוער חואן קלאטיוד הגיע מהרקולס שירדה לליגה השנייה וישמש כמחליפו של דודו אוואט, במקום חרמן לוקס שעזב ללה קורוניה.
אוואט נחשב לדמות נערצת באיים הבלארים, למרות התקופה הלא טובה ממנה סבל לקראת סיום עונת אשתקד. ההצלות שלו עזרו למועדון לא מעט בעבר ולקראת העונה הקרובה הוא נחשב לאחת מדמויות המפתח.
הרכש היחיד תמורתו שילמה ההנהלה כסף הוא שחקן הכנף אלחנדרו אלפארו,
שסביליה קיבלה עבורו 700,000 אירו. הקשר ההולנדי/קנדי ג'ונתן דה גוזמן, שהציג יכולת טובה בעונה שעברה, צפוי לעבור לוויאריאל תמורת 8 מיליון, אחרי שעלתה לליגת האלופות. לאודרופ התייחס לנושא: "אם הוא רוצה לעבור לשם והקבוצה יכולה לשלם את סעיף השחרור שלו אז לא ניתן לעשות שום דבר".
למרות שהדברים לא נראים משכנעים והציפיות לא בשמיים, לאודרופ פיזר אופטימיות: "אנחנו יותר טובים מאשר בעונה שעברה, שחקני הרכש מתאקלמים היטב ואני רואה יותר אורות מאשר צללים".
- השתתפו בהכנת הכתבה: תומר גנור ויאיר קטן
לפנייה לכתב/ת 
