"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", במלים אלו פותחת פרשתנו, הנקראת "פרשת ראה". כידוע, התורה תורגמה לשפה הארמית על ידי שניים מחכמי ישראל, אונקלוס ויונתן בן עוזיאל. כל אחד מהם תרגם את התורה באופן דומה אך שונה. אחד המקומות בהם ניכר ההבדל בין התרגום של אונקלוס לתרגומו של יונתן בן עוזיאל, הוא בפסוק זה, הפותח את פרשתנו.

בעוד שאונקלוס מתרגם את המלה "קללה" כפשוטה – "ולוטין", מתרגם יונתן בן עוזיאל "וחילופה", דהיינו ברכה וההיפך שלה, היא הקללה. את התרגום המילולי של קללה הוא אינו מציין.

את הסיבה להבדל שבין התרגומים ניתן להסביר בצורה פשוטה. אונקלוס מתרגם מילולית ובן עוזיאל מעדיף לשנות את הלשון ללשון נקיה יותר, פחות שלילית. אך האמת היא, שהבדל זה טומן בחובו עומק מיוחד, שילמד את כולנו הוראה נפלאה:

בעוד שתרגום אונקלוס הוא פשטני ומילולי, הרי שתרגום יונתן הוא יותר מדרשי ומכיל תכנים. ולכן, אונקלוס מתרגם כפשוטו בצורה מילולית את המילה קללה. אך יונתן בן עוזיאל לא ישתמש בכך מהר כל-כך, כי לפי שיטתו מתעוררת שאלה: האם ייתכן שהקדוש-ברוך-הוא נותן חס-ושלום קללות?! והרי נאמר במפורש "מפי עליון לא תצא הרעות"?

ולכן מעדיף יונתן בן עוזיאל לתרגם לא כפשוטו, ובכך להסביר וללמד אותנו: הקדוש-ברוך-הוא נותן רק ברכה. אך הדבר תלוי בנו אם גם אנו נקבל זאת בתור ברכה או שחס-ושלום נחליף זאת להיפך הברכה.

נוכל להמשיל זאת לאדם שמוזגים לו כוס יין. אם יקבל זאת עם הכלים המתאימים הרי אז תהיה זו ברכה, אך אם לא יהיה לו כלי מתאים, זה רק ילכלך ויגרום נזק. כך גם בנושא האמור: השם משפיע לנו שפע רב. אך אם חס-ושלום אנו לא לוקחים את זה בכלים הרוחניים המתאימים, שהם ענייני התורה והמצוות (ואצל כל אחד זה לפי מדרגתו ומצבו) זה יכול להגיע חס-ושלום בצורה שלילית.

אולם גם אז צריך לדעת שבכל לא-טוב חבוי וטמון טוב-נסתר, כי, כאמור, כל מה שהשם נותן לנו זה ברכות. וכשנסתכל בצורה כזו, אכן נזכה בסופו של דבר לראות בצורה גלויה את הטוב שהיה נסתר עד עתה.

התורה היא נצחית ובלתי משתנה. אך לתורה ישנם גם פירושים שונים "ואלו ואלו דברי אלוקים חיים" – כלומר כל הפירושים הם אמת. מוסבר, שהפירושים השונים לתורה, שניתנו במשך ההיסטוריה על ידי צדיקי הדורות, הם כולם נכונים, רק שנאמרו בזמן הנכון – בהתאם למצב הדור ההוא. וכן בענייננו: היו תקופות שברכת השם הייתה נסתרת ועם ישראל סבל סבל-רב. אך ברור שתקופתנו היא תקופה מבורכת גם בגלוי וזאת למרות שעדיין יש צרות בעולם, אך הם הרבה פחות ממה שהיה בעבר.

ולפי זה, כשקוראים בפרשתנו את הפסוק, "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", שמים דגש בעיקר על הברכה. כי זה העיקר עכשיו בזמננו זה. היו תקופות שכאשר המנהיגים היו מעוררים את הציבור לקיום מצוות, הם היו מדברים על הטוב והכדאיות שבקיום מצוות, וגם להיפך חס-ושלום, אם לא נקיימם. אך מורי החסידות הורו את הדרך לעודד ליהדות על-ידי ברכות.

כל האמור מתחזק יותר בדורנו זה, שבו הרבי מליובאוויטש הדריך אותנו לעזור, לעודד ולמסור לאנשי דורנו שהיום אנו בתקופה שבה יתקיים החלק הראשון של הפסוק ''ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה'' בכל המצטרך, ובקרוב ברכת הגאולה. אל הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, הגיע חסיד להתברך בבן. הרבי אמר אחר-כך למקורביו שהוא לא מצא אפשרות לספק להם את מבוקשם. אך בסופו של דבר, בזכות אמונת הצדיקים שהייתה להם, הם זכו לברכה. גם אנו, על ידי אמונה וביטחון נזכה לכל הברכות.

שבת שלום.