איך השמנתי מלאכול רק "דיאט"
בפעם הראשונה הוא הוריד 50 ק"ג, אבל התורנויות בבית החולים וחוסר היכולת "לסתום את הפה" גרמו לחלק נכבד מהם לשוב מחדש. עכשיו, הד"ר שלנו שוב בדיאטה והוא משתף אתכם במאבק היומיומי בקלוריות. המטרה: 15 ק"ג פחות. טור חדש
תמיד הרגילו אותי למחשבה שעצם היותי מתפרס על פני 193 ס"מ תסתיר מעט את הירכיים המתחככות זו בזו, את הכרס המשתפלת, את הטאיירים המרפדים אותה היטב ואת הסנטר המשולש. ממש כפי שהייתי משוכנע ששחור הוא הצבע שיאזן את העיוותים המרפדים את גופי, לפחות עד שימציאו גוון כהה יותר.
איך הם עשו את זה?
ראם בן ה-17 עבר קיצור קיבה כדי להתגייס לשייטת
עד שיום אחד, כש-50 ק"ג עודפים בתוכי, פורסמו תמונות מחגיגות שנערכו ב-ynet. עד אז הקפדתי שלא להציץ במראה ליותר ממספר שניות, וודאי שלא להרשות לאיש לצלם אותי. התמונות פוזרו ברשת עד מהרה ואני נחרדתי. מתוכן בלט איש עם מראה מרשמלו מעוות, גדל מימדים וכבד משקל, שטורף מכל הבא ליד בלי חשבון.
זה כאב. לא חלפה דקה ונרשמתי, לראשונה בחיי, לחדר כושר. סתמתי את הפה, זרקתי את כל הג'אנק ודברי המתיקה הרבים שפוצצו את המקרר והחלטתי לצאת לדרך חדשה. בהמשך עוד אעבור תעתועים, עליות ומורדות, וכמה החלפות של מלתחות עד לאותו רגע מאושר במסיבת המחזור לפני כמה שנים, כשרבים לא ניגשו אליי פשוט משום שלא זיהו אותי. זה היה בשבילי הסימן שהמשקל לא באמת משקר.
בזכות התורנויות עליתי 15 ק"ג
אך מאז חלפו להן השנים והקילוגרמים החלו לחזור, לאט לאט אבל באדיקות. יש לי הרבה תרוצים, כשהתירוץ הגדול מכולם היו אותן תורנויות עליהן אתם קוראים חדשות לבקרים, אלו שנמשכות 26 שעות ויותר ברציפות ומשבשות את השעון הביולוגי (הן מעבירות אותך למוד קבוע של ג'טלג תמידי).
באותם ימים ביליתי את רוב זמני כשאני עצבני, עייף ומיואש מהכל. אותן תורנויות איומות גם שיבשו אצלי כל נסיון לשמור על המשקל. כרופא אתה פשוט נרדם - גם בעמידה. פשוט אין כוח: לא לחדר כושר, לא לבריכה, וגם לא לספירת הקלוריות שהפכה מזמן למנגנון אוטומט באחת האונות המוחיות.
ההפתעה הגדולה התרחשה רק לפני חודש: סוף סוף גמרתי אומר בלבי לגשת לדיאטנית ולבחון היכן טעיתי. הרי הזלילות הגדולות שלי הן עדיין של פריכיות אורז בטעם ברביקיו, אני עדיין נגעל ממאכלים מטוגנים או שמנים, מרבה לאכול סושי ופירות ולמעשה כל מוצר במקרר שאינו עולה על 5% שומן. גם השתייה הממותקת היא תמיד דיאטטית. אז מה פה השתבש ואיך זה שעליתי 15 ק"ג במשקל?
כן, גם מדיאט משמינים
הבירור היה קצר מאוד. התשובה: כן, גם מדיאט משמינים. הכמויות שאכלתי היו עצומות. היה לי "שלשול" בפה ופשוט לא סתמתי אותו לרגע. גם הפעילות האירובית היתה מועטה והתוצאה הייתה אחת: עלייה מטאורית במשקל. כן, כן – מדיאט. החל מעשרות המסטיקים שלעסתי ביום, דרך חבילות של פריכיות, פלח אבטיח עב כרס השווה לשלוש מנות פרי לפחות, צלחת גדושה בהר פסטה ועליו פסגה אדומה של רוטב בולונז. כל אלה אמנם אינם עתירי שומן או כולסטרול, אך מכילים מאות ואלפי קלוריות, והם שהביאו להשמנה הדרגתית, יציבה, עיקשת ומתסכלת. כי מה לעשות, המנטאליות הזו של "תפוס ככל יכולתך כי מחר נמות" לא נכונה ברמת המולקולה וגם לא ברמה הגלובלית. היא פשוט מנפחת.
את הצעד הראשון כבר עשיתי. קבעתי לעצמי יעד: 15 ק"ג צריכים לרדת בתוך מספר חודשים. גם אשף דיאטות שכמותי יודע שהדרך לא פשוטה. הפיתויים, הרעב, הבטן המקרקרת, אימוני הכושר המפרכים והאנרגיה המחשבתית הכרוכה בכל ביס. אך הבעיה העיקרית היא הפה הגדול הזה שלי, שמשמש לא רק לדיבור. כי מתחת לשכבות השומן שהצטברו עליי יש לי בפנים ממלכה שחורה וחמימה שאני מת לבקר בה כבר מזמן.
בשבועות הקרובים תוכלו להצטרף אליי במאבק המחודש בקלוריות ובשומן. שיהיה לי, ולכם, בהצלחה.
שלושה דברים שעשו לי את הדיאטה השבוע:
1. נגמלתי א': לאחר שנים של התמכרות קשה וענוגה אני כבר לא פותח את
הבוקר עם דגני בוקר, שהקשר בינם לבין בריאות קלוש ביותר. מאות קלוריות עתירות בסוכר נחסכו לטובת ארוחה קלה, בריאה וזריזה רגע לפני שאני טס למרפאת הילדים.
2. נגמלתי ב': זה הפך למאסט – חייב לאכול מול הטלוויזיה. בסוף זו נהייתה התמכרות הפוכה: הטלוויזיה פתוחה? אני חייב לאכול. אז נגמלתי. מינוס אלפי קלוריות בשבוע.
3. נגמלתי ג': כן, גם אני רופא עייף תשוש ומותש שנהג לפקוח את עיניו בעזרת כמה כוסות טובות של קפה הפוך עם מלא קצף והררים של סוכרזית. אבל כל כוס כזו הפגיזה אותי בעשרות קלוריות. עברתי לכוס אחת בודדת, עם חלב דל שומן. ומה עם העייפות? על כך עוד תקראו כאן בהמשך.
לפנייה לכתב/ת 
