פרשת שבוע כלכלית: למי אסור לקחת שוחד?

פרשת "שופטים" נפתחת בפסוק הבא: "שופטים ושוטרים תִתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נֹתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נֹתן לך" (דברים ט"ז י"ח-כ').

פרשות שבוע קודמות:

• פרשת שבוע כלכלית: ההמון לא תמיד צודק
• רוצים לקיים מצוות צדקה? תנו הלוואה - לא כסף
• פרשת השבוע: "ולא תתאוה בית רעך"
  

את מרבית הציוויים בתורה הקב"ה נותן למשה רבינו - והוא מוסרם לעם. כאן הכתוב מבקש מכל איש בישראל, ברמה האישית, למנות שופטים ושוטרים, כלומר הציווי אינו על ההנהגה בלבד. הדרישה הכתובה בלשון יחיד מלמדת אותנו, כי אומנם היראה מהשוטר והציות לחוק חשובים, אך עלינו לקבוע לעצמנו את הגבולות. כל אחד הוא השוטר של עצמו. המוסר העצמי-פנימי חשוב.

גם בהמשך הפסוקים הציווי הוא בלשון יחיד: "לא תטה", "לא תקח שוחד" וכדומה. במבט ראשון נראה, שהציווי הוא לשוטרים ולשופטים, אבל הכתוב מציין כי החובה היא על כל אחד ואחד. יש כאן אמירה מאוד משמעותית גם להיום. אנו רואים, כי בתחומים רבים נפרצו הגבולות, לכן חובה עלינו לקחת אחריות רבה יותר למעשינו.

האמנה החברתית

בפרשת שופטים מצווה אותנו התורה: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך... רק לא ירבה לו סוסים ... לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו ..." (דברים י"ז, ט"ז-כ').

הבסיס לקיום תקין של המדינה הוא יצירת הנהגה ומנגנוני שלטון. באין ריבון לא יעזרו לעם השופטים והשוטרים והוא יחדל מלהתקיים.

הפילוסוף הבריטי תומאס הובס (1588-1679) בספרו "הלוויתן" מדבר על "האמנה החברתית". לטענתו, ללא ריבון ושליט נגיע למלחמת הכל בכל. כדי למנוע את האנרכיה האדם מבין כי עליו למנות ריבון, שלמעשה, מבטל את כל זכויותיו של האדם, למעט הזכות לחיות. הריבון הוא שקובע מהו צדק ומהו טוב ורע.

תלמידו של הובס, ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) בספרו "ממשל של נציגים" מונה את התנאים המאפשרים ממשל על ידי המלך הריבון, שממנה את נציגיו. מיל מעמיד תנאים, שיאפשרו לריבון לשלוט. הוא מונה שלושה תנאים: שבני העם יסכימו לקבל את הריבון; שבני העם יסכימו ויוכלו לעשות את הנדרש מהם ושבני העם יסכימו ויוכלו למלא את החובות ואת התפקידים שהריבון מטיל עליהם.

לפי הפילוסופים, המלך הוא ריבון על, והעם מתבטל לעומתו. זכותו היחידה של העם היא הזכות להישאר בחיים. למעשה המלך הוא כל יכול, והעם חסר זכויות לחלוטין. לעומת זאת, פרשת שופטים מבהירה, כי על המלך בישראל לדאוג לעמו. התורה מצווה עליו "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל". רק אז ישלים את כהונת מלכותו "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (י"ז כ').

והרמב"ם (הלכות מלכים ב' ו') מפרש: "כדרך שחולק לו למלך הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו כך ציווהו להיות לבו בקרבו שפל... שנאמר 'לבלתי רום לבבו מאחיו' ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם ...".

גם במלחמה "האדם עץ השדה"

המשך הפרשה עוסק בכללי ההתנהגות בעת מלחמה. בחרתי לעסוק דווקא בנושאים הקשורים לשמירת הסביבה. כידוע, המלחמה היא דבר המשחית את הנפש. לעתים אין לנו ברירה ועלינו לצאת למלחמה על מנת להגן על עצמינו. הפרשה מלמדת אותנו שלפני המלחמה יש לבוא ולנסות לפתור את הסכסוך בדרכי שלום "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה שלום" (דברים כ',י').

"כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דברים כ' , י"ט). בזמן מלחמה הפחד והאנדרלמוסיה עלולים לטשטש את הרגש ואת ההיגיון ולשתק את המחשבה. התורה מצווה עלינו לשמור על ערכי הטבע גם תוך כדי מלחמה. אין צורך לגדוע את כל העצים ולבצע חישוף, שאין בו צורך הגנתי או מלחמתי.

השמירה על הצומח ועל החי אין לה רק משמעות סמלית. אסור שהיא תהיה חשובה רק לאלו הקוראים לעצמם "ירוקים". השמירה על הטבע תורמת להשגת משמעות בחיים ולשמירה על נפש האדם.

המשורר נתן זך כתב: "כי האדם עץ השדה, כמו האדם גם העץ צומח, כמו העץ האדם נגדע...". האם באמת ניתן להבין שהאדם הוא כמו עץ? מהכתוב מפורש ההיפך. המילה "כי" במשמעותה כאן היא מילת ניגוד. האדם אינו כמו עץ השדה. רש"י במקום מפרש "שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך, להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו?".

גם כאן, כמו בראשית הפרשה, הציווי הוא בלשון יחיד "לא תשחית". האחריות היא אישית, עלינו לתת דוגמה אישית לילדינו ולשמור על התנהגות נאותה.

מתי אלפר, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ויועץ שיווקי