נגד IHH, וגם נגד ישראל: 9 מסקנות דו"ח המשט
דו"ח פאלמר מביע תהיות על "הטבע האמיתי" של מארגני המשט לעזה, מבקר את אופן השתלטות לוחמי השייטת על המרמרה ולא מנקה גם את טורקיה. המסקנות, מא' ועד ט'
יותר ממאה עמודים של דו"ח צומצמו לתשע מסקנות עיקריות. דו"ח ועדת פאלמר על המשט לעזה, שנחשף אמש (יום ה') בניו-יורק טיימס, הניב תשע מסקנות, שמסכמות למעשה את הסיפור כולו. הביקורת מוטחת הן בישראל והן בטורקיה, אך עיקר האש המילולית מכוונת ל-IHH. ואלו המסקנות:
לקריאת הדו"ח המלא של ועדת פאלמר - לחצו כאן
המשט שלא נגמר - כתבות אחרונות:
- הפשיטה בדו"ח המשט: "ירי בגב, וללא הבחנה"
- פאלמר הכשיר את הסגר: "אין הוכחה לנזק הומניטרי
- דו"ח המשט נחשף: "על ישראל לשלם פיצויים"
- זועבי נגד פאלמר: הייתי משתתפת במשט שוב
- טורקיה וההתנצלות: ליברמן לוחץ, ברק רוצה זמן
1. אירועי ה-31 במאי 2010 לא היו צריכם לקרות כפי שקרו, ומאמצים נרחבים צריכים להיעשות על מנת למנוע מקרים כאלה בעתיד.
2. העיקרון הבסיסי של חופש תנועה בים נתון למספר חריגים יוצאים מן הכלל לפי החוק הבינלאומי. ישראל עומדת בפני איום אמיתי לביטחונה מקבוצות מיליטנטיות בעזה. המצור הימי נאכף כצעד ביטחון לגיטימי שנועד למנוע כניסת נשק לעזה דרך הים, ואכיפתו מתואמת עם דרישות החוק הבינלאומי.
3. המשט הוא יוזמה שאינה ממשלתית.
4. "למרות שלאנשים יש זכות להביע את דעותיהם הפוליטיות, המשט פעל באופן חסר זהירות בנסיון לשבור את המצור הימי. למרבית המשתתפים במשט לא היו כוונות אלימות, אבל קיימת סדרת שאלות רציניות על הניהול, הטבע האמיתי והמטרות של מארגני המשט, ובמיוחד ה-IHH. הפעילויות של המשט הביאו עימן באופן שאינו מחויב המציאות את הפוטנציאל להסלמה.
5. התקרית ותוצאותיה לא היו ביוזמת ישראל או טורקיה. שתי המדינות נקטו בצעדים בניסיון למנוע פגיעה בחיי אדם, ובשלום וביטחון הבינלאומי. פקידים טורקים אף פנו למארגני המשט וניסו לשכנע אותם לשנות את המסלול במידת הצורך, על מנת למנוע התנגשות עם כוחות ישראלים. עם זאת, ניתן יכול להיעשות יותר על מנת להזהיר את משתתפי המשט על הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים, ולהניא אותם ממעשיהם.
6. החלטת ישראל לעלות על כלי השיט עם כוח כה משמעותי, במרחק רב מאוד מאזור הסגר, וללא אזהרה סופית רגע לפני העלייה, היתה מוגזמת ולא הגיונית. ראשית היה צריך לנקוט באפשרויות שאינן אלימות. בפרט, היה צריך להעביר אזהרה ברורה על הכוונה לעלות על כלי השיט והיה צורך בהפגנת כוח-מעכב בשביל למנוע את העימות שהתפתח. שנית, ישראל היתה צריך להעריך מחדש את האפשרויות העומדות בפניה, כאשר החלה ההתנגדות הראשונית עם העלייה למרמרה.
7. אנשי צה"ל עמדו בפני התנגדות משמעותית, מאורגנת ואלימה מצד קבוצת נוסעים שעלו למרמרה, התנגדות שדרשה מהם להשתמש בכוח למטרות הגנה עצמית. שלושה חיילים נחטפו, זכו ליחס קשה, והיו בסכנה. מספר חיילים נוספים נפצעו.
8. לא ניתן לקבל את אובדן החיים והפציעות שהיו התוצאה של השימוש בכוח על ידי הכוחות הישראלים בזמן ההשתלטות. הפאנל לא קיבל הסברים המניחים את הדעת מצד ישראל לאובדן חיים של תשעה אנשים. עדויות משפטיות מראות כי מרבית המתים נורו מספר פעמים, כולל בגבם או מטווח קרוב, ולממצאים אלה החומר שהוצג על ידי ישראל לא סיפק תשובות הולמות".
9. אחרי סיום ההשתלטות, הרשויות הישראליות נהגו בצורה שאינה הולמת כלפי נוסעים, עד לשלב גירושם. הללו כללו פגיעות גופניות, הטרדות והפחדות, החרמה לא מוצדקת של חפצים ושלילת סיוע קונסולרי בזמן.
לפנייה לכתב/ת 
