חשיפה: תוכנית ל-0 הרוגים בתאונות דרכים

חשיפה: המדינה רוצה 0 הרוגים בתאונות דרכים תוך 30 שנה. צוות מקצועי שמינה שר התחבורה, ישראל כץ, ומגבש בימים אלה תוכנית בטיחות רב-שנתית חדשה, לשנים 2011 עד 2020, צפוי להמליץ כי המדינה תאמץ חזון "אפס הרוגים" בתאונות. טיוטה של המלצות הצוות, שהגיעה לידי ynet, גם קובעת יעדים ברורים לשיפור הבטיחות והפחתת מספר ההרוגים בעשור הקרוב. למשל, ירידה במספר ההרוגים מכ-400 אשתקד, ל-270 עד 2020.

התוכנית שמגבש כעת הצוות של שיינין, מהווה למעשה המשך לתוכנית רב-שנתית שגיבשה ועדה בראשותו שפעלה ב-2005. התוכנית החדשה מתבססת על שבעה אמצעים עיקריים לשיפור רמת הבטיחות בישראל:

1. אכיפה: הגדלת כוח האכיפה המשטרתי (למשל, מספר ניידות ושוטרים), קביעת יעדי אכיפה ברורים לעבירות חמורות (למשל, שכרות), והפעלת אמצעים טכנולוגיים (למשל, מערך האכיפה האלקטרונית לעבירות מהירות).
2. ענישה: קידום חקיקה שתחמיר את הענישה נגד עבירות המוגדות "מסכנות חיים", וטיפול בבעיית העומס בבתי המשפט לתעבורה.
3. הסברה: הרחבת הפעילות ההסברתית שמבצעת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, למשל באמצעות כלי התקשורת או פעילות-שטח.
4. חינוך: הכנסת מקצוע "תורת הנהיגה" למבחן בגרות בכיתה י', באמצעות משרד החינוך.
5. תשתיות עירוניות: שיפור תשתית הכבישים ברשויות המקומיות באמצעות תקציבי הרשות לבטיחות, שגם תפקח על הביצוע.
6. תשתיות בינעירוניות: המשך ההשקעה בשיפור כבישים בינעירוניים, טיפול ב"מוקדי סיכון" והתקנת תשתית "סלחנית", במסגרת התוכניות הרב-שנתיות של החברה הלאומית לדרכים (מע"צ החדשה).
7. כלי רכב: עדכון התקנים של כלי רכב פרטיים ומסחריים בהתאם לנהוג באירופה, הצערת צי כלי הרכב - למשל באמצעות עידוד "גריטה", ועידוד התקנת אמצעי בטיחות מתקדמים באמצעות הטבות-מס.
   

ערכים חברתיים ויהודיים

• התנהגות אנושית: עבירות תנועה, הסחת-דעת, שיקול מוטעה, עייפות, הכשרה לקויה - כל אלה נמנים עם ההתנהגויות של נהגים, הולכי רגל או רוכבים, שעלולות לגרום לתאונות.
  

• תשתיות לקויות: מפגעים מסוכנים בכבישים עירוניים ובינעירוניים ("מוקדי סיכון"), וגם תכנון לא-סלחני - למשל שוליים צרים, שדה ראייה מוגבל, וחוסר התייחסות למשתמשי דרך פגיעים, כמו רוכבי אופנועים.
• טכנולוגיית כלי רכב לקויה: היעדר ציוד בטיחות, כמו בקרת יציבות אלקטרונית, שנובע בין השאר מגיל הרכב הממוצע בישראל - כ-7 שנים.
  

בנוסף, התוכנית תקבע יעדים לשיפור הבטיחות של "אוכלוסיות פגיעות" - משתמשי דרך שזוהו על-ידי הרשות לבטיחות כבעלי סיכון גבוה, כמו למשל הולכי רגל, רוכבי דו-גלגלי, ילדים, קשישים ונהגים חדשים. עם זאת, בצוות אומרים כי גם באוכלוסיות אלה, מקור הבעיה הוא אחד משלושת הגורמים העיקריים לתאונות, ולכן יש לטפל בהן באמצעות אחד או יותר מהאמצעים שקובעת התוכנית - למשל, הגברת אכיפה, שיפור תשתיות והסברה ממוקדת.

מה קרה מאז 2005?

היעדים עליהם ממליץ כעת הצוות של שיינין להפחתת מספר ההרוגים בתאונות, מגיעים בתקופה שבה דווקא נרשמת עלייה במספר ההרוגים. ב-2009 אמנם נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר מאז החל מעקב שיטתי, אך מאז תחילת 2010 חלה הרעה ברורה, שמתבטאת בחריגה מהיעדים שקבעה הוועדה הקודמת של שייינין, ב-2005. אותה ועדה קבעה כי מדי שנה יירד מספר ההרוגים ב-6%, אך ב-2010 עלה מספרם בקרוב ל-10%. גם השנה נמשכת מגמת ההרעה, ומספר ההרוגים גבוה משהיה בתקופה המקבילה אשתקד.

ראוי גם לציין כי חלק משמעותי ממסקנות הוועדה הקודמת של שיינין, שאושרו בממשלה ב-2005, לא יושמו בסופו של דבר. כך למשל, המלצות הוועדה בעניין סמכות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ותקציבה, זכו להתעלמות כמעט מוחלטת: הוועדה המליצה להעניק לרשות עצמאות מלאה וסמכות לבקר את הגופים העוסקים בבטיחות. בפועל, הרשות הוקמה כגוף חלש וללא סמכויות אמיתיות, ועל כך העידו בעבר ראשי הרשות ומומחי בטיחות רבים. גם תקציב הרשות, שאמור היה לעמוד על 550 מיליון שקל בשנה, קוצץ כמה פעמים בעבר.