לבית הלבן דרוש מנהיג
בין אנקרה לקהיר, איבדה ארה"ב את השפעתה. אסטרטגיית הפיוס של אובמה נחלה כישלון ונתפשת בעולם הערבי כאות חולשה. וכאשר ארה"ב נתפשת כחלשה, גם ישראל נחלשת
באפריל 2009, במהלך ביקורו הרשמי הראשון בחו"ל, נשא הנשיא אובמה נאום היסטורי לפני הפרלמנט הטורקי באנקרה. חודשיים לאחר מכן הוא נשא נאום דומה באוניברסיטה של קהיר. הביקורים והנאומים בישרו על תפנית חדה באסטרטגיה האמריקנית. אובמה הבטיח להחליף עוצמה צבאית בעוצמה רכה ובדיפלומטיה, להביא לפיוס עם העולם הערבי והמוסלמי, לנהל מו"מ יעיל עם אויבים ולחזק את מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון. למרבה האירוניה, התהפוכות שהתרחשו לאחרונה באנקרה ובקהיר מעידות על כישלון מוחלט של תוכניתו. שתי אבני היסוד של האסטרטגיה שלו התמוטטו.
ארה"ב ראתה בטורקיה דגם של של דמוקרטיה איסלאמית מתונה ופרו-מערבית הראויה לחיקוי ולאימוץ במדינות ערב האוטוריטריות. אובמה ראה בטורקיה גם שדה מבטיח לאסטרטרגיה החדשה שלו שעשתה אבחנה ברורה בין האיסלאם הקיצוני, כמו זה של אל-קאעידה, שבו יש לנהל מלחמת חורמה, לבין האיסלאם המתון, כמו הטורקי, שאיתו יש לשתף פעולה. מצרים של מובארק נראתה אז כאי של יציבות משטרית, מעצמה אזורית מתונה, פרו-אמריקנית ושוחרת שלום.
עוד בערוץ הדעות :
- המצרים החדשים מצנזרים את קולות השלום / מיכאל ברק
- נשארתי במאהל / תמר קוטלר, ממקימות מאהל חיפה
- חולה על העבודה שלי, ומתפטר / ד"ר גבי הרן, מתמחה בגינקולוגיה
- לקראת מלחמה קרה בין ישראל לטורקיה
/ ענת לפידות-פירילה
משטר מובארק התמוטט בין היתר בשל תקיעת הסכין של אובמה בגבו. במקומו קם משטר מעבר צבאי, המגלה חולשה רבה ופועל בעיקר על-פי דרישות הרחוב הקיצוניות. במצרים שוררת אנרכיה שאיפשרה את מתקפת הטרור בגבול ישראל ואת ההתקפות על שגרירות ישראל בקהיר. סביר להניח שהבחירות הקרבות יעצימו במידה רבה את השפעת האחים האיסלאמיים הקיצוניים על ענייני הפנים והחוץ.
הסכם השלום בין ישראל לבין מצרים, שהושג בסיוע דרמטי של הדיפלומטיה האמריקנית, עומד בסכנה. ארה"ב, שמעניקה סיוע שנתי של כמיליארד וחצי דולר למצרים, עומדת חסרת אונים. התקווה לכינון משטר דמוקרטי יציב התנדפה ובמקומה מנסה ארה"ב לצמצם נזקים על-ידי שיתוף פעולה עם האחים המוסלמים. שיתוף פעולה שכזה נידון מראש לכישלון.
גם ב-1979, לפני עליית חומייני לשלטון באיראן, חשבו בתמימותם אנשי הנשיא דאז, ג'ימי קארטר, שאם יסייעו להפלת משטר השאה וינהלו מו"מ עם אנשי חומייני, הם יוכלו להגן על האינטרסים האמריקניים. התוצאות ההפוכות של המדיניות ההזויה הזו ידועות אבל כנראה שמעצבי המדיניות הנוכחיים בוושינגטון לא למדו דבר מנסיונם המר.
המודל הטורקי קורס
בשנה האחרונה הפכה טורקיה יותר איסלאמית, פחות דמוקרטית, יותר תוקפנית ופחות משתפת פעולה עם ארה"ב. המודל הדמוקרטי הטורקי נעשה מפוקפק למדי. ארדואן הפר בשיטתיות את זכויות האזרח הבסיסיות. הוא אסר עיתונאים שלא מוצאים חן בעיניו, מינה רק שופטים שנאמנים למפלגתו ולתורתו, הדיח ואסר קציני צבא שחשד בנאמנותם. הוא מתנהג באזור כבריון שכונתי אלים. דרדור היחסים עם ישראל, התמיכה בגורמים איסלאמיים קיצוניים והאיומים על שימוש בכוח מציבים אותו בעימות עם האינטרסים של המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט.
בניגוד לתפישת אובמה, המשטר הטורקי מייצג כיום סכנה ממשית משום שהוא עלול לשמש דוגמה רעה למשטרים איסלאמיים, שעלולים לקום על חורבות הישנים. למרות כל זאת, בוושינגטון עדיין רואים את ארדואן כגורם איסלאמי מתון שאפשר לשתף איתו פעולה.
אסטרטגיית הפיוס של אובמה נתפשה בעולם הערבי והמוסלמי כאות של חולשה שאותה יש לנצל. המלחמות הכושלות שלא נגמרות באפגניסטן ובעירק, בצירוף המשבר הכלכלי העמוק, חיזקו באזור את התחושה שארה"ב נמצאת בירידה ושהשפעתה מוגבלת. המדיניות התזזיתית כלפי ההתקוממויות הוסיפו עוד נדבך של אי אמון.
לקראת "חורף לאומני איסלאמי"
בין אנקרה לקהיר, איבדה הדיפלומטיה האמריקנית את השפעתה. אובמה לא הצליח לבלום את המירוץ האיראני לרכישת נשק גרעיני; הוא לא הצליח להביא את הפלסטינים לשולחן המו"מ ועדיין לא הצליח לסכל את כוונתם להשיג החלטה באו"ם המכירה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, והוא לא הצליח להשיג פשרה בין טורקיה לישראל על בסיס דו"ח פאלמר על המשט לעזה. אם בוושינגטון היה מנהיג חזק ונחוש, ספק רב אם ארדואן היה מרשה לעצמו לדרדר את היחסים עם ישראל ולאיים עליה, וספק אם אבו מאזן היה מרשה לעצמו לצפצף על ארה"ב ולעקוף את דרך המו"מ באמצעות האו"ם.
אין להתרשם יתר על המידה מהלחץ האמריקני על ממשלת מצרים לחלץ את המאבטחים הישראלים מהשגרירות בקהיר ומהביקורת על איומי ארדואן לשלוח אוניות קרב לליווי משטים עתידיים לעזה. ארה"ב חזקה ומרתיעה לא היתה נזקקת בכלל להתערבות שכזאת ואין בה כדי להעיד על נחישות ומנהיגות שעדיין חסרות מאוד בבית הלבן.
לנוכח חולשתה של הדיפלומטיה האמריקנית, אין להתפלא שיש גורמים כמו איראן וטורקיה שרוצים למלא את הריק, לרשת את ארה"ב ולהפוך למעצמות בעלות השפעה גלובלית. כל הסימנים מצביעים על כך שלפני שיהיה במזרח התיכון "אביב עמים ערבי", צפוי כאן "חורף לאומני איסלאמי", שאינו מבשר טובות לארה"ב, למערב וגם לישראל. כשארה"ב חזקה - גם בנות בריתה, כמו ישראל, נתפשות כחזקות, וכשהיא נתפשת כחלשה, גם בנות בריתה נחלשות. ייתכן שנשיא חדש בארה"ב, שעשוי להיבחר בעוד כשנה, יחזיר את ארה"ב לעוצמתה הקודמת. בכל מקרה, בזמן הקרוב תצטרך ישראל להתמודד לבדה עם אתגרים קשים מול דעת קהל ערבית ובינלאומית עוינת.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב, ראש בית הספר לתקשורת וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
