הכי סטלן בשיעור, הכי סטלן בהפסקה

כשהייתי ילד אמרו לי לנצור את התקופה הזאת. זה הזמן היפה ביותר בחייך, הסבירו לי. לעולם לא תיהנה כמו שאתה נהנה היום. בולשיט: בתור ילד הייתי סחי כל הזמן. אפשר למות משעמום. אני חושב שהילדים של היום כבר הבינו את זה, כי הם לא סחים אף פעם. תאמינו לי, זה בדוק. אני גר מעל דרך המשי של הנוער בגבעתיים. כדי להגיע מהפיצוצייה לגינה הציבורית מוכרחים לעבור מתחת לבית שלי. בימי הרומאים היו מקימים בבניין שלי מבצר לגביית מיסים.

נערים עושים רעש מעצבן אפילו כשהם לא שותים, אבל הדציבלים שהם מייצרים כשהם שותים יכולים להעיר מישהו שהלך לישון שיכור, וגם זה בדוק. כשהם ממש מתפרעים אני שוקל לרדת ולהעיר להם, אבל בסוף אני תמיד נרגע. הרי גם אנחנו היינו פעם צעירים, וחלקנו הסתובבו עם סכין קפיצית.

ידוע שכל דור בתורו אומר על הנוער שהוא מחורבן. אני מבטיח לכם שנחמיה רבין חשב על יצחק שהוא דרעק (אם אתה במקרה בן נוער, יצחק רבין היה ראש הממשלה של מדינת ישראל). לכן אני משתדל לא להתרגש יותר מדי כשבטיול לילה עם הכלב ניגש אלי ילד בן 15 ושואל אם אני יכול לקנות לו וודקה. גם אנחנו, אני מזכיר לעצמי, היינו שותים מדי פעם בתיכון. אבל אפילו זה גורם לי להרגיש שמצב הנוער של היום הוא בכי חרבנה: לנו לפחות היתה היכולת הבסיסית להשיג לעצמנו את הוודקה. גם לא היינו מסטולים כל הזמן. אני זוכר במפורש שמדי פעם היינו לוקחים הפסקה בשביל להעתיק שיעורים.

(איור: איתמר דאובה)

אתם חושבים שאני צוחק, אבל אני מבין שהיום אפילו את זה לא יודעים לעשות כמו שצריך. בדיוק שמעתי עכשיו בגלי צה"ל שתלמיד תיכון השתמש בסמארטפון שלו כדי לאתר באינטרנט את התשובות לבחינת המתכונת הארצית בלשון; משרד החינוך השתמש בנוסח של בחינה ישנה, והבחור מצא אותה בזמן אמת באתר של המשרד. המורה שבדקה את הבחינה שלו התמוגגה בתחילה מרמת הידע, אבל חשדה התעורר כשהגיעה למה שכתב בתשובה 4א': "התלמיד יציין בתשובתו את".

מהסיפור הזה אפשר ללמוד שהנוער שלנו מסטול על בסיס קבוע. טוב, לפחות החופש הגדול נגמר והחארות הקטנים חוזרים לבית הספר. ובעצם, אולי בדיוק בגלל זה הם מתמסטלים? הרי לא פשוט להיות תלמיד היום. כשאנחנו גדלנו היו זורקים עליך שקית מים, שוברים לך ביצה על הראש, בועטים לך בביצים, מגלחים את שערות הערווה החדשות שלך, מטיחים בך שולחן בית ספר, מורידים לך כאפה ומפשילים לך את המכנסיים מול כל התיכון. ככה צריך להתבגר, בשקט. אבל היום? כל אחד שמגלח למישהו את השערות בביצים מצלם את זה ומנציח ביוטיוב עד שלמגולח יהיו נכדים.

האינטרנט מניח המון משקל על הכתפיים של הנוער שלנו, ואלה כתפיים מאוד שבריריות, כי שאחותך תעשה משהו בשיעור התעמלות. לדוגמה, חפשו ביוטיוב "צחוקים בכיתה". אתם יודעים מה תקבלו? כמה סרטונים די מצחיקים, האמת. אבל זה לא בסדר. בייחוד לא "הנינג'ות מכות שנית".

אין דבר שבן נוער לא יעשה אם הוא יחשוב שזה מצחיק. הטבח בקולומביין? התחיל בתור גאג. אנחנו למשל גדלנו בתקופה של "מורה טוב, מורה לחיים", אז היינו מרססים על הבית של המחנכת "מורה טוב, מורה בלי חיים". בגלל זה קצת מוזר לי לשמוע שמערכת החינוך התדרדרה: הרי כבר כשהייתי ילד היא היתה מחורבנת. זאת מערכת שגידלה אנשים מבוגרים שנדחפים מול מצלמה. כמה מטומטם צריך להיות בשביל להידחף מול כל מצלמה שמופיעה באזור שלך? טוב, אני אשאל בהזדמנות את שי גולדן.

לא רק מערכת החינוך הממלכתית סובלת: גם התקציב של החינוך המיוחד נחתך. עובדה, אני רואה יותר ויותר אהבלים. רבים מהם בערוץ 24.

המצב בחינוך החרדי לא משפר את התמונה הכללית. הנה רשימת מקצועות שנלמדים שם: מקרא, משנה, גמרא, צניעות, חסידות. והנה רשימה של כאלה שלא: מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, אנגלית, חברה, חינוך מיני, אזרחות. בימינו, מפגש בין ילד חילוני וילד חרדי בטח נשמע ככה: "תביא לי כסף, שאני לא אדקור אותך בכבד".

"מה זה כבד?".

החרדים טוענים שהבעיה של החינוך החילוני היא לא תקציבים או כוח אדם, אלא שדינו להיכשל. לראיה הם מצביעים על כך שיותר עבריינים התחנכו בחינוך החילוני. אני לא בטוח לגבי זה, אבל אני בטוח שהרבה יותר חרדים התחנכו בחינוך החרדי. בכלל, אם אתם שואלים אותי, הכישלון הכי גדול של החינוך החרדי טמון בכך שהוא הופך אותך לחרדי.

ואולי הבעיה במערכת החינוך היא שפשוט לא עושים שם מספיק הכללות. אני זוכר שכשאני גדלתי היו סתם מטומטמים; היום יש דיסלקטים, בעלי הפרעת קשב וריכוז או לוקים בעייפות כרונית. אני לא אומר שאלה הפרעות מומצאות, אלא רק שהאבחנות האלה מגדירות פחות או יותר את כל מי שהכרתי בתיכון. נערים, מטבעם, הם יצורים מבולבלים, לא מרוכזים וישנוניים. וזה עוד כשהם לא מסטולים.