שוברים שורות

התבקשנו לראיין זה את זה, אבל מאיפה להתחיל? רוב זמן השיחות זה ממילא מרגיש לנו פחות כמו גילוי ויותר כמו עריות. התבקשנו לדבר על הגיל שלנו, הילדים שלנו, הכתיבה, אבל זה לא פשוט כשכל מה ששקד באמת רוצה לדעת זה מה גורם לספקטור להתלבש כמו דוגמגישה בערוץ הילדים־המפותחים (ספקטור בתגובה: "אין לי טעם"), וכל מה שספקטור רוצה זה לדעת מתי כל זה ייגמר ותגיע המונית שתיקח אותה לאולפנים.

ובכל זאת, ספקטור נכנסת השנה לתחנה הקריטית - יומולדת 40, ושקד כבר היה בתחנה הזו, ומאז הוא מסרב לנקוב בגילו המדויק. "אתה הגבר הראשון שהכרתי שמסתיר את הגיל שלו", ספקטור אומרת. "כל המהות שלך מאוד גברית־סטרייטית כזו, ואז יש לך פתאום מן קטע של זא־זא גאבור. למה?"

"כי הגיל שלי מפחיד אותי, זה למה", הוא עונה. "מפחיד נורא. תמיד הייתי מבוגר בשנה מהמחזור שלי, כי נשארתי בגן שנתיים - ואני חי בתחושה שאני מבוגר יותר".

את משבר גיל ה־40 שלה ספקטור התחילה שנתיים לפני הדדליין - כבר ב־38, אז הבינה מה חסר לה בחיים: להיות מאוהבת. שקד לא היה עושה מזה עניין - התאהבות היא מבחינתו כוכב לכת שאינו מסוגל לאכלס נשימה סדירה לאורך זמן - אבל ספקטור, היא צריכה את האקסטזה והיגון שבהתאהבות על בסיס מנה יומית. ואתם יודעים איך זה נישואים; זה לא בשביל אנשים שמחפשים זוגיות.

"בשנתיים שבין גיל 38 ל־40 צצו לי שאלות כמו: מה, ככה זה יהיה מעכשיו והלאה?", ספקטור נזכרת. "נסענו לתאילנד לחודש - מאיה, אלכס ואני - וראינו שם זוג טיילים כאלה בני 50 פלוס, הם נראו מדהים. נראו וול־פאקד, בוא נקרא לילד בשמו. הם בעיקר נראו באינטימיות: היא הייתה צלמת כזאת נועזת עם מכנסיים קצרים ורגליים ארוכות, והוא היה כזה קירח ושרירי, וכל הזמן הם התחבקו על הספינה הקטנה שנסענו עליה. ראיתי שם אהבה וראיתי אינטימיות, ושאלתי את עצמי אם יש לי את הדבר הזה. ראיתי גם את אורלי (וילנאי) וגיא (מרוז), שנורא השפיעו עליי. הייתי באה אליהם הביתה, וגיא היה יושב כל הזמן עם העיניים על חדר השינה ועל אורלי ועליי - כאילו מנסה לרמוז לנו שנסיים כבר".

רענן: "אולי הוא ניסה לרמוז לקטע של שלישייה?"

דנה: "לא. הוא רצה שנסיים לאו דווקא בגלל קטע של סקס, אלא כי הוא רצה להיות איתה לבד. אני באמת חושבת שבין זוגות טובים יש חיכוך מתמיד. אני הייתי שנה וחצי בדיכאון בבית אחרי 'מחוברות', לא רציתי חיכוך עם בני אדם והרגשתי מתה. כי בכל מקום שיש בו חיכוך, לטוב ולרע, יש חיים. אלכס ואני היינו מאוהבים, אבל לזוגות היותר טובים יש יותר חיכוך: הם כל הזמן מדברים, על כל דבר, בכנות, הם כל הזמן בשאיפה לגעת אחד בשני. אפילו כשהם רבים משהו חי שם. הם כל הזמן מתחככים. והחיכוך היה חסר. אלכס ואני היינו נורא טובים אחד לשני, אבל לא בהכרח אחד בשביל השני. לא בהכרח בן הזוג הטוב והמושלם מעמת אותך וגורם לך לצמוח".

• הכתבה המלאה – בגיליון הכפול של "7 ימים" ביום שישי