לא רק בגלל הדת: 13 שאלות לספנסר טוניק
ספנסר טוניק, חמוש במצלמה, בדרך לים המלח - שם יחכו לו המוני ישראלים עירומים. שאלות על הגבול בין אמנות לפורנוגרפיה, כבוד האדם וערכי הצניעות - אינן נחלתם של דתיים בלבד, ואמורות להטריד גם את הציבור החילוני
עוד בערוץ יהדות - קראו:
פה ושם במהלך השנים הוא נתקל בהתנגדויות של גופים שונים – גוף-גוף וסיבותיו. לפעמים הפסיד במשפט כזה או אחר, אבל בסך הכול - הטרנד שלו מתפתח, מתרחב והולך. רבבות מתפשטים למענו ברחבי העולם, בחסות ערכי הדמוקרטיה, החופש, האמנות, היצירה, המודעות לסביבה וכן הלאה.בשעה טובה (או לא, תלוי את מי שואלים), הגיע הצלם הנודע גם לארץ הקודש. המחשבות על צילום עירום המוני בתל אביב, עברו לאזור ים המלח, ובימים הקרובים יתייצבו אלפי ישראלים וישראליות - עירומים כביום היוולדם - מול מצלמתו של טוניק.
בין אמנות לפורנוגרפיה
משום מה, שאלות אתיות הפכו לעניין של דוסים בלבד. נדמה כי תהיות מוסריות הן נחלתם של אנשים שיש להם בעיה הלכתית עם עירום וחוסר צניעות. ולכן אני רוצה להעלות כמה שאלות עקרוניות, ולהפנות אותן גם לפתחה של החברה החילונית, נאורה וליברלית ככל שתהיה.
א. מהי בעצם אמנות, ומהי פורנוגרפיה? מתי דבר הוא רומנטי, מתי
ב. האם לערך הצניעות יש עוד מקום בעולם המודרני, או שמא עבר זמנו?
ג. האם גוף האדם הוא דבר עדין, צנוע וקדוש, וכבודו הוא בהצנעתו - או שמא בדיוק ההיפך: דווקא החשיפה וההחצנה היא הנותנת לו ביטוי של כבוד?
ד. מה אומרת העובדה שרבבות בני אדם בעולם, וגם בארץ, מוכנים לעמוד עירומים מול מצלמה? האם זה מבטא כבוד - או ההיפך? האם זה מבטא שחרור וחופש - או שמא אנרכיה ותאוות יצרים נמוכה?
ה. אם למשל יבקש טוניק מכול הניצבים שבאו להצטלם לעשות את צרכיהם ביחד. כולם יעשו זאת מרצונם החופשי - והוא ייתן לזה ביטוי אמנותי במצלמה שלו, ואף יקדיש את התמונה למען איכות הסביבה. האם גם לזה ייקרא אמנות?
ו. ואם למשל, הוא יתלהב ויבקש מאלפי הניצבים לקיים יחסי מין המוניים, והוא יקדיש את התמונה למען קידום האהבה בעולם - האם גם אז זה ייקרא אמנות?
על גבולות וסייגים
ז. האם כל דבר שאדם כותב, מצייר או מצלם נקרא אמנות?
ח. האם לאמנות יש גבולות - והאם לערכי הליברליות, הנאורות והחופש יש גבולות? ואם כן, מהם?
ט. האם יש מגבלה לגיל הניצבים? ואם כן, מי קבע אותה ועל סמך מה? האם בחורה בת 17 ואחד-עשר חודשים תורשה להתפשט מול המצלמה? ובחורה בת 18 ויום? וילדים שיש להם את אישור ההורים יכולים לעמוד עירומים מול המצלמה של טוניק?
י. האם לחופש הביטוי והיצירה יש סייגים - או שמא כל העיקרון של יצירה, וסוד כוחה ועוצמתה, הוא בהיותה בלתי מוגבלת?
יא. האם מישהו בדק את השפעת צילומי העירום ההמוניים הללו על ילדים ונוער מכל העולם, שנחשפים לתופעה הזאת? מה זה עושה להם? מה זה אומר להם? כיצד זה משפיע עליהם בגיבוש הזהות המינית והזוגית?
יב. האם נבדקה ההשפעה ארוכת הטווח על מבוגרים שנמצאים באווירה כזו של חופש ועירום? מה זה עושה לנפשם, לזוגיות שלהם, לתפיסת עולמם בקשר לגוף הגבר והאישה?
יג. אם גבר או אישה יעמדו עירומים באמצע תל אביב, וממש יחיו ברחוב ללא בגדים למשך תקופה בלתי מוגבלת. יעמידו מולם מצלמה, וישימו שלט – "מיצג רחוב - אמנות חיה", וידרשו ממי שזה מפריע לו לא לעבור ברחוב, או פשוט לא להסתכל. האם לזה ייקרא אמנות - או שמא מקרה של הסתכלות פסיכיאטרית ואבחון?
הדיון יהיה פשטני מדי אם יגיע למקום של "דוסים" מול "חילונים", של "פרימיטיביים" מול "נאורים", של "חופש" מול "כפיה". חברה רצינית צריכה להתמודד לעומק מול השאלות העקרוניות והרציניות הללו, שטוניק ומצלמתו מעמידים בפוקוס.
לפנייה לכתב/ת 
