מחושבים מול ספונטניים: מי נהנה יותר מהחיים?

אחת האמונות הרווחות בישראל היא שלא ניתן להתקדם בלי חובות, ושמי שמנהל תקציב חי על השקל ולא נהנה בכלל מהחיים. ההנחה הזו מושרשת כל כך חזק בתרבות שלנו, עד שרוב האנשים אינם מטילים בה ספק. הגיע הזמן לברר אחת ולתמיד מי באמת נהנה מהחיים - מי שמנהל תקציב או זה שחי את היום?

משפחת לוי מול משפחת כהן

כדי לברר מי נהנה יותר מהחיים עלינו להסתכל על שני פרמטרים - רמת החיים ואיכות החיים. רמת החיים מבטאת את סך ההוצאות שלנו, ולפיכך את יכולת הקניה שלנו, בעוד שאיכות החיים שלנו מורכבת מערכים כמו הנאה וחופש, שהם סובייקטיביים.

• למה החתונה הפכה בסיס לפשיטת רגל?
• הבטחנו תקציב משפחתי. אז למה זה לא קורה?
  

על מנת לברר מי נהנה יותר מהחיים ניקח שתי משפחות, שדומות למדי במאפיינים. כל אחת מהמשפחות מכניסה 12 אלף שקל בחודש, לשתיהן שני ילדים בגילאים דומים, הן גרות באותו בניין, גילאי ההורים נעים סביב 35, ושתיהן רוצות לחיות טוב.

המשפחות שונות בהתייחסות שלהן לכסף ובהגדרה שלהן לגבי חיים טובים. משפחת לוי חיה בגישה של "חיים רק פעם אחת". היא מאמינה שצריך ליהנות כל עוד אפשר ולא להתקמצן, ואוהבת להיות ספונטנית ולארג'ית בנושא הכסף שלה. הבית שלה מלא בפריטים חדשים ומעודכנים. בני משפחת לוי מעידים שאחד הדברים הכי שנואים עליהם הוא קמצנות, ומאמינים שלחיות בחוב זה בסדר כי "למי אין חובות בימינו?".

בדלת ממול גרה משפחת כהן. הגישה של משפחת כהן היא שצריך להיות זהירים ואחראיים לגבי הכסף ולשמור בצד כסף ליום סגריר. כתוצאה מכך, הדירה שלהם פחות מפוארת ומעודכנת משל משפחת לוי, וגם הרכב ישן יותר, אבל המשפחה מעולם לא היתה במצב של חוב לבנק. משפחת כהן סולדת מהתנהלותה של משפחת לוי, ולא מבינה כיצד ניתן להתנהל בחוסר אחריות כלכלית כשצריך לדאוג לשני ילדים.

כעת ננסה לברר מי מבין המשפחות חיה ברמת חיים גבוהה יותר ואצל מי מהן איכות החיים טובה יותר.

איפה אתם בעוד 3 שנים?

משפחת לוי מוציאה 15 אלף שקל בחודש, ומסיימת אותו עם גירעון חודשי של 3,000 שקל, בעוד משפחת כהן מוציאה 9,000 שקל לחודש ומסיימות אותו עם חיסכון של 3,000 שקל. בנקודת הזמן הנוכחית, רמת החיים של משפחת לוי גבוהה יותר שכן היא מתחדשת ברהיטים חדשים, בגאדג'טים וברכב חדש למדי, וניתן גם לומר שאיכות החיים שלה טובה יותר, שכן היא נהנית יותר מהרכישות שהיא עושה ומהספונטניות.

כדי לבחון מי נהנה יותר מהחיים בטווח הארוך, נקפוץ 3 שנים קדימה. רבים מאמינים, שבנקודה זו איכות החיים של משפחת לוי תמשיך להיות טובה יותר, כיוון שהם נהנים מהכסף שלהם, אך מכיוון שהחובות ממשיכים לתפוח, יש את מי שיאמרו כי איכות החיים של משפחת כהן תהיה טובה יותר, כיוון שקשה לישון כשהחובות תופחים.

בנקודת זמן זו, משפחת כהן, שהשקיעה את הכסף שלה באפיקים מניבים, נהנית כבר מחיסכון של 100 - 120 אלף שקל. רבים מאמינים גם שרמת החיים של משפחת לוי תשאר כפי שהיתה לפני 3 שנים, וכי היא תמשיך לבזבז הרבה כסף, אך הדבר רחוק מאד מהמציאות. על אף ששתי המשפחות רצו לבחור בנתיב שייטיב עם משפחתם, משפחת לוי בחרה למעשה בחיי עוני ומחסור, בעוד שמשפחת כהן בחרה בחיי רווחה ושפע כלכלי.

היפוך כלכלי וסחרור חובות

לאחר 36 חודשי צריכה שבהם בכל חודש החוב החודשי גדל ב-3,000 שקל, הגירעון המצטבר של משפחת לוי עומד על קרוב ל-120 אלף שקל, בגלל הריבית המייקרת אותו, ונפרש על פני מגוון אמצעי אשראי יקרים כגון כרטיסי אשראי, אוברדרפט, הלוואות ועוד.

ההחזר החודשי הממוצע לאשראי כזה נע סביב 4,000 שקל לחודש והוא מורכב מההחזר של ההלוואות, מחיובי האשראי, מצ'קים דחויים ומריבית האוברדרפט. ובמצב זה נותרת למשפחת לוי הכנסה פנויה של 8,000 שקל בלבד, שהם 1,000 שקל פחות מההכנסה הפנויה אותה צורכת משפחת כהן.

הניסיון שלנו בחברת יבולים מוכיח שלאחר שנתיים עד 4 שנים של צריכה עקבית מעבר להכנסה, מתרחשת תופעה המכונה "היפוך כלכלי", ובמסגרתה רמת החיים של המשפחה תהיה נמוכה משמעותית מרמת החיים של משפחה החוסכת נתח מכספה.

תופעה נוספת אותה חווה המשפחה היא סחרור הלוואות, ובמסגרתו עליה להחזיר סכומי עתק, בעבור הלוואות שנלקחו לצורך כיסוי המינוס. מצב זה מגדיל את היקף ההוצאות ואת הפער בינו לבין ההכנסות, ואם בעבר פער זה עמד על 3,000 שקל בלבד, הרי ששלוש שנים אחרי הוא עומד על 7,000 שקל. בנוסף, המשך התנהלות כזו למשך שנה נוספת, תביא כמעט להכפלתו של הפער.

במצב זה למשפחת לוי אין כבר איכות חיים שכן מצוקה כלכלית משפיעה על כל תחומי החיים שלנו, ורמת החיים שלה ירדה גם כן, שכן היא יכולה להוציא פחות מבעבר.

איך יוצאים מזה?

רוב המשפחות שנמצאות במצבה של משפחת לוי מנסות להרוויח זמן על ידי החלפת חובות יקרים בזולים יותר ועל ידי לקיחת הלוואות לטווח ארוך שמסייעות לכסות את המינוס או הלוואות ישנות שנלקחו. פעולה זו דוחה את הקץ, אך לא יכולה להביא לפתרון, ובמקרים מסוימים רק מחריפה את הבעיה.

הפתרון האמיתי למצב הוא לחיות מההכנסה הפנויה של 8,000 שקל שנותרה לאחר הניכוי של החזרי האשראי. הצמצום מרמת הוצאה של 15 אלף שקל לרמת הוצאה של 8,000 שקל נראה לרוב המשפחות בלתי אפשרי, שכן קשה לצמצם בהוצאות הקבועות, ועל כן הן בוחרות בפתרון ביניים - צמצום ההוצאות המשתנות. במצב זה, נניח כי הן מצליחות לצמצם ולהוציא "רק" כ- 12 אלף שקל, אך מכיוון שההכנסה הפנויה שלהם כעת היא 8,000 שקל היקף החובות ימשיך לעלות מדי חודש, ויגרום למשפחה לחוש חוסר אונים.

מצב זה מסוכן ביותר שכן כאשר אנו מרגישים שאנחנו משקיעים המון אנרגיה בהקטנת ההוצאות ולא מצליחים, אנו מאבדים תקווה, מפסיקים לנסות ונכנסים למצב של קריסה כלכלית מוחלטת. במצב כזה גם אירועים משמחים כמו הגדלת המשפחה או אירוע במעגל הקרוב לנו, כמו גם אירועים מעציבים כגון פיטורים יכולים לשבור את ההתקדמות שלנו ולהביא אותנו לסכנה כלכלית אמיתית.

כדי לצאת ממצב זה על המשפחה לנקוט בתוכנית הבראה מתוכננת היטב, שתאפשר לצמצם את החובות בזמן קצר, ולאחר תקופת מה לאפשר למשפחה להתחיל ולחסוך חלק מהכנסתה.

אחרי 10 שנים: ממשפחה מבוססת למשפחה נזקקת

לשכירים רבים יש גלגל הצלה המגיע אחת ל-6 שנים - קרן השתלמות. נניח כי משפחת לוי ומשפחת כהן נהנות כל אחת מקרן השתלמות בגובה 50 אלף שקל, שנפתחה כעת. מה הם יעשו עם הכסף? במקרה של משפחת לוי, התשובה עצובה ומתסכלת, שכן ההיגיון אומר שעליהם להשתמש בכסף על מנת להקטין את החובות. בפועל, רבות מהמשפחות במצב זה משתמשות בכסף שהתקבל מקרן ההשתלמות כדי לברוח מהצרות ומהחובות ולו רק לפרק זמן קצר.

מנגד, משפחת כהן הגדילה את החיסכון שלה, וכעת היא בוחנת את האפשרויות שיסייעו להפוך אותו להשקעה מניבה. קרוב לודאי, שמשפחת כהן תשקיע את הכסף בתיק השקעות או בנדל"ן שייצרו עבורה הכנסה חודשית של 500-1,000 שקל לחודש. ההכנסה החודשית מההשקעה תעלה את היקף הצריכה של המשפחה ל-10,000 שקל בחודש ותשפר את רמת החיים שלה. כמובן שאסור למשפחת כהן לגעת בכספים שהושקעו אלא רק בריבית, בכדי שלא לעצור את המכונה שיוצרת עבורם כסף.

אם המשפחות ימשיכו בדרכן, תוך 10 שנים יבדילו ביניהם כשישה עשירונים, ובעוד שמשפחת כהן תהיה משפחה מבוססת, משפחת לוי תהפוך למשפחה נזקקת. ההבדל בין שתי המשפחות נובע מכלל הנדנדה, שבה בצד אחד נמצאת ההתנהלות הכלכלית העכשווית שלנו ובשני, רמת החיים העתידית שלנו. כאשר צד אחד של הנדנדה עולה השני יורד, ועל כן כשאנו מעלים את הצריכה כעת בעזרת הלוואות, אנו מורידים את רמת החיים, וכאשר אנו צורכים פחות משאפשר, רמת החיים העתידית עולה. בטווח הארוך התשובה לשאלת מי נהנה יותר הינה חד משמעית ואולי גם מפתיעה.

גיל אורלי הוא מנכ"ל חברת יבולים המתמחה באימון וייעוץ כלכלי למשפחות ולעסקים