גלות וגאולה. דבר תורה לפרשת תבוא
יהודי צריך לחוש חוסר שביעות-רצון ממצב הגלות ולזכור תמיד שאין היא המציאות האמיתית שלו
ספר "דברים", האחרון שבחמשת חומשי התורה, מכיל את דברי משה רבינו לעם ישראל לפני כניסתם לארץ. עם ישראל כולו, שכלל כבר אז מיליוני איש, עומד נרגש בתום ארבעים שנה של חיים במדבר, עם ניסי היציאה ממצרים ומעמד מתן תורה, שמראותיו לא משים מזכרונם.
משה רבינו לא יכנס לארץ. כך גזר בורא העולם. וכרועה נאמן, הוא מנחה את צאן מרעיתו לפני שהוא פונה לעלות להר ושם להחזיר את נשמתו לבוראו והם ימשיכו הלאה לרשת את הארץ.
הנחיותיו של משה רבינו אותם אנו קוראים לאורך ספר "דברים", מלוות בתוכחות על מעשיהם הבלתי-רצויים שהיו במשך ארבעים השנים האחרונות, וכמו כן, גם על התקופה העומדת לפניהם הוא מזהיר ומוכיח באומרו: כולנו חווינו על בשרינו, שכאשר הלכנו בדרכי ה', לא היה מי שיוכל לעמוד בפנינו, וכשעשינו אחרת, רק הפסדנו.
בין פסוקי התוכחה שבפרשתנו נאמר עונש הגלות: "והפיצך ה' בכל העמים". מובן מאליו שהכוונה והתכלית בייסורי הגלות אינן לשם נקמה, חלילה, בעם-ישראל, או סתם כדי להענישם, אלא לטובתם הדבר. וכדברי גדול פרשני התורה, רש"י: "הקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו".
המעניין הוא, שישנו מאמר בגמרא, שנשמע קצת סותר: הגמרא אומרת שישנם ארבעה דברים שהקדוש-ברוך-הוא מתחרט עליהם שבראם, והגלות, היא אחת מהם... מכאן משמע שהגלות אינה בבחינת טובה לעם-ישראל, שהרי אם הייתה דבר טוב, מדוע ה' מתחרט על בריאתה?
לצורך ביאור הדבר נקדים ונבהיר: ברור שחרטה אצל הקדוש-ברוך-הוא אינה כפשוטה, חס-ושלום. הקב"ה אינו משנה את דעתו ואינו מתחרט על מה שעשה. השימוש במושג 'חרטה' על הגלות נועד לבטא את העניין השלילי שבדבר. כשהגמרא אומרת שהקב"ה מתחרט על הגלות, בכך היא רוצה לבטא בצורה החריפה ביותר את הצד השלילי של הגלות. אם כן, נוכל לשאול לכיוון ההפוך: מדוע ברא הקב"ה את הגלות, דבר המעיד שיש בה כוונה חיובית (שהרי כל מה שברא ה' הוא לכבודו, כידוע)?
אלא שמאמר זה של הגמרא בא ללמדנו, שאמנם בגלות יש מטרה חיובית, אבל זוהי רק תוצאה חיובית של הגלות, ואילו הגלות עצמה שלילית בתכלית, עד שהקב"ה מתחרט על בריאתה. לכן בבוא העת תתבטל הגלות לגמרי, ובעולם ישרור מצב של "גאולה שאין אחריה גלות".
אמנם הגלות מביאה את עם-ישראל למעלה ולשלמות שבלא הגלות לא היו יכולים להגיע אליה (על-ידי שהגלות מעוררת אצל היהודי את מסירות-הנפש ואת הכוחות הנעלמים והחבויים במעמקי נשמתו, כפי שראינו לאורך ההיסטוריה), אבל כל זה אינו אלא תוצאה של הגלות, ואילו היא עצמה, עצם מציאותה, שלילית לגמרי.
מכאן למדים אנו כיצד להתייחס למצב הגלות. מצד אחד צריכים תמיד לדעת ולזכור שהגלות היא מהדברים שהקב"ה מתחרט על בריאתם. כלומר, היא דבר שלילי לגמרי. הגלות איננה המצב האמיתי שהקב"ה רוצה בו. יהודי צריך לחוש חוסר שביעות-רצון ממצב הגלות ולזכור תמיד שאין היא המציאות האמיתית שלו.
ומצד שני, אסור לנו ליפול לעצבות ויאוש חלילה. אין להתרשם מהגלות ואין להירתע מקשייה ומאריכותה. עלינו לזכור שאין היא מציאות אמיתית, ובקרוב ממש היא תתבטל לגמרי. ובפרט שאנו כבר עומדים בעקבתא דמשיחא, ונדרש מאיתנו רק לזרז את סיום הגלות על-ידי הוספה בנר מצווה ותורה אור. על-ידי כך מגרשים מהר יותר את חושך הגלות ונכנסים מיד לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
שבת שלום.
הרב יוסף לוי הוא מנהל בית חב"ד בפיליפינים.
