לארדואן באהבה / על ערב ישראלי-אירופי
'החיילים' של מכבי ת"א עדיין לא מוכנים לקרב מעבר לקווי האויב, הפעם היו אלה הטורקים שישבו בכסא הגבוה יותר. אילו יחסי ציבור מעניק קשטן לגוטמן, ולמה מכבי חיפה תמיד במקום הנכון? שרון דוידוביץ' על ערב חמוץ-פושר באירופה
הנטייה לאחר ערב ארוך שכזה, היא לשפוך יגון על מר גורלנו. משהו בסגנון - "איפה הם ואיפה אנחנו". אבל השורה התחתונה היא מתונה הרבה יותר: "כאן מקומנו, בליגה האירופית".
כי מפגשים פיקנטיים מול מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס, או הזיה על הפתעה סנסציונית מול באיירן מינכן או לברקוזן, הם לא מה שאנחנו צריכים לחפש. זה גם לא יקדם אותנו. לשם כך אנו זקוקים לטעימה מהמפעל המשונה הזה שנקרא הליגה האירופית. להריח קצת 'הרי געש' טורקיים, ללעוס מפגשים משעממים ומדכאים מול רומניות או לקנח בטעם טוב עם התמודדות קפריסאית. שם אנחנו. לא למעלה לא למטה. לא ביורו ולא בדרג ה'. באמצע, ומכוונים למעלה.
בשוך הסערה
התהפכו היוצרות. ביבי נתניהו כבר לא צריך לבקש סליחה מהטורקים, אלא זה דווקא ארדואן שצריך להרים את הטלפון, או אולי להסתמס עם שר החוץ אביגדור ליברמן ולומר לו - עכשיו אנחנו יושבים בכסא הגבוה יותר.
אז מה היה לנו הערב?
- מכבי ת"א הובסה 5:1 בטורקיה
- איוניר: "נקווה לשכוח מהמשחק הזה מהר מאוד"
- הפועל ת"א נוצחה בבלומפילד
- דרור קשטן: "ראפיד שיחקה כדורגל מכוער"
- מכבי חיפה גברה על לרנקה
- אלישע לוי: "אפשר לעשות דברים יפים באירופה"
מרוב חששות ופחדים מפוגרום יהודי ברחובות איסטנבול, שכחנו עד כמה עדיפה בשיקטאש, ואילו שחקנים מרכיבים את הסגל שלה. שאת הפער בינה למכבי ת"א לא יכולה להעלים אפילו חברת הבנייה שנתנה חסות בערוץ הראשון, וסיפרה על גשר בדיוני בין ישראל לטורקיה.
כנראה ש'החיילים של מכבי', עדיין לא מוכנים לקרב מעבר לקווי האויב. ולך תבוא בטענות לילדים, שהעידוד המרתיע מהיציעים גרם לתהות האם בכל זאת הם אולי הגיעו לזירת קרב. זה בטח הרבה יותר מפחיד מהבקו"ם. ואם אי אפשר לבוא בטענות לילדים, מה עם מוטי איוניר?
מאמן מכבי ת"א הציב עצמו העונה במצב של win win - אם הצעירים ייכשלו אפשר יהיה לומר שמדובר בשכר לימוד. אם הם יצליחו, אפשר יהיה לומר שזו גאונות. פעם ככה ופעם ככה. טוב, גם נגד ראשל"צ היה "משחק שקול", רק שמול הסוררים ששרו 'בשיקטאש בשיקטאש' באצטדיון הברפלד, זה נגמר בניצחון 0:2. מול ההמון הטורקי? קצת פחות טוב.
קשטן לא מסתכל בראי
צרור ההחטאות של הפועל ת"א בסוף המחצית הראשונה מול ראפיד בוקרשט, גרם לחשוב האם הבאתו של טל בן חיים ממכבי פ"ת הייתה מצילה את המשחק עבור האדומים. מצד שני, האלתורים הבלתי מובנים בהגנה, גרמו לחשוב למה לא עדיף להביא את טל בן חיים....הבלם?
כמו שלואיס פרננדז העניק לפני שבועיים יחסי ציבור מעולים לאלי גוטמן לתפקיד הנבחרת, כך עושה גם דרור קשטן בתחילת העונה. הקבוצה הסוחפת והמלהיבה של השנתיים האחרונות, התחלפה בחיקוי דהוי של סגל שחקנים לא מחובר, ובמאמן שפתח שתי חזיתות - מול הקהל ומול ההנהלה.
למועדון הוא שולח רמזים עקיפים על "התנהגות לא בסדר" בפרשת טועמה, לטביב רמזים ישירים על צורך בחיזוק, ואל הקהל גינויים חריפים על 'מגמה מסוימת' והתנהגות ירודה.
גם חזית נגד עצמו אולי נפתחה - "זה היה כדורגל מכוער של הרומנים, הם לא הגיעו לאף מצב מלבד השער". מעניין, קבוצה נחותה שמצליחה באירופה רק בגלל שהיא מסתגרת ומנצלת כמעט 100 אחוז מהמצבים? הרבה זמן לא שמעתי על דבר כזה.
ומה עם מכבי חיפה? נדמה כאילו היא תמיד שם בסביבה, להמתיק במשהו את הגלולה המרה שאנו בולעים לא מעט באירופה, ופשוט לזרוח בזמן הנכון, כשכל השאר מאכזבים. שוב זה ייראה כאילו הירוקים הם המועדון השפוי בסביבה. עד שיגיע הפסד נוסף בליגה. בינתיים אפשר להודות לטון קאנן, שסוף סוף באמת תרם משהו לכדורגל הישראלי, ממש כמו שהוא הבטיח בזמנו שהוא יעשה.
לפנייה לכתב/ת 
