"עתיד העולם תלוי בשלום עם מצרים"
יותר מ-30 שנה אחרי הסכם קמפ דיוויד, יוצא בארצות הברית הסרט התיעודי "Back Door Channels". בראיון מספר הבמאי הארי האנקלי, שחזר לאנשי הצללים מאחורי ההסכם, "קארטר, בגין וסאדאת שילמו מחיר נורא, שמנהיגים כיום לא מוכנים לשלם"
הסרט הדוקומנטרי "Back Door Channels: The Price of Peace", שיצא בסוף השבוע לבתי הקולנוע בארצות הברית, נפתח בתקציר הפרקים הקודמים בהיסטוריה העקובה מדם של המזרח התיכון - מימי אברהם אבינו ועד מלחמת יום כיפור. סקירה זו נעשית בהגשה חדשותית, שמוכרת לנו משידורי CNN. כך מנסה הבמאי הארי האנקלי להעביר מסר כבר בתחילת הסרט: המזרח התיכון חשוב לכולנו, גם היום. אי אפשר להתעלם ממנו ומההיסטוריה שלו.
מאברהם ועד מלחמת יום כיפור. פתיחת "Back Door Channels"
ואכן, במיוחד בימים אלה, שבין המהומות האחרונות במצרים להכרזה הממשמשת ובאה באו"ם על הקמת מדינה פלסטינית, שבה ועולה מעל פני השטח סוגיית השלום עם מצרים כבסיס לשלום במזרח התיכון. יותר משלושים שנה אחרי חתימת הסכם קמפ דיוויד, חוזר האנקלי לאירועים ולאנשים סביב שלושת המנהיגים - הנשיא האמריקני ג'ימי קארטר, ראש ממשלת מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין - שהביאו להישג זה, ששינה לטענתו את העולם כולו.
מי מוכן לשלם את המחיר?
"אני רוצה להמחיש לכל צופי הסרט שמה שקרה בעבר יכול לקרות שוב", אומר האנקלי בראיון ל-ynet. "כל מה שאנחנו זקוקים לו הם פוליטיקאים אמיצים, אבל לצערי, אני חושב שזה המרכיב שנעדר מעולמנו כיום. קארטר, בגין וכמובן סאדאת שילמו מחיר נורא על השלום. פוליטיקאים לוקחים דברים כאלה לתשומת לבם ומאז אף אחד, למעט יצחק רבין, לא העז לדחוף בכיוון השלום".
האנקלי נולד במדינת ורמונט ואחרי שסיים לימודיו במדעי המדינה, יצא לקריירה חדשה, כבמאי סרטים תיעודיים לטלוויזיה. מרכז עיסוקו היה העיר ניו יורק, אליה עבר והסדרות "Blueprint: New York City", "9.99$" ו-"Secrets of New York" העניקו לו הערכה רבה בתחום וסללו עבורו נתיבי יצירה חדשים מחוץ לתפוח הגדול. לפני שנתיים, אחרי שסיים לעבוד על סרט שעסק במרטין לות'ר קינג, יצא להרפתקה מסביב לעולם, לצורך הפקת "Back Door Channels".
אנשי הצללים שמאחורי קמפ דיוויד. הטריילר של "Back Door Channels"
"נסענו לישראל, מצרים, צרפת, אוסטריה ונדדנו בכל רחבי ארצות הברית", מספר האנקלי. "הופתעתי שוב ושוב מהלהט שכל המרואיינים הפגינו עדיין, בכל הנוגע לסוגיות הקשורות למזרח התיכון. עברו יותר מ-30 שנה, אבל האנשים שעסקו במלאכה מרגישים כאילו זה אתמול.
"הסרט עוסק באינדיווידואלים שעבדו מאחורי הקלעים כדי להניע את התהליך. מהיועץ לבטחון לאומי של ארצות הברית, ביל קוואנד, לאיש העסקים האמריקני לאון צ'רני, לגנרל הישראלי אברהם תמיר, לדיפלומט המצרי עבדל ראוף אל ריאדי - כל הצוות הזה היה מדהים. הייתי נרגש ביותר לגלות כמה האנשים הללו מחויבים לשלום. האתגר, מבחינת ההפקה, היה לזכות באמון שלהם".
איך מגיע בחור אמריקני מוורמונט לעיסוק במזרח התיכון?
"התשוקה שלי לפרויקט נובעת מקשר מאוד אישי: נחשפתי לראשונה לקונפליקט במזרח התיכון כשהייתי בן 12. ההורים שלי טיילו באירופה ב-1970, כשגל חטיפות המטוסים על ידי טרוריסטים פלסטיניים היה בשיאו. אחי, אחותי ואני נשארנו בביתנו בוורמונט תחת השגחת דודתי ואני זוכר את השיחות הבהולות שלה לאירופה כדי לוודא את בטחונם של הורי. הם לא היו תחת איום, אבל מאז נהגתי לצפות באדיקות בחדשות - במיוחד אלו מהמזרח התיכון".
"ואז ב-1979, שימשתי כסטאז'ר במדעי המדינה בוושינגטון, ויש לי זכרונות נהדרים מההתלהבות וההתרגשות שסבבה את חתימת ההסכם בין ישראל ומצרים. זו היתה חוויה נהדרת".
לצד הקשרים האישיים של האנקלי לנושא, הוא מכיר בכך שלנושא יש חשיבות ראשונה במעלה לציבור האמריקני הרחב, ומכאן ההצדקה להפצה מסחרית של הסרט בבתי הקולנוע במדינה. "לפוליטיקה של המזרח התיכון יש השלכות ישירות על כל אמריקאי", מסביר הבמאי. "ארצות הברית תלויה בנפט. היינו קורבנות של טרור מן המזרח התיכון. אם נתעלם מהפוליטיקה של מזרח התיכון, אנחנו לוקחים על עצמנו סיכון גדול".
אבל בימים אלה, דעת הקהל והרוח הנושבת מוושינגטון היא שארצות הברית צריכה להתמקד בבעיותיה הפנימיות, להחזיר את הצבא הביתה ולהפסיק לשמש כשוטר של העולם. זה שונה מאוד מהגישה של קארטר, בזמנו.
"עם מנהיג חזק, ארצות הברית יכולה לדחוף את תהליך השלום במזרח התיכון קדימה. כמה מהאנשים שהתראיינו לסרט, בעיקר קארטר והיועץ הפוליטי זבגנייב בז'זינסקי, העירו שכדי שזה יקרה בימינו, הנשיא אובמה היה צריך להתחיל בכך מיד עם היבחרו. לדעתי, אובמה לא אגרסיבי מספיק ואני חושב שהסערות שעוברות על העולם הערבי הן הוכחה לכך שההשפעה של ארצות הברית באיזור קטנה מאוד".
אולי הסרט שלך יעלה מחדש את הסוגיה לראש סדר היום האמריקני.
"התקווה שלנו היא שאנשים יביטו אחורה לשנות ה-70 ויראו שמה שקרה פעם יכול לקרות שוב - שההישג של קמפ דיוויד עשוי להוביל בסופו של דבר להסכם שלום כולל. זה ידרוש אומץ גדול ופשרה גדולה מצד כל הצדדים המעורבים, אבל אני חושב שזה בהישג יד להשתמש בהסכם בין מצרים לישראל כאבן הפינה לשלום".
יש הסכמה, אין מי שיבצע
האנקלי, שסבור כי "התמיכה בישראל בארצות הברית מעולם לא היתה גדולה יותר", מדבר בהערכה רבה כלפי המנהיגים שהביאו לשלום עם מצרים ומנגד מביע ספקנות לאלו הפועלים בימינו. לדבריו, ככל שהצליח לקלוט מהדוברים השונים, כולם מסכימים שיש צורך בשלום, אולם אין בנמצא מנהיג שמוכן לשלם מחיר ולהשיג הסכם.
"מה שהתחוור לי, בכל הנוגע לדעות בישראל ובמצרים, זה שכולם מסכימים על דבר אחד בעיקר: דרוש הסכם כולל", אומר האנקלי, שמספר כי במהלך התחקיר עלו גילויים לא צפויים על המנהיגים המעורבים. "מה שהפתיע אותי יותר מכל בנוגע לקארטר, בגין וסאדאת זה עד כמה הם היו דתיים. ברור שהאמונה שלהם שימשה אותם במהלך המשא ומתן הקשוח".
באשר לציבור הישראלי, האנקלי מדווח כי התרשם שניכרת תחושת התפכחות מהגל האופטימי ששטף את המדינה אחרי החתימה על הסכם השלום ואכזבה מהיחסים הקרים, שהפכו לאחרונה ללוהטים מדי עם הדחת חוסני מובארק, ההפגנות האנטי-ישראליות במצרים ותקיפת השגרירות בקהיר.
"כל מי שדיברתי איתו בישראל נזכר בימים המרגשים שהגיעו אחרי חתימת ההסכם", מספר הבמאי. "אני חושב שישראלים שואפים לנורמליזציה של היחסים. זה לא קרה עד כה ואני הרגשתי שהם מרגישים נבגדים".
האירועים האחרונים מסכנים את עמידות השלום. לאן פנינו מועדות להערכתך?
"הלוואי שהיה בידי כדור בדולח כדי שאוכל להציץ בעתיד, מכיוון שאני חושב שעתיד העולם תלוי בעמידות הסכם השלום הזה. אם קמפ דיוויד ייכשל, תהיה מלחמה".
ועכשיו, כשהכרזת מדינה פלסטינית בפתח, איך אפשר לנצל את קמפ דיוויד כדי להגיע ליציבות באיזור?
"כפי שהנשיא קארטר אומר בסרט, הסכם השלום בין מצרים לישראל היה אמור להיות 'אבן הפינה של שלום כולל'. ההדגשה שלי היא על המונח אבן פינה. הם התכוננו להתמודד עם הבעיה הפלסטינית. עם זאת, הבעיה הזאת עדיין איתנו כיום, ובגלל זה יש היא עומדת עתה לפתחו של האו"ם. אני חייב לתהות איך היה נראה העולם שלנו כיום אם קארטר היה נבחר מחדש וסאדאת לא היה נרצח".
