"מצב האומה" באריאל: מתחת לפני השטחים
הביקור של חברי "מצב האומה" באריאל היה מבריק. המפגש הטלוויזיוני בין התייירים מתל אביב למתנחלים הפיק כמה רגעים מצחיקים במיוחד, לצד כאלו שמעידים על מצבנו העגום
זה היה מופע מוצלח, מבריק ומעולה ב"הפוך על הפוך": כיוון שב"מצב האומה" דבקה תדמית אולטרה שמאלנית, יצאו גורי אלפי, אורנה בנאי וליאור שליין לאריאל מחופשים לתיירים: "אני דווקא אוהבת אוכל אריאלי", המתה בנאי בחן בעוד שליין מתרגל את השיחון לתייר ומגיע למסקנה שהשפה דווקא די קלה.
ללא כל פחד מעגבניות רקובות וריר של ביצים, התיישבו השלושה – מחוזקים ביאיר ניצני ואלי פיניש, על תקן הערס-מחמד, והיגגו על מה שנראה בעינהם כשפה של המדינה, ערב הפנייה הפלסטינית לאו"ם.
תסריטי סוף העולם הם נושא חביב להצחקות ואפילו כיכבו כמה וכמה פעמים ב"ארץ נהדרת", מתברר שהם עובדים יפה גם בלי השקעה תקציבית עצומה. צריך רק לחשוב. לגייס את ילדי המקהלה של אריאל לשיר רב לשוני המיועד למנוע מדינה פלסטינית הוא הטייק אוף הכי מוצלח שניתן להעלות על הדעת על שירת ילדי כל העולם, אבל מעליה מתגנבת איזו תהייה: האם היושבים בהיכל התרבות באריאל רק גאים בילדים שלהם יען כי ייראו אותם בטלוויזיה או שהם מודעים לכובד האירוניה שהולבשה על כתפיהם הרכות?
וכשהם צוחקים על בדיחות המתנחלים ואפילו על האמירה שזו "מסיבת הסיום של ההתנחלויות", הם צוחקים בגלל הייאוש או בגלל שמישהו אמר להם שכך מקובל לעשות?
בלי לעבור את הגבול
שליין ובנאי לא מוותרים לקהל שלהם אפילו לרגע. אחרי שהפגינו עמדה פוליטית נחרצת (ואם יורשה לי, שפויה ביותר) בהגיעם להיכל המריבה, הם מחלקים את הקהל מין חלוקה דמיונית שכזו ובה יושבים "כל שלושת המתנחלים מבת עין וחמישים החיילים שליוו אותם הנה עם טנקים" – והקהל מוחא כפיים וצוחק. על מה הוא צוחק? על מי?
קצת יותר ברור מדוע צוחקים על בדיחות פלסטינים כמו הרעיון לשפר את מצבם כדי שיניחו לקונספט המוזר של מדינה. "ניתן להם לדרג בסמס מי מבוקש מספר אחד", מציעה בנאי. שצוחקים באריאל זה מתוך הזדהות או מתוך הבנה של גודל הפער בין הבדיחה לבין היחס המתעמר והמתנשא שמקובל להפגין כלפיהם?
כשסוף העולם או סוף המדינה יגיעו, מציע ניצני: "תשאירו את הטלוויזיה דלוקה שהערבים יחשבו שיש מישהו בבית", ונראה שאחרי זה כבר אין מה לומר על המצב, ואז עוברים למקבץ חינני של קללות המכוונות נגד הטייקונים "שלחתונה שלך יביאו צ'ק בגובה המשכורת שאתה משלם לעובדים", מבקש גורי, ואי אפשר שלא להזדהות, כי כאן לפחות הולכים על בטוח.
אפילו נוכחותו התזזיתית של פיניש, שקצת הלך לאיבוד בלי אביזרים, תפאורות ומישהו לחקות אותו לא העיבה על ספיישל מעולה לגמרי. תהיה מדינה פלסטינית או לא, מה שבטוח – עם עוד כמה עונות של "מצב האומה", הדבר הכי אינטליגנטי על המרקע, היא תהיה הרבה יותר מצחיקה.
