"העיר שמתחת": סקס והעיר הקמלה
הסרט הגרמני "העיר שמתחת" מציג דמויות שסובלות מניכור ומאובדן ערכים והולכות לאיבוד בתוך עיר גדולה ומאיימת. זוהי יצירה קולנועית מעוררת מחשבה, אך לא פשוטה לצפייה
אישה נשואה בעיר חדשה, אליה עברה בגלל עבודתו של בעלה הבנקאי, נתקלת במנהל בכיר בבנק שלו. הוא מבוגר ממנה, נשוי, ולא יבחל בדבר כדי להכניס אותה למיטתו. היא מתנגדת בתחילה, יותר כשעשוע מאשר כפעולה של ממש, ובהדרגה נכנעת ומשתפת עימו פעולה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
כבר ברגעיו הראשונים נראית סווניה (ניקולט קרביץ) כשהיא בוחרת להתחקות ברגל במהירות אחרי אישה אחרת, מעט דומה לה, הלובשת חולצה זהה לשלה. היא מצולמת מהגב, במחווה המזכירה לרגע את סרטי הגל החדש של ז'אן לוק גודאר במעקב חסר תוחלת המסתיים. הוא כלעומת שהתחיל, ומסמן אותה כייצוג של נשיות משועממת, מובטלת, אבודה בעיר גדולה המאפשרת לעצמה להפוך לכלי משחק בידיהם של גברים.
אישה מפורקת
בנוסף לצילומי הדמויות לעיתים מאחור, או בקיטוע כך שרק חלקים מהן נכנסים לפריים, הסרט מתרחש ברובו בפרנקפורט. סווניה ואוליבר (מארק וושקה) עברו לשם בגלל המשרה הנחשקת והתובענית אותה קיבל הבעל, העלילה מתקדמת בקצב איטי, המעניק דגש מזה אימה לרחובותיה ובנייניה הגבוהים של העיר.
פרנקפורט משמשת כיותר מרקע להתרחשויות הביזאריות בסרט, היא מוזכרת בדיאלוגים כמקום גדול, זר ומנוכר שלא ניתן להתרגל אליו, ומשמשת כמסגרת ספציפית המאפשרת התנהלות יצרית ואה-מצפונית. העיר גם מסמלת את כל מה שמאיים בכרכים גדולים המהווים דוגמה להשתלטות חסרת הערכים של העולם המערבי.
לא בכדי בחר הוכהאוזר להעמיד בנקאי בכיר כשורש הניוון הערכי בסרט. רולנד (רוברט הונגר בוהלר) עסוק בשני פרויקטים: השתלטות הבנק שלו על חברה אחרת, והשתלטות על גופה, ועל הדרך גם על רוחה, של סווניה.
כדי לעמוד בשתי המשימות, הוא פועל באותו אופן: רולנד מסווה את אופיו "החזירי" (כך הוא מכונה על ידי כמה אנשים כאשר הם מבינים את מניעיו, ותוהה בקול מדוע כולם נטפלים דווקא לחיה הזו) בגינונים ג'נטלמניים מנומסים ובהתנהלות שקטה, אך עם זאת אלימה וכוחנית.
הוא מספר לסווניה שקרים על ילדותו מחייו של קולגה שמת בנסיבות מחרידות באינדונזיה כדי לשוות לעצמו נופך של מי שעלה מילדות עשוקה אל המעמד הכלכלי הנחשב שלו; הוא מעביר הנחייה לתת הצעה "הוגנת" לחברה עליה הבנק רוצה להשתלט, כדי שזו לא תוכל לסרב; ובעודו מקפיד ללבוש חליפות, הוא מחזיק בפטיש של התבוננות בנרקומנים המזריקים לעצמם הרואין.
בעוד הנטייה האוטומטית היא להניח שגבר מבוגר המנהל רומן עם צעירה יהיה אטרקטיבי וכריזמטי בצורה זו או אחרת, קשה לומר זאת על רולנד. גופו המבוגר רופס יחסית לגופו הצעיר והחטוב של אוליבר (איתו יש לסווניה מערכת יחסים מינית סבירה, כך נראה) ןאופיו האנוכי והכוחני מעורר רתיעה.
עם זאת, יחסו לנשים אינו מקל על הצופים להזדהות עם הדמות החולקת איתו באופן כמעט שווה את זמן המסך. מניעיה של סווניה נותרים לא מוסברים, ולא מייצרים כל אמפתיה כלפיה. היא לא מצליחה למצוא עבודה, שונאת את כללי הטקס של המפגשים החברתיים של בעלה, אולם למעט רגעים מרדניים קטנים וזניחים, היא לא מספקת להם תחליף שיעיד על אופייה באמת.
יחסי און ושלטון
כשרולנד, המגלה ששמו האמצעי הוא קיסר ברמיזה לאימפריה הגדולה ההיא, חושק בה, היא מסרבת, אך זו רק העמדת פנים של כוח, והיא ממהרת להיכנע לו. שוב, מבלי שיינתן לכך הסבר. היא מעניקה את גופה, ומרשה לו לתלוש מעליה את תחתוניה מבלי להפגין התנגדות, וממשיכה לשתף פעולה גם כשהיא מגלה חלק גדול מהמניפולציות שלו, הכוללות הוצאה נוחה של בעלה אל מחוץ לתמונה.
היא מייצגת את כל מה שגברים חזקים נהנים לעשות לנשים חלשות כפי שהם תופסים אותן: גוש בשר חושני ופסיבי, להגשמת סיפוקיהם מתי שירצו.
התפוררות שליטתה בחייה מקבילה למהלכים הכלכליים שעומדים לאיים על הבנק הגדול, ושניהם מציגים עולם אורבני חסר נחמה לקראת שקיעה. גברים בעלי שליטה כלכלית הם בעלי השליטה בכל תחום אחר של החיים, ורצונותיהם ורגשותיהם של כל אחד אחר נרמסים על ידם במחי שטר.
הסרט מעביר מסר פסימי של חיים עירוניים מנוכרים, קשים וחסרי ערכים, ובהתאם, וכאן גם הקושי העיקרי עימו, הוא אינו פשוט לצפייה. שתי דמויות שמציגות תמונת מצב בה אין לצופה עם מי להזדהות, שהולכות יחד לאט לאיבוד מוסרי בתוך עיר גדולה ומאיימת לא מייצרות אסקפיזם. את המסרים הקשים רובנו רגילים לקבל עם קצת יותר קצב, ופחות אפרוריות. עם זאת, מדובר בסרט מעניין ומעורר מחשבה, גם אם לא מאוד נעימה.
