מופע משירי דני סנדרסון: "השירים עזבו את הקן"
ההצצה הראשונה לקומדיה המוזיקלית המתגבשת משירי דני סנדרסון, שקיבצה אל הבמה בין היתר את עידן אלתרמן, אלון נוימן וטלי אורן, חשפה את הסוף הלא קיים ואת השירים המשעשעים. ומה חשב סנדרסון על כל זה?
בבואך להציץ לראשונה בעבודה על מחזה מוזיקלי מאת מאור זגורי על פי שירי דני סנדרסון, ראוי לְצַפּוֹת לבלתי צַפוּי. אם התוצאה הסופית, שתעלה על במת תיאטרון הבימה בנובמבר, תביא ולו מעט מרוח השטות, המקוריות וההומור המטורף שניכר כי היא מלאה בהם, "נתתי לה חיי", תהיה ההפקה המוזיקלית המשמעותית ביותר שנראתה פה מזה זמן רב.
"היצירה של סנדרסון חיה בעולם קומיקסי משוגע משל עצמה, ובאותה נשימה גם מאוד ישראלית", אומר אילן רונן, המנהל האמנותי של "הבימה". לדבריו, החיבור עם זגורי טבעי גם בזכות הקול הרענן שיצירותיו מביאות וגם בזכות המקוריות והרגישות שבהן. "זה פרויקט שדורש רגישות רבה ויוצאת דופן", הוסיף רונן, "זה לא עוד מחזמר בפורמט המוכר, אלא מחזה מוזיקלי שמנהל דיאלוג מאוזן בין הסגנונות של שני היוצרים ובשיתוף מלא של צוות היוצרים".
זגורי העדיף לכנות את ההפקה "קומדיה מוזיקלית". פורמט העבודה שלו, גם הפעם, בנוי על מעבדת יצירה משותפת עם השחקנים ואנסמבל היוצרים. בהפקה הזו, כמו בקודמות שיצר, אין כוכבים במובן הרייטינגי של המילה, ולא בכדי. "זו עבודה של צוות מהצעד הראשון, תהליך שבו אחד בשביל כולם ולהיפך", הוא אומר. "ניסינו להבין מה זה בדיוק ה'סנדרסוניות' הזו, מאיפה נולדה ומה אומר סגנון הדיבור, ההומור ושעשועי המילים שבה. ניסינו להבין את השפה".
מין צוקרמן שכזה
מכאן החלה הדרך להתגלוֹת לאיטה. משיר פחות מוכר של סנדרסון בשם "יורם צוקרמן: וידוי" נולד סיפור מסגרת על בחור בינוני שחי חיים בינוניים שאיתם הוא משלים בהכנעה. "יורם צוקרמן הוא אנטי גיבור קלאסי, זליג שכזה, וודי אלן שקיים בכולנו והוטמע גם בהצגה", אומר זגורי.
את צוקרמן ישחק בהפקה עידן אלתרמן, שתפקיד האנטי-גיבור אינו זר לו. "הוא קצר ומצחיק", מספר עליו זגורי. אלתרמן מצדו ממהר להדגיש: "אני לא קצר, אני מרוכז". התפקיד של בחור חרדתי, בן 36, בן יחיד שמאמין בחוסר ייחודיותו, יושב עליו בול. "20 שנה אני על הבמה ומאור הוא האיש הכי מעניין שהיתה לי הזכות לעבוד איתו", אומר אלתרמן, והוא לא היחיד. גם טלי אורן ואלון נוימן, חלק מאנסמבל השחקנים של ההפקה, חושבים אותו הדבר.
לדברי אלתרמן כוחו של החיבור בין זגורי לבין סנדרסון טמון בשילוב מושלם בין הנונסנס וההומור לבין הצדדים האפלים והקיומיים שישנם גם הם בשיריו. "החיבור הזה ואופן העבודה המיוחד, יצר רעב שכבר שנים לא הרגשתי", אומר אלתרמן, "זה תיאטרון מלא הפתעות שלא מתפשר על מנת לקלוע לטעם הקהל אלא עסוק בשלו. החומר מקורי ואינטליגנטי והוא שמשלב בין סנדרסון, מהפכן בתחומו שהוא חוד החנית של ההומור הישראלי ובין זגורי, שגם בו מסתתר מהפכן. התיאטרון שלו יוצר עולמות חדשים".
טלי אורן, קומיקאית, שחקנית ומעריצה של סנדרסון בזמנה החופשי מבהירה מלכתחילה: "כל מה שהאיש הזה עושה - קדוש". בתקופה האחרונה היו לה לא מעט שעות סנדרסון בזכות המחווה לשירי "גזוז" בה היא משתתפת והופעות אורח במופעים של סנדרסון. ההפקה הנוכחית היא עבורה בונוס שהופך את היומיום לחגיגה. "גם הילדים שלי שומעים סנדרסון", היא מדגישה.
גם עם זגורי, שאיתו היא עובדת לראשונה, מדובר בסיפור אהבה. "זו עבודה מטורפת שצוחקת על ז'אנר המחזות המוזיקליים", היא אומרת. "זה לא פסטיגל. אין פה בחורות עם נוצות, רקדניות על עקבים וכוכבים. יש פה הרבה נונסנס ואנשים שחיים את הנונסנס. שילבנו כמה שיותר שירים של סנדרסון וכל שיר שנאלצנו להוריד, הרגיש כמו סכין בבטן. אני במתח גמור. אין לי מושג לאן זה הולך אבל אני יודעת שיהיה קסום".
אלון נוימן, שמחליף בהפקה מספר תפקידים, מצטרף לתחושות של אורן. "אנחנו בחיפוש מתמיד וזה אדיר, מפחיד ומבלבל. אנחנו לא יודעים את סוף המחזה וזה משאיר אותנו סקרנים. זה חדש לי. אני מרגיש כמו שהרגשתי כשעבדתי עם חנוך לוין, שזוהי זכות גדולה לעבוד עם כשרון אמיתי וכשיש לך צוות יוצרים מוכשר מסביב, כל יום איתם זה כיף אדיר".
סנדרסון: "ההתלהבות מקסימה"
סנדרסון, שהחסיר פעימה כשנכנס לצפות לראשונה בקטעים מהעבודה לפני ימים אחדים, נראה לאחר מפגש העיתונאים בהחלט שמח. "הייתי קצת מודאג", הוא מודה, "אני מהדור שלא מראה חצי עבודה, אבל מצד שני יש משהו די נועז לשתף מתוך התלהבות של עשייה. זה מקסים בעיני ההתלהבות שיש בכל היוצרים סביב הפרויקט".
"זגורי הוא לא במאי טיפוסי", ממשיך סנדרסון לספר, "אבל אפשר להגיד שהוא האיש הנכון לג'וב. טפו, טפו טפו. הוא מביא לשירים שכתבתי טוויסט שאני בעצמי לא חשבתי עליו. זו הסיבה שאני שומר מרחק. זה נהדר להשאיר משהו שיצרת בידיים של מישהו אחר ולראות איך הוא מלביש אותו בבגדים חדשים. הוא לקח את הדבר המוכר והצליח להוציא אותו מהקשרו באופן שקשור איכשהו".
היה לך קשה לשחרר?
"השירים שלי הם ילדים שעזבו את הקן. אני סומך עליהם. גם על השירים וגם על החבר'ה הצעירים האלה. מעניין אותי איך אחרים רואים את השירים שלי ואיך הם לוקחים אותם למקום אחר לגמרי. זה כמו שפעם ראיתי בלט על השיר 'ארי ודרצ'י' בסוזן דלל. הייתי בהלם. זה קסום ובלתי צפוי. גם מה שקורה פה בלתי צפוי ואני אומר את זה בנימה אופטימית".
הרעיון מתגלגל שנים. למה דווקא עכשיו?
"הרבה אנשים הגישו רעיונות אבל אני חושב שמאור הצליח לפצח את הפרויקט. זה לא פשוט לגרום לשירים להניע עלילה ולהפוך אותם לסיפור ולא לאתנחתאות בתוך סיפור מסגרת או איור רגעי. שיטת העבודה של מאור לא קונבנציונלית ומכאן הסיבה שאני שומר על מרחק מדוד.
"צריך לתת לאנשים חופש ומרחב לעבוד. אני חושב שהנוכחות שלי מיותרת היא יכולה רק להלחיץ. אני לא כותב מחזות, אני מוזיקאי ולכן אני מאמין שצריך לאפשר למי שיודע לעשות את העבודה, לעבוד.
בשלב מסוים שאלו אותי אם אני רוצה להיות המעבד המוזיקלי של ההצגה וזה נראה לי לא נכון. את מה שהיה לי להגיד אמרתי בשירים האלה וחוץ מזה אני חושב שהעבודה של טל בלכרוביץ, המעבד המוזיקלי פשוט נהדרת. אני כולי סקרנות לדעת לאן זה הולך".
בלכרוביץ', המנהל המוזיקלי והמעבד שיהיה אחראי על תזמורת של חמישה נגנים על הבמה לצד השחקנים, מודה שהוא מתרגש. "ברור שמגיעים לפרויקט שכזה מתוך הרבה אהבה ועם הרבה התלהבות", הוא אומר, "כמי שגדל על כל יוצרי כוורת, זו זכות גדולה לקחת חלק בהפקה. מלכתחילה הכיוון שלנו היה ברור - אנחנו הולכים לעשות תיאטרון ולא שואו או אירוע בימתי נוצץ. דני סנדרסון נתן לנו את החופש המלא ללכת על זה. הוא כל הזמן אמר לנו: 'תעזו'. אני חושב שזה מה שעשינו".
