"חיים בהחלפה": הולך לפי הנוסחה חה חה
מי שקיווה ש"חיים בהחלפה" יגיש עלילה הומוריסטית עם דמויות אמינות, יתייאש כבר בתחילת הסרט. אפילו אלו שירוו הנאה מההומור הנמוך, הוולגרי והמיני כביכול, ימצאו עצמם משתעממים מהנוסחה השחוקה ככל שהסרט יתקדם אל סופו
תרשו לי להרוס את הבדיחה הגדולה הראשונה של "חיים בהחלפה" ("The Change-up"). דייב לוקווד (ג'ייסון בייטמן) מתעורר באמצע הלילה לקולות בכי תינוקות. אשתו ג'יימי (לסלי מאן) אומרת בעודה חצי ישנה "זה התור שלך". הוא קם משפשף עינים, מדשדש לחדר בו נמצאים התאומים, ומתחיל להחליף חיתולים.
התינוק הפעלתן יותר מפיל חבילת חיתולים על הרצפה. דייב מתכופף כשפניו מול פי הטבעת של התינוק (קלוז-אפ על האזור האסטרטגי). כמה פילצוצים קטנים נשמעים ודייב מרים ראשו בהכרה נואשת לקראת הבלתי נמנע. מטח צואה נוזלית מרוסס על פניו. הוא מתחיל לומר את שם התינוק "פיט...", ואז נורה מטח שני שהפעם גם נכנס לתוך פיו הפתוח.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
אם חשתם התמרמרות על כך שהרסתי לכם בדיחה טובה, אתם מוזמנים להתעלם מכל הביקורת שתבוא בהמשך. אם אתם חשים בחילה מוטב שתחסכו מעצמכם גם את המשך הסרט. אומנם לא כל הבדיחות ב"חיים בהחלפה" מגיעות לרמת הגועל של הפתיחה, אבל זו רוח הדברים.
העלילה מתבססת על אחת הנוסחאות המשומשות ביותר בקולנוע: שתי דמויות שגופן מתחלף והן צריכות ללמוד לחיות את חייה של האחרת. נוסחה זו שזכתה למאות ווריאציות מזוהה בעיקר עם סרטים נאיביים יותר כמו "ביג" או "שישי הפוך". יש בה אלמנט של חוסר סיפוק ופנטזיה, ותהליך שבו כל צד לומד להבין את השני ובדרך זו לתקן את הבעיות שהיו בחייו.
הסרט הגרוע של השנה?
אך כל מה ש"חיים בהחלפה" תורם לנוסחה השחוקה הוא הומור המתבסס על שוקים וולגרים. קללות ליד ילדים, הבלחות של שדי נשים, הומור הפרשות ונקבי גוף - שנראה, לעיתים קרובות, כמו תוספת מאולצת. התוצאה סכיזופרנית: מצד אחד הליכה שמרנית בתלם, ומנגד הומור הפרשות כפסאדה של העזה. עם צוות שחקנים פחות מוכשר התוצאה היתה, קרוב לוודאי, הסרט הגרוע של השנה.
דייב הוא עורך דין שאפתן וחרוץ הנמצא כפסע מקבלת מעמד של שותף, הישג התלוי בהצלחתו לסגור עסקה מורכבת שבה תלוי עתיד החברה. מיטץ' פלנקו (ריאן ריינולדס), חברו של דייב מילדות, מנהל אורח חיים הפוך כרווק הולל: מעשן סמים בבוקר, מארח נשים פרועות בלילה, ושחקן בסרטי "Lorno" - "פורנו רך" (Light porno). דייב שוכב לעיתים רחוקות עם אשתו, מיטץ' משגל כל מה שזז. דייב משועבד לטיפול בילדים ובמרוץ הקריירה ויכול רק לפנטז על סברינה (אוליביה ווילד) היפיפייה שעובדת איתו. מיטץ' בטלן, ללא כיוון בחייו, וכל משפחתו היא אביו המאוכזב (אלן ארקין שדמותו, לשם שינוי, לא מתה במהלך הסרט). שניהם לוטשים עיניים זה לחייו של זה - דייב היה רוצה להיות שגלן חסר דאגות, ומיטץ' מרגיש שלדייב יש "הכל".
אינפנטיליות ומיניות
השתנה משותפת לתוך מזרקה ממלאת משאלות מובילה את השניים להתעוררות זה בגופו של זה. דייב מגלה כי להיות החבר ההולל משמע גם לדחוף אצבע לתוך נקבי גופה של שחקנית פורנו זקנה ומסולקנת. מיטץ' מגלה כי האישה השווה של חברו משתמשת, למרבה הזוועה, בשדיה להנקת תינוקות, ופעולות המעיים שלה אינן שילוב הרמוני בין קול וריח.
האלמנט המעניין בסרט הוא הקשר (הלא מודע מצד היוצרים?) בין אינפנטיליות זו - ודחיית מיניות הטרוסקסואלית בוגרת.
כל ארבעת הנשים המתערטלות במהלך הסרט נדחות על ידי הגברים בתואנות שונות (פעולת מעיים, גוף כמוש ומעוות, הריון מתקדם או גילוי האהבה לאישה אחרת). האקט המיני היחידי עם אישה הוא אוננות מול פורנו על צג של סמארטפון, וגם זה נקטע על ידי שיחה מהחבר. השתנה משותפת היא תנאי לחילופי הגוף, ואחוות השימוש בתוסף הגברי חוזרת בהמשך כאשר הם משיאים עצות זה בנוגע לתפעול איברו של זה. יש כאן היגיון עקבי שניסוחו המפורש בוודאי ירתיע דווקא את אלו שישאבו את ההנאה הרבה ביותר מה"ברומאנס" הזה.
לאחר ההחלפה, הנוסחה מכתיבה שלב ראשון של הלם וכישלון בחיים החדשים, בשלב הבא יש ההסתגלות והתפתחות אישית - ולבסוף הם מוצאים דרך לפתור זה לזה את בעיותיו. המהלך האחרון מאפשר להחזיר את הדברים לתיקונם, כלומר, לשקם את ערכי הזוגיות ההטרוסקסואלית. ככל שהסרט נע לעבר השלמת הנוסחה, כך הוא מתמתן. מי שקיווה לקומדיה שהומור משולב בה עם דמויות אמינות יתייאש כבר בהתחלה. אבל גם אלו שירוו הנאה מההומור הנמוך (או יזדהו, בלי דעת, עם תכניו הלטנטיים) ימצאו עצמם משתעממים ככול שהסרט קרב אל סופו.
