מת המשורר הפלסטיני טאהא מוחמד עלי
טאהא מוחמד עלי, מגדולי המשוררים הפלסטינים, הלך לעולמו בגיל 80. "היה בו את הפלח התמים אך יודע הכל ואת הגיבור שמבטו מרחיק ראות", ספדו לו חברים
המשורר הפלסטיני טאהא מוחמד עלי מת הבוקר (א') בביתו שבנצרת. טאהא מוחמד עלי, מגדולי המשוררים הפלסטינים, היה בן 80 במותו והובא בשעות הצהריים לקבורות בבית העלמין, לא רחוק מכפר ספוריֶה בו נולד וגדל. המשורר הותיר אחריו רעייה, שני בנים ובת.
העיתונאי והסופר עלא חליחל אמר בעקבות מותו של המשורר: "מה שייחד את טאהא מוחמד עלי היה המודרניזם המושבע שבתוכו כתב ויצר וההתעקשות שלו לשמור על קולו של איש הכפר האותנטי שמאוהב באדמתו, בספוריֶה שלו ובזיכרונותיהם של האנשים הפשוטים, ובאותה הנשימה ללכת שבי אחרי משוררים מערביים כמו אליוט ולהעריץ את המוזיקה הקלאסית האירופית. כל אלה חיו בו בערבוביה.
"היתה לו רגישות אדירה לשפות ולתרבות עולמית ואת אלה הוא יצק אל תוך שירה פשוטה ובו בזמן עמוקה מאוד. האומה הערבית מאוהבת בשפה והשירה הקלאסית שלנו עדיין רבת השפעה ובחירתו לכתוב בשפה רזה ולא יומרנית, לא לכתוב במילים גבוהות אלא לבחור בפשטות כדרך, זו גישה נדירה אצלנו הערבים. בחוכמה ובאהבה שלו לשפה ולמקום בו חי, טאהא מוחמד עלי כתב שירה מבריקה. מעבר ליצירתו האדירה, כאדם היה שופע קסם, נעים הליכות ושובה לב בצניעותו. הוא נהג בכבוד כלפי כל אדם, ג'נטלמן אמיתי. כך הוא התנהג, כך חשב וכך גם כתב. הוא היה בו זמנית כפרי פלסטיני שורשי ואינטלקטואל עם ידע רחב יריעה שהאמין בחוכמה, בצניעות ובעבודה קשה".
יעל לרר, מייסדת הוצאת "אנדלוס" שהוציאה לאור ב-2006 את אסופת שיריו בתרגום חדש של אנטון שמאס, אומרת היום ל-ynet ממקום מושבה בפריז: "ליבי במזרח. נתקפתי בצער גדול כששמעתי הבוקר על מותו של טאהא מוחמד עלי. הלב נצבט מהידיעה שהוא נקבר קילומטרים ספורים מסאפוריה בה נולד, אותה אולץ לעזוב ואליה לא יכול היה לשוב. אני מוצאת נחמה מסוימת בכך שהשירים שלו ובהם הזיכרון שנשא מסאפוריה יישארו. אני מקווה שיהיו להם חיים ארוכים.
"היתה בטאהא פשטות מאוד מתוחכמת. כמו בשיריו, היה בו גם את הפלח התמים אך יודע הכל וגם את עבד אלהאדי (גיבורי שיריו "האיכר" ו"עבד אלהאדי נלחם במעצמה גדולה" – מ.י) בעל העין שמרחיקה לראות, המבט העמוק וההומור הנהדר. זו היתה זכות גדולה להביא את שירתו לאלפים בחברה הישראלית ולגרום להם, בעזרתו של אנטון שמאס, שהוא המתווך האמיתי בתרגומיו הנפלאים, להיחשף אליה. אני שמחה שגם זה נשאר".
בהקדמה לאסופת השירים כתב המתרגם, אנטון שמאס: "טאהא מוחמד עלי, סוחר מטבעות עתיקים בשוק אלקזנובה בנצרת, הגיע אל השירה כפליט, בעל כורחו. כפר ילדותו, ספוריה, נמחק ב-48', ועל הריסותיו הסמויות מן העין השפה העברית נטעה עצים. כל חייו מאז, הם ניסיון חסר תוחלת לשוב אל העולם הנטוע מתחת לעצים. פליטים לא יכולים. שירה יכולה.
"ידידיו של טאהא, שהיו פוקדים את חנות העתיקות שלו בסוף שנות ה-60, ידעו שמלבד המטבעות ספונים במגירות גם שירים. יחסו לשיריו דמה, באותם הימים, ליחסו למטבעות מזויפים. בחוש הומור נדיר וערמומי, בנועם לשון חלקלקה, הצליח תמיד לשכנע את ידידיו שלא מדובר אלא בטיוטות מזדמנות ודחק בהם, בחוש מסחרי מפותח, להפיץ את השמועה שבעצם מדובר בזיופים.
"במשך שנים המשיכו ידידיו לחזור ולהפציר בו שייאות לקבץ את שיריו בספר. זעיר פה זעיר שם, הוא ניאות לפרסם שירים בודדים בכתבי עת. רק ב-1983 ראה אור ספר שיריו הראשון. מאז הוא הצליח לבלבל את כולם, בארבעה ספרים נוספים. עכשיו בעברית – משורר פליט מספוריה ניצב בשער החליפין".
אבל לא רק על געגועיו לכפר ילדותו, כתב אלא גם על החיים עצמם ועל שאלות קיומיות. באחד משיריו היפים, שתורגם לעברית על ידי המשורר סלמאן מצאלחה, הוא כותב: "וכך,/ לקח לי/ ששים שנה תמימות/ עד שהבנתי,/ כי המים הם הטוב שבמשקאות,/ וכי הלחם הוא הטעים במאכלים,/ וכי אין ערך אמתי לאמנות כלשהי/ אלא אם תחדיר מעט אֹשר/ ללב האדם".
בראיון ל-ynet לקראת צאת אסופת השירים אמר אז טאהא מוחמד עלי: "השירים שלי לא נועדו לעצרות פוליטיות, אין בהם סימני קריאה". את המשורר, שמאן להשתמש בשירתו כְּפֶה למפלגה כזו או אחרת ושמו לא נקשר בקליקות אמנותיות, ליוו היום בדרכו האחרונה מאות בני אדם.
