עדות קם: "ניסיתי להיות גיבורה ומוסרית בשב"כ"

ענת קם העבירה מסמכים מסווגים בגלל אידאולוגיה או בשל "מעשה טיפשות"? בעדותה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב סיפרה קם, שגנבה 2,000 מסמכים צבאיים והורשעה בעבירות של החזקת מידע סודי ומסירתו ללא היתר, כי לקראת סיום שירותה הצבאי עלה במוחה "רעיון מטופש להפליא" לקחת מסמכים מלשכת האלוף. הסיבה, לדבריה, היא רצונה להראות "כיצד צה"ל חוקר את הכשלונות שלו". היא אמרה בחקירתה בשב"כ כי עשתה את המעשים מתוך אידיאולוגיה, אך בעדותה נקטה בקו אחר לגמרי ושינתה גירסה. לבקשת ynet ו"ידיעות אחרונות" התירו השופטים, באישור שירות הביטחון הכללי והפרקליטות, לפרסם את העדות.

פרשת קם - כתבות קודמות

אושרה עסקת הטיעון: קם הורשעה במסירת מידע

הקלה לענת קם: תצא מהבית 3 פעמים בשבוע

קם על יוצרו / רון בן-ישי, לאחר פרסום הפרשה

קם, בעדותה בבית המשפט, התבקשה להסביר את הסתירות בין דבריה בחקירה הראשונה בשב"כ כי הרקע לגניבת המסמכים היה אידאולוגי, לעדותה בבית המשפט. "הייתי בת פחות מ-23, יומרנית יותר ממה שצריך להיות והיה נראה לי הרבה יותר, אפילו 'סקסי', לייחס מניעים כה נאצלים למעשה שלי, במקום לבוא לשב"כ ולומר - 'עשיתי שטות'", היא סיפרה על החקירה.

היא הוסיפה כי ביטאה בחקירה הראשונית את רגשותיה. "זה היה ניסיון לעשות רושם על שלושה גברים, שאחד מהם יכול להיות אבא שלי. נתפסתי בקלקלתי וניסיתי להוציא את המקסימום שהיה באותה עת באווירה הלא פורמלית. היה מזעור נזקים תדמיתי. במקום להגיד להם שהייתי ילדה מטומטמת או כל שורש אחר או מילה נרדפת ניסיתי להיות גיבורה, מוסרית ולוחמת חירות, יותר ממה שאני באמת".

"מה עבר לך בראש?" הקשתה התובעת על קם. "אין לי תשובה לשאלה הזו... זה נוגד כל עקרון שאני מאמינה בו של שמירת חוק וביטחון. זה מעשה מטומטם המנוגד לכל מה שאני חושבת על עצמי". השופטים אמרו לקם: "את בחורה אינטליגנטית. המעשה לא מטומטם". קם השיבה בקצרה: "אין לי תשובה אחרת פרט לטמטום".

הדרך ללשכת נוה

בעדותה סיפרה קם על הגיבוש בקורס טיס וגם על כך שלא התקבלה לגלי צה"ל. היא אמרה כי בחרה בסופו של דבר להיות פקידת לשכה, כיוון שרצתה להתקדם לתפקידים אחרים בצבא. על ההחלטה לצרוב מסמכים מסווגים על דיסק, אותו לקחה לביתה, היא סיפרה לשופטים נורית אחיטוב, מרים דיסקין ורענן בן-יוסף. "זמן קצר לפני השחרור שלי, כשבועיים או שלושה לפני כן, עבר במוחי רעיון מטופש להפליא, להוציא מסמכים שנחשפתי אליהם בשרותי הצבאי", אמרה קם.

ענת קם עם עו"ד אביגדור פלדמן(צילום: מוטי קמחי)

בהמשך עדותה היא גם סיפרה על הסיבה: "מתוקף תפקידי נחשפתי לתחקירי מלחמת לבנון השנייה. מהתחקירים האלה עלו כל מיני כשלים, הפקות לקחים, מסקנות וכדומה. אלה תחקירים פנים צבאיים בראשות האלוף והרמטכ"ל. חשבתי שאולי יבוא יום והציבור הישראלי יהיה זכאי לדעת מה ואיך נחקר במסגרת המלחמה הזאת", אמרה קם. "בגלל שהמלחמה העסיקה את הציבור הישראלי תקופה די משמעותית, והרמטכ"ל וקצינים שונים עזבו את תפקידם בעקבותיה, חשבתי שאולי ניתן להביא את זה לידיעת הציבור הישראלי, שיידע איך צה"ל חוקר את הכשלונות שלו ואיך הוא מפיק או לא מפיק לקחים ויידע איך נערכים למלחמה הבאה".

קם חשפה כי היתה חיילת, שסייעה לה, כנראה ללא ידיעתה. "לא השקעתי בזה מחשבה מעמיקה במיוחד או זמן רב מדי. לאחר שהמחשבה הזו עלתה לי לראש, ביקשתי מאחת ממש"קיות המחשוב לצרוב בשבילי את תיקיית המסמכים כולה, שהיתה לי על המחשב". קם אמרה כי החיילת שצרבה את המסמכים לא שאלה שאלות, ואם היתה מקשה עליה, כנראה שהיתה "נסוגה" מכוונתה.

"לא יודעת אם לקרוא לזה ספונטניות, כשנכנס לי הג'וק הזה לראש, העתקתי כל מה שמחשב. לא מיינתי דברים, לא בחרתי, לקחתי את זה כמו שזה", סיפרה קם בבית המשפט. כשחזרה באותו יום לביתה, היא סיפרה, כי הוציאה את הדיסק מהתיק והשאירה אותה על השולחן בחדרה. "העתקתי בשלב מסוים את התוכן שלו למחשב שלי בבית, לא זוכרת אם זה היה באותו יום או כמה ימים אחר כך", אמרה.

"ידעתי שמה שעשיתי לא בסדר"

בינתיים קם השתחררה מהצבא, החלה לעבוד באתר וואלה ככתבת ברנז'ה, ועברה להתגורר בתל-אביב. לדבריה, מדי פעם היא עיינה במסמכים. "השירות הצבאי הלך והתרחק ממני, גם מבחינת זמן וגם מבחינה תודעתית וזה פחות העסיק אותי. באיזה ערב היה לי משעמם, עשיתי סדר במחשב וראיתי את המסמכים. אמרתי שאזכר בתקופה, עיינתי בזה, זה לא עניין אותי".

אולם המסמכים לא נשארו טמונים במחשב בביתה זמן רב. "בקיץ 2008 הייתי כשנה בתפקיד בוואלה, חשבתי שאולי הגיע הזמן לעשות שימוש במסמכים", היא אמרה. "לא זכרתי מה יש במסמכים שהוצאתי מהצבא. זה היה תאריך עגול לסיום המלחמה, בדיוק שנתיים, וזכרתי שברשותי יש תחקירים של המלחמה". 

אורי בלאו מגיע לחקירה במשטרה(צילום: ירון ברנר)

את אורי בלאו, עיתונאי "הארץ" שפרסם כתבה על סמך המסמכים שקיבל, הכירה קם בכינוס שנערך בבית סוקולוב בתל-אביב. כמה ימים לאחר מכן נסעו השניים יחד לירושלים. "במהלך הנסיעה אמרתי לו שיש לי דברים שיעניינו אותו", אמרה קם בעדותה. "לא פירטתי, כי לא זכרתי מה יש שם, לא עברתי על המסמכים. נתתי לו את הזיכרון הנייד וזהו". קם סיפרה כי בלאו התלהב מהמסמכים. "לא הבנתי בזמן אמת את המשמעות שהוא נתן למסמכים", היא אמרה. בלאו סיפר לה שהוא מתכוון להתמקד בנושא של מבצעי הסיכולים הממוקדים, ובין השניים התנהלו שיחות טלפון "בעניינים טכניים".

לאחר שבלאו פרסם כתבה ובה מסמכים סרוקים, קם לא חששה שיאתרו כי היא המקור. "לא חשבתי על זה באותו זמן. הניסיון שלי כמקור היה דל באותה תקופה, לא ראיתי את הסיכון שנגרם לי בעת הפרסום", היא אמרה בבית המשפט. "אמרתי לאורי שהעברתי לו את הזכרון הנייד, שלא יספר שקיבל את זה ממני. ידעתי שמה שעשיתי לא בסדר ולא רציתי להיענש על כך. גם ביקשתי ממנו לא לספר לאנשים ב'הארץ' שקיבל את המסמכים ממני, כי הכרתי אותם במסגרת עבודתי".

ענת קם בבית המשפט(צילום: עופר עמרם)

קם סיפרה גם שלפני החקירה בשב"כ היא ניסתה ליצור קשר עם בלאו. "התקשרתי לאורי לשאול אם הוא יודע על זה. הוא לא היה זמין במספר נסיונות. שאלתי מכר משותף אם החליף מספר, נאמר לי שנסע לחו"ל עם בת זוגו למספר חודשים". בחקירתה בשב"כ היא הודתה בהעברת המסמכים ואמרה כי לא היתה לה כוונה "לחשוף פשעי מלחמה" או להעביר את המסמכים לבית הדין הבינלאומי בהאג.

"לא שיקול דעת של חייל פשוט"

במהלך אותו דיון שאלה התובעת הדס פורר את קם כיצד היא רואה את המעשה כיום. "חוסר מחשבה ונמהרות בקבלת החלטות. המעשה שלי לא היה צריך להיעשות ואני מתחרטת עליו", אמרה קם. "זה לא צריך להיות שיקול דעת של חייל פשוט - אם ואיזה תחקירים או מסמכים בזכות הציבור לדעת. יש גורמים מוסמכים לעניין".

היא סיפרה גם על "חוסר אכפתיות" בלשכת האלוף נווה לפני כמה שנים, בכל הקשור לאבטחת מידע. היא הביאה כדוגמה כיצד טיפלו בלשכה בדו"ח על חטיפת גלעד שליט. "הדו"ח מטבעו היה מאוד מסווג. המפקדת שלי נתנה לי אותו ואמרה לי לשים אותו במקום סודי. אמרתי שאין מקומות סודיים.

"היא אמרה לי לשים אותו במקום שאני שומרת קלסרים של שיבוץ. הקלסרים הללו כללו נתונים אישיים על קצינים בדרגות גבוהות. הם נשמרו בארון חדר הדואר, במדפים מאחורי דלתות ההזזה, שלפעמים היו סגורות ולעיתים לא. אך אף פעם לא היו נעולות. שם הנחתי את הדו"ח המאוד סודי על חטיפת גלעד שליט".

הפגנה למען ענת קם, לאחר פרסום הפרשה(צילום: ירון ברנר)

היא אמרה כי לא היתה כל בעיה למי שרוצה להגיע לדו"ח. "לא היה משהו שיכול למנוע מאחרים מלגשת לארון. כאשר האלוף היה מגיע, צוות המטבח היה מביא אוכל. מבחינת מבנה הלשכה, הטבחים יכלו להיכנס. היה קוד סודי להיכנס, אך מפני שהזמזם היה מעצבן, היינו מנתקות את הקוד ואז נכנסו כל הזמן אנשים... הטבחים יכלו להיכנס לשים אוכל במטבח או בחדר הדיונים, להיכנס לחדר הדואר ולעשות מה שרוצים".

"הילה מוסרית"

לקראת סיום העדות, שאלה התובעת את קם האם לא חששה שתיתפס. קם השיבה כי קיוותה שלא יאתרו כי היא זו שהעבירה את המסמכים. על החקירה בשב"כ, היא סיפרה. "הדברים שאמרתי בתשאול, אני רואה אותם כאמירות של בחורה צעירה - מצד אחד מפוחדת ומצד שני מנסה להחזיק פוזה של לא מפחדת, שיושבת

 לבד בחדר משרדי אפור עם שלושה גברים סמכותיים ורציניים, ומנסה לשחק 'קול'. חלק מה'קול' זה להגיד שמתחרטים רק כשנתפסים".

היא גם תיארה כיצד הרגישה לאחר פרסום הכתבה של בלאו. "הכתבה של אורי נתפסה כמשהו מאוד לוחם צדק ופרו זכויות האדם, ומאוד נאצל. הרגשתי טוב להיות חלק מהסיפור הזה, כי פתאום נוספה לו הילה מאוד מוסרית", אמרה קם בעדותה בבית המשפט. "השיקול המוסרי שאני מייחסת לעצמי בחקירות, לא היה שם באמת בעת צריבת המסמכים כי לא הבנתי את המשמעות של מה שיש שם". היא גם אמרה שידעה שהחומר יפורסם, "זה לא חומר לקריאה".

Read this article in English