המבנים שצריכים לבקש מאיתנו סליחה
הבטחות אדריכליות שמעולם לא מומשו וחלומות על בטון טוב יותר: מיזמי "בנה ביתך" ברחבי הארץ, כיכר אתרים, התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ומתחם הולילנד בירושלים - הפרויקטים שהיו בעלי פוטנציאל ענק אבל הפכו לאכזבה גדולה. חושבים על מבנים נוספים ששכחנו? טקבקו ושתפו אותנו
ברוטליזם שאינו במיטבו: כיכר אתרים, תל אביב
מה שיכול היה לקרות: 4 שנים לקחה השלמתה של בניית כיכר אתרים, אותו מכלול מבנים וכיכר ציבורית על שפת הים, ובשנים הראשונות היא עוד היתה שוקקת חיים, חנויות ומועדוני לילה למיניהם. זו הייתה כוונת המתכננים – לייצר את החלק החי החדש והצעיר של העיר.
רק כמה חבל: הבעיה התחילה כשלקראת סוף שנות ה-90 השתלטו גורמים פליליים על המתחם והוא הוצף במועדוני הימורים זנחו התושבים וגם התיירים את המקום והשאירו אותו לבד אל מול הים. נוסיף לכך את העובדה שלככר מעולם לא היתה חברת אחזקה ובשילוב עם בנייה מחומרי גלם נחותים ובלאי מואץ בעקבות הקירבה לים וקיבלנו פיל לבן עשוי בטון ונודף ריח שתן וריח אגזוזים על אחת מפיסותיה היפות של תל אביב.
החולמים: הככר תוכננה על ידי יעקב רכטר בשיתוף יוסף ורנר במסגרת תוכנית האב לחופי תל אביב שגיבש האדריכל האיטלקי לואיג'י פיצ'ינאטו כבר באמצע שנות ה-60.
אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים: בימי מלחמת המפרץ התבטא ראש העיר דאז שלמה להט שהיה מעדיף שטיל סקאד יהרוס את הכיכר. בכל זאת, עם ראש העיר קשה להתווכח.
עיר חדשה בריח רע: התחנה המרכזית החדשה, תל אביב
מה שיכול היה לקרות: התחנה המרכזית החדשה, זו שמוכרת גם בכינוי "תמ"חת" ממוקמת בשכונת נוה שאנן התל אביבית והחלה להיבנות בשנת 1967 עם לא מעט הפסקות בדרך עד שנחנכה רשמית בשנת 1993. בתחנה, שמורכבת משבעה מפלסים, יש לא פחות מ- 1300 חנויות בעיקר בזכות הכוונה הגרנדיוזית והיומרנית של מתכנניה לבנות "עיר" שלמה שהיא גם עורק תחבורה וגם קניון ענק במיוחד.
רק כמה חבל: התוצר הסופי, כעבור כמה וכמה שנים, הוא שאותה תמח"ת הפכה להיות אחת הנקודות העמוסות אך גם המוזנחות ביותר בארץ וכך, מבנה ענק שעוברים בו בכל יום לא פחות מאשר 5,000 אוטובוסים ו-18 אלף איש נראה מיושן מיום בנייתו, המעבר בו מסורבל וחלק לא קטן ממנו עומד שומם, באופן שמזמין עוברי אורח להשתין בפינותיו ולאתגר את קירותיו בפעילות מינית.
החולמים: בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד וכשחודשה בנייתה ב- 1983 הצטרף האדריכל מוטי בודק לצוות.
אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים: הגודל העצום של המבנה מביא למצב בו גם הרס שלו יגרום לענני אבק מזהמים לכל האזור למשך לא פחות מאשר 30 שנה. כאילו לא הספיק לנו עד עכשיו.
עיצוב עצוב: פרוייקט "בנה ביתך", כל הארץ
מה שיכול היה לקרות: אי שם בסוף שנות השבעים החליטה מדינת ישראל לעודד את צמיחת עיירות הפיתוח ולהפריט את הבנייה בארץ. ההחלטה, שהולידה את פרויקט "בנה ביתך", העבירה שטחים גדולים לבעלות של הציבור והותרה חירות מוחלטת לגבי אסתטיקת ואופי הבנייה כשביצוע הפרויקט כלל גם הקצאת מגרשים זולים לבנייה פרטית באמצעות קבלן אישי ולפי תוכנית אישית.
ההתחלה דווקא הייתה לא רעה כשהשכונה הראשונה הוקמה ביבנה והפכה אותה מעיירה מנומנמת לנחשקת והשילוב בין בעלות על בית צמוד קרקע עם חירות עיצובית קסם לרבים, מה שהביא לשכונות דומות בכל רחבי הארץ.
רק כמה חבל: רעיון חדשני ושוחר טוב נועד לכישלון של טעם רע. העובדה שהמשתכנים בבתים שכרו קבלני משנה ואדריכלים ועיצבו את הבתים ממש כמו שהם רוצים הביאו למבנים מעוצבים יותר מדי, מצועצעים ומאוד מאוד שונים זה מזה.
החולמים: מועצת מקרקעי ישראל שניסתה לפתח את יישובי הפיתוח והספר במדינה.
אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים: רעיון ממשלתי שנועד לעודד אינדיבידואליזם עיצובי גרם לבליל של טעם רע. מוכר לכם מעוד מקומות?
המפלצת שעל הגבעה: "הולילנד פארק", ירושלים
מה שיכול היה לקרות: קשה למצוא מישהו שלא מכיר את המתחם שהפך כבר לסמל לשחיתות וטומאה ישראלית. מתחם המגורים הדרום-ירושלמי קם על אחד הרכסים הגבוהים והבולטים בעיר כשהוא חורג מקו הרכס המקובל בירושלים ומכיל מאות יחידות דיור שמתנשאות מעל העיר, מגמדות את סביבתן ונראות כמו נטע זר לחלוטין לסביבה.
הרעיון של יצירת פרויקט מרהיב ומיוחד יכול היה להיות מבורך מאוד אם היה משתלב בחוכמה בנוף האורבני של העיר, אבל משהו קרה שם איפשהו בדרך.
.
רק כמה חבל: שהתוצר הסופי הוא מראה ראוותני, בריוני וחסר כל חן כשהבניינים יוצרים מראה של חומה וזוכים מפי התושבים לכינוי "המפלצת שעל הגבעה". האמת היא שכבר מלכתחילה נתקל הפרויקט במתנגדים בגלל שגרם לעקירת חורשה ופגע בחיות בר וצמחיה מקומית אבל אנחנו זועקים בעיקר על פגיעה ביחס שבין מבנה וסביבה, זה שאמור להיות המפתח הראשוני לאדריכלות.
החולמים: האדריכל רם כרמי החל בתכנון הפרויקט אך הוחלף באמצע הדרך על ידי משרד האדריכלים רוזיו-תשבי.
אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים: קשירת המבנה בפלילים "משעשעת" במיוחד לנוכח העובדה כי הוא מטויח בטיח עם נצנצים. כנראה וזה מה שקורה כשמטייחים כסף
פיל לבן ומנצנץ: בית "הבימה" המחודש, תל אביב
מה שיכול היה לקרות: בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד, במתחם התרבות של העיר, גדל בשנים האחרונות למימדי ענק בית הבימה המחודש.
מאז שהונחה אבן הפינה לבית הבימה הראשון ב-1938 ידע המבנה שינויים והרחבות בעקבות הצלחת התיאטרון אבל בשנת 2007 החל שיפוץ נוסף במטרה לשמר את המבנה המקורי בעל החשיבות התרבותית – אדריכלית. השיפוץ, שהיה הכרחי בעקבות בלאי וגודל בעייתי, זכה לתמיכה רחבה על עצם רעיון השימור של אחת מפינות החן של התרבות הישראלית והסתמן כתוכנית מוצלחת למדי.
רק כמה חבל: שלא כתיאורו כ"שיפוץ", התהליך נהיה לתוכנית שכוללת בנייה מחדש של כל המבנה, להוציא חלק מחזיתו. המבנה שהוקם נהיה למבנה עצמאי לחלוטין שלא ממש משמר את מה שראוי לשימור וגדל למימדים בלתי נסבלים ובעיקר חסרי קשר לאופי האדריכלי של הסביבה.
החולמים: על תכנון המבנה הופקד האדריכל רם כרמי והממונה מטעם העירייה היתה אדריכלית העיר, דניאלה פוסק.
אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים: המבנה, שטרם נחנך כולו, הוגדר כבר מאמצע בנייתו כמסוכן לציבור ובעל כשלים הנדסיים שבמקרה של רעידת אדמה יגרמו לקריסתו. לפי חשד וועדה ממונה, למבנה אין כלל תכניות בטיחות, כיבוי אש או הג"א. אבל אנחנו לא שופטים.
הלך החוף: שכונת מנשייה, תל אביב
מה שיכול היה לקרות: שכונת מנשייה הייתה שכונה בצפון יפו, בערך איפה שממוקם היום גן צ'רלס קלור, שנהרסה כמעט במלואה בשנות ה-60 וה-70 לטובת חיבור רצועת חוף המקשרת בין יפו לתל אביב. "איחוד העיר" לרווחת התושבים היה מבורך והבנייה החלה במרץ אבל הקבלנים שהרסו את בתי השכונה לא ממש פינו את פסולת הבנייה אלא דחפו אותה למקום הקרוב האפשרי - הים.
מהר מאוד הצטברו כמויות עצומות של פסולת בניין על החוף ובתוך הים, וכשהעירייה נדרשה לפנות את הבלאגן התברר שמדובר בפרויקט יקר מדי ושפשוט משתלם לכסות הכל בחול. וכך, כוסתה המזבלה שעל החוף בעפר ועל ראשה ננטע גן הכולל עצים ומדשאות, אותו אנחנו מכירים היום כגן צ'רלס קלור. התושבים זכו לריאה ירוקה, העירייה הסתירה את האשפה.
החולמים: עיריית תל אביב אכן חלמה לקשר היטב בין ת"א ויפו ואכן סיפקה לרווחת הדיירים ריאה ירוקה.
אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים: הקלות שבה מוותרים בעלי השליטה כאן על חופי הציבור. ועוד בשביל לטאטא אשפה אל מתחת לשטיח. נו מילא.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
לפנייה לכתב/ת 
