לא רק בישראל: כשהדת והכדורגל מתנגשים

לכדורגל הישראלי ויום כיפור יש היסטוריה ארוכה. אבי כהן ז"ל שיחק עבור ליברפול ביום הזה, חיים רביבו יצא לפני סוף משחק של סלטה ויגו כדי שלא ישחק בצום, ודודו אוואט ספג ביקורת משרי ש"ס על רצונו לשחק בסמוך לכניסת היום. אבל לא רק בישראל, או ביהדות, נפגעים כדורגלנים מהתנגשות הדת עם המשחק. זה קורה בעוד מקומות בעולם.

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
  

כמו אוואט, גם קרול וויטילה הפולני היה שוער. יש אפילו כאלה שחשבו שהוא מתאים לשחק ברמות גבוהות יותר. לאחר הפלישה הנאצית לפולין במלחמת בעולם השנייה וויטינה החליט להקדיש עצמו לדת ולעזוב את הכדורגל. שנים לאחר מכן הוא נודע בשם האפיפיור יוחנן פאולוס השני. בהחלט שינוי כיוון בקריירה.

קרלוס רואה. פנה לדת בשיא הקריירה ככדורגלן(צילום: gettyimages)

• מה עמיר פלג חושב על פיני גרשון כבר קראתם?
• מה הקשר בין ווין רוני להימורים אתם כבר יודעים?
• ואת השפן החדש של פרננדז אתם כבר מכירים?
  

עוד פולני שלא הגיע לרמות הגבוהות ביותר של המשחק הוא דריוש גינדה, שהצטרף בצעירותו לכנסיית "היום השביעי" - זרם בנצרות המאמין בשיבתו של ישו. גינדה, שהיה כישרון גדול מאוד בפולין, מעביר את כל הקריירה שלו בליגות הנמוכות כיוון שעל פי חוקי הכנסייה שלו אסור עליו לשחק או להתאמן בשבתות.

"בגיל 22 הזמינו אותי למבחנים בקבוצות גדולות בליגה הבכירה", הוא מספר, "אני מאמין גדול בישו וידעתי מראש שלא אוכל לשחק, אבל הלכתי בכל מקרה. הציעו לי חוזה עם כסף גדול, אבל נאלצתי לסרב. הם התקשרו שוב ושוב. במבט לאחור אני לא מצטער כי הרווחתי אמונה אמיתית".

זהו לא הסיפור הראשון המקשר בין האמונה בזרם "היום השביעי" לכדורגל. גם לא הסיפור המפורסם ביותר. קרלוס רואה הארגנטינאי הפך לשם שגור בפי כל אוהדי הכדורגל אחרי שהדיח עם ארגנטינה את נבחרת אנגליה במונדיאל 1998, כשהוא עוצר את הפנדל המכריע של דייויד באטי.

טאריבו ווסט. העביר הרצאה בנושא דת בזמן שקבוצתו התאמנה(צילום: gettyimages)

מעט לאחר המונדיאל הצטרף רואה ליום השביעי. רואה היה אז בשיא פריחתו ועדיין רכב על גל הפרסום מהמונדיאל, אבל לפי חוקי כנסייתו החדשה אסור עליו לשחק בשבת, מה שהוביל אותו למימוש הביטוי "לפרוש בשיא".

רואה עוד חשב לא לפרוש לגמרי ולחפש מקום שבו ידרשו ממנו לשחק רק באמצע השבוע, אבל אז הוא הדהים את העולם כשסיפר כי הוא מאמין שהיקום יגיע לקיצו עם בואו של המילניום החדש. רואה עבר לאיזור הכפרי של ארגנטינה וחיכה לגורלו בזמן שהוא משמש ככומר עבור בני משפחתו.

בראשון לינואר 2000 רואה הבין שטעה. הוא עזב את הכנסייה ורצה לחזור לשחק כדורגל. עדיין היה לו חוזה במאיורקה והיה מחויב לחזור לשם, אבל הוא איבד מתהילתו ויכולתו וכך גם את המקום בהרכב הראשון אותו תפס לאו פרנקו. בתום החוזה רואה עוד עבר לאלבסטה ומשם לאולימפו, אבל הקריירה נגמרה. "החלטתי אז לא לאכול בשר ולא לשחק כדורגל. העדפתי להתרכז במדיטציה. טעיתי", הוא אמר שנים אחרי.

קאנוטה (משמאל). סירב ללבוש את מדי סביליה(צילום: רויטרס)

טאריבו ווסט, עוד שם מוכר בזכות הופעותיו במונדיאלים (אם כי לא פחות בזכות עיצובי השיער שלו), הראה שלא חייבים להצטרף, כמו רואה, לזרם מסוים של הנצרות כדי שהקריירה שלך תיפגע. ווסט עבר בקבוצות גדולות כמו אוקזר, אינטר ומילאן ופתאום לילד העני מניגריה יש כסף ותהילה.

ווסט התבלבל ופנה לדת. הוא הוטבל מחדש לנצרות, עבר מבחני כמורה ואפילו הקים כנסיה משלו במילאנו. בהמשך עזב את סן סירו לטובת דרבי קאונטי האנגלית ודאג לחזור שוב ושוב לאיטליה כדי להטיף למאמיניו. לראשי דרבי נמאס והם העבירו אותו לקייזרסלאוטרן, אבל גם בגרמניה הפעילות הדתית של ווסט התנגשה עם עבודתו. אחרי שהעביר הרצאת דת במקום להגיע לאימון יום ראשון הוא נזרק מהקבוצה. מאז ועד הפרישה הוא לא חזר לשחק בליגה גדולה.

את הקריירה שלו סיים ווסט מאוחר יותר באיראן, שם העביר בנוחות יחסית את העונה האחרונה. לא רחוק משם, בעירק, הגיעה לסיומה, בצורה טרגית, קריירה של שלושה כדורגלנים מערב הסעודית. השלושה, ששיחקו בליגה המקומית, שוכנעו על-ידי אנשי דת מקומיים שייטב להם בעולם הבא אם יבצעו פיגוע בעירק לאחר שארה"ב פתחה במלחמה שם. כל השלושה נהרגו בזמן פיצוע הפיגוע.

מוחטארי. פרנקפורט איימה לשחררו אם יצום במהלך הרמדאן(צילום: gettyimages)

אחד השחקנים המוסלמים שנוהגים להזכיר את דתם בכל הזדמנות, אם כי בדרך שגרתית יותר מניסיון לפגע באנשים אחרים, הוא פרדריק קאנוטה. חלוץ סביליה הוא שם דבר בעיר בה הוא משחק מ-2005 והוא ללא ספק אחד השחקנים האהודים בקבוצה.

חלוץ נבחרת מאלי, שנולד בצרפת, התקרב לאיסלאם לפני כעשור ואפילו שילם מכיסו למעלה מ-700 אלף דולר כדי לקנות מסגד בסביליה. אנו זוכרים אותו כשהתבטא נגד ישראל והביע תמיכה בפלסטינים בעזרת כתובת שחשף מתחת לחולצתו, אבל הדת סיבכה אותו בגלל חולצה אחרת.

הספונסרית הראשית של סביליה היתה חברת הימורים וקאנוטה סירב ללבוש את חולצת המשחק עליה מופיע שם החברה. הסיבה: חוקי האיסלאם. "הימורים זה עבודה של השטן", הוא אמר אז, "הקוראן אוסר עלי ללבוש את החולצה הזאת". מבלי לומר דבר קאנוטה עלה לשחק לאחר שכיסה את שם הספונסר - פעולה שסיבכה אותו בצרות וגרמה לו לשלם סכום כסף גדול כקנס וסכום נוסף כתרומה לקהילה.

• השערים, הדרמות, החגיגות: תקצירי ליגת העל ב-ynet ספורט
  

דודו אוואט ויוסי בניון. זכות הבחירה נמצאת בידיהם(צילום: אורן אהרוני)

אבל הבעיה הגדולה ביותר עבור כדורגלנים מוסלמים זה לא מפרסם כזה או אחר, אלא חודש הרמדאן,

בו הם נדרשים לצום במהלך היום ולאכול רק בערב. בליגות במדינות מוסלמיות אין ממש בעיה. מסדרים את לוח המשחקים כדי שיתאים. אבל באירופה זה כבר סיפור אחר. אנטואן קומבורה, מאמן פריז סן-ז'רמן, הצהיר בשנה שעברה שהוא אינו יכול למנוע משחקניו לצום, אבל מי מהם שיקפיד על הצום לא יזכה לדקות משחק.

בצרפת, בגלל ריבוי המוסלמים, לפחות נותנים לשחקנים אפשרות לבחור. בפרנקפורט זה סיפור אחר. מעט לפני שהגיע חודש הרמדאן החליטו בקבוצות אפ.אס.וי פרנקפורט מהליגה השנייה שאם אתה משחק עבורם אין לך באמת זכות בחירה מתי לעלות למגרש ומתי לא.

ראשי הקבוצה הכניסו לשלושת השחקנים המוסלמים הדתיים שלהם - ואליד מוחטרי, סומליה קוליבאלי ופה סייקו קוג'אבי, סעיף בחוזה שנותן לקבוצה את האפשרות להתיר את ההתקשרות עימם במידה שיחליטו לצום. לפחות לפי המקרה הזה השחקים הישראלים צריכים להגיד תודה. הם אלה שבד"כ מכניסים סעיף בחוזה הנוגע לכך שלא ישחקו ביום כיפור. והכוח להחליט נמצא אצלם. הראש היהודי ממשיך לעבוד.